איך מתמודדים ??
שלום לכולם, אשמח לשמוע את דעתכם וגם מנסיונכם: אני אמא לילדה בכורה בת שנתיים וחצי. בתי ילדה מקסימה (אלא מה....), בוגרת, מדברת שוטף, גמולה כמעט לגמרי מחיתולים (מיוזמתה המלאה). לאחרונה, במסגרת "גיל שנתיים הנורא" התחילה בתי לתקשר גם באמצעות מכות. כלומר - כשהיא כועסת, מתוסכלת וכו' - היא מרביצה, או יותר נכון מנסה להרביץ לי. התגובה שלי להתנהגותה היא: לתפוס לה את היד המכה, להביט לה בעיניים ולאמר לה בטון חד משמעי ותקיף - אצלנו לא מרביצים! אני בטוחה שהמסר עובר אליה בבירור, אולם זה לא מונע ממנה לעשות זאת שוב בפעם הבאה שהיא כועסת. חשוב לי לציין שזה לא קורה הרבה, אבל זה מאד מפריע לי. כמו כן, אם היא נופלת, מקבלת מכה או משהו כזה - היא מתחילה לילל ולהאשים את אמא בכל הצרות שבעולם ("אוף אמא, די, לכי מפה"....כשאני יכולה להיות מרחק של 2 מטרים ממנה). אני יודעת שהמכות הן שלב (לא הכרחי אבל כזה שקורה) בגדילה, אולם מאוד קשה לי עם זה ואני גם לא ממש סגורה על התגובה שלי. אשמח מאוד לכל דעה/עיצה. יום נפלא לכולם
שלום לכולם, אשמח לשמוע את דעתכם וגם מנסיונכם: אני אמא לילדה בכורה בת שנתיים וחצי. בתי ילדה מקסימה (אלא מה....), בוגרת, מדברת שוטף, גמולה כמעט לגמרי מחיתולים (מיוזמתה המלאה). לאחרונה, במסגרת "גיל שנתיים הנורא" התחילה בתי לתקשר גם באמצעות מכות. כלומר - כשהיא כועסת, מתוסכלת וכו' - היא מרביצה, או יותר נכון מנסה להרביץ לי. התגובה שלי להתנהגותה היא: לתפוס לה את היד המכה, להביט לה בעיניים ולאמר לה בטון חד משמעי ותקיף - אצלנו לא מרביצים! אני בטוחה שהמסר עובר אליה בבירור, אולם זה לא מונע ממנה לעשות זאת שוב בפעם הבאה שהיא כועסת. חשוב לי לציין שזה לא קורה הרבה, אבל זה מאד מפריע לי. כמו כן, אם היא נופלת, מקבלת מכה או משהו כזה - היא מתחילה לילל ולהאשים את אמא בכל הצרות שבעולם ("אוף אמא, די, לכי מפה"....כשאני יכולה להיות מרחק של 2 מטרים ממנה). אני יודעת שהמכות הן שלב (לא הכרחי אבל כזה שקורה) בגדילה, אולם מאוד קשה לי עם זה ואני גם לא ממש סגורה על התגובה שלי. אשמח מאוד לכל דעה/עיצה. יום נפלא לכולם