איך מתמודדים....

[לאקשמי]

איך מתמודדים....

שלום לכולם, לאחרונה אני מרגישה שאני לא יודעת איך להתמודד עם התנהגות מסויימת של בתי. כשהיא רוצה משהו ואני לא מסכימה (אני משתדלת לא להגביל אותה מידי) היא עושה לי דווקא (כך לפחות אני מרגישה) אז אני חוזרת על עצמי - וזה כמובן לא עוזר, אני גוערת בה ומזיזה אותה מהמקום האסור ואז היא מושכת את עצמה,משתטחת, בועטת וכו´ כשהיא משחקת במשחק מסויים אני אומרת לה שכשנסיים נאסוף אותו/נחזיר למקום. כשהיא מסיימת לשחק אני מבקשת ממנה שתאסוף/תחזיר אותו לחדרה כשהיא לא רוצה אני מציעה לה לאסוף ביחד והיא כמובן בשלה, מסתכלת עליי לראות מה אני אעשה הלאה. לעיתים אני מבליגה ולעיתים אני מרגישה שאני מאבדת את הסבלנות והיכולת לשמור על קור רוח וכשזה קורה אני מרגישה כל כך רע!!! אבל ממש רע. אני יודעת שאנחנו בגיל קשה, ואני מאמינה בלגדל ילדים בדרכי נועם ובכבוד הדדי... אבל במקרים כאלה אני מרגישה שאני צריכה רעיונות להתמודדות טובה יותר. איך עוברים את זה בשלום????

 

[לאקשמי]

דרך אגב אנחנו בני שנתיים וקצת...

תודה

 

[fortune]

היי. תשובתי באה מנסיון.

הקטנטנים בודקים גבולות מינקות ועד סופה של ההתבגרות - דהיינו בערך 18 שנה תיאלצי להתמודד עם גילויי מרד כאלה ואחרים. כרגע - שלב די קל היות וביכולתך להסיח דעתה של הקטנטונת, עדיין ידך על העליונה גם אם אינך חשה כך. סגלי לעצמך דרך, בה תתמידי בעקביות לתגובה על התופעה הזו שמטרידה אותך. הרשי לי לנחמך ולספר לך שאצל כולם - אותו הדבר. אם אמנם תתמידי - שם הצלחתך. הדרך שלי להתמודד עם "שעונים" מתפתלים על מדרכה, סלון, גן, הייתה אחת ויחידה - הסתגרות! באותו רגע פני נכבו, סובבתי את הגב ונעלמתי. גם כשזה קרה ברחוב, אמרתי "ככה לא מתנהגים" והמשכתי ללכת (לאט) משתדלת לא לסובב ראשי לאחור (לבי פועם בתוך אוזני). וכשהיו רצים אחרי תוך בכי של מצוקה, מיד הייתי אוספת לידיים ומנשקת בחום, מוכיחה שרק את ההתנהגות אינני אוהבת - אותם אני אוהבת עד השמיים. סדר בצעצועים - סיפור ארוך ומייגע! אין נוסחא בשום ספר... שוב הייתי נכבית, אוספת לבד, לא עונה לשאלות וכד´. כך הדגשתי את הגבולות שלי - שהם בעצם גבולות בכלל ליחסים עם בני-אדם! משלומדים הילדים את הגבול - גם אז יש חזרה אחורה לשם בדיקה (כמו אותה הרטבה אחת ויחידה, אחרונה לאחר חודשים של יובש). הם גדלים, ובודקים גבולות חדשות לבקרים בנושאים שונים ומגוונים. למרות שכל עניין לגופו - הדרך להראות את הגבול צריכה להיות אחת, אחידה, ללא מילים רבות. להתנהגות עונים בהתנהגות. מקווה שעזרתי.

 

[תרי קלינמן]

התמדה מאוד משמעותי../images/Emo24.gif

אכן, ילדים בודקים כל הזמן את הוריהם עד כמה הם מציבים גבולות ובהחלט יש חשיבות להתמדה ועקביות בתגובה.ילדים בודקים גבולות כי הם זקוקים לגבולות. דרך אגב יש הבדל בין חוקים וגבולות. חשבת על כך? נעלה זאת גם לשאלת דיון כללי. אשמח לשמוע גם את דעתך. תרי

 

[תרי קלינמן]

דרכי התמודדות../images/Emo24.gif

שלום לך, ראשית טוב שציינת את גיל בתך. כמה מילים מההיבט הרפואי. בגיל זה יתכנו אצל ילדים מה שקרוי בספרות הרפואית:"התקפי טנטרום", במצב זה ילדים משתטחים על הרצפה, בועטים, מכים את עצמם וכו... תופעה זו ידועה וחולפת. זה מהמעט שידוע לי. ברמה ההתנהגותית, דווקא לאור העובדה שבכל פעם תגובתך שונה, נראה לי כי בתך בוחנת את הגבולות שאת מציבה לה. להוסיף לזה ,כפי שציינת, אינך רגילה לומר לה לא ולכן היא כאילו בוחנת את משמעות האיסור.במקרים בהם מאבדת את הסבלנות, הנך כועסת ופועלת בהתאם. הילדה קולטת ומפרשת שזו הדרך הנכונה לנהוג. בטעות היא קולטת שדרך מאבק משיגים משהו. לכן... חשוב להבין שהילדה לא פועלת נגדך אלא בעדה. הילדה רוצה להרגיש חלק מהמשפחה ולסדר יום קבוע ועיקבי יש משמעות רבה במיוחד בגיל הזה. האם יש בבית חוקים? חשוב להשתדל להמנע ממאבקי כוח, כשהילדה משתטחת לחכות עד שהיא נרגעת, לדאוג שלא תקבל מכה, ואז לחבק חיבוק דב כדי שתרגיש בטוחה. מדבר אלייך? אם יש שאלות נוספות אשמח לענות. תרי

 

[לאקשמי]

תודה תרי

מאוד עזרת לי "לראות" גם את הצד שלה. מה זאת אומרת חוקים? יש סדר יום מסויים, יש דברים שאני מרשה לה (למשל, חטיף או ממתק פעם ביום רק אחרי אוכל או כשאוכלים אז יושבים על הכסא, או לא יוצאים החוצה ללא נעליים) כאלה דברים . אני לא ממש מבינה את משמעות המילה חוקים.... בגלל שאני יודעת שזה גיל "המרד" אני מנסה כמה שפחות ליצור עימותים, אלא בדברים שעקרוניים לנו. אנחנו מחבקים אותה המון המון , לפעמים כשאני כועסת עליה (וכמובן אומרת לה את זה), היא באה ומבקשת "חיבוקי" אז אני מחבקת ואומרת לה שאני כועסת כי... וזה לא אומר שאמא לא אוהבת. או כשהיא משתטחת אני אף פעם לא עוזבת אותה לבד אלא ממשיכה להתעסק בשלי מנסה להראות שאני לא מתרגשת מזה (אני אאמץ את ענין החיבוק) אולי בגלל זה היא מנצלת את העובדה ש"לא כל כך נורא" אם אמא כועסת????? אני פשוט לא מכירה דרך אחרת, תוכלי לתת לי דוגמאות נוספות להתמודדות?

 

[תרי קלינמן]

דרכי התמודדות נוספות../images/Emo24.gif

הי לאקשמי, דבר ראשון שיתכן שציינתי אותו הוא לתת לילדה הרגשה שהיא שייכת למשפחה מעצם היותה.לפי התיאוריה אותה אני מייצגת זוהי מטרת העל אליה שואף כל אדם להגיע.אותה תחושה של שייכות ,היא תחושת בטחון וערך והיא המעניקה לילד את היכולת להתמודד עם משימות החיים בעתיד. חשוב להאמין ביכולתה של הילדה ולאפשר לה להתאמן בעשייה. אנו סבורים שכבר בגיל זה ילד יכול לתרום ולהועיל. לדוגמה: לתת לבתך לשים עיתונים במקום, לאסוף צעצועים אפילו בשלב ראשון ביחד, לשים מפה על השולחן, כל זה מפתח יכולות אצל הילדה ונותן לה תחושה של ערך. חשוב בכל פעם שהיא עושה משהו לעודד ולומר:"עזרת לי מאוד". זוהי דוגמא אחת. בעיקרון חשוב לתת לילדה תחושה שהיא אהובה, נחוצה ויכולה. לכן המסר שאת מעבירה שגם אם את כועסת את אוהבת הוא ניפלא, היות והכעס הוא על ההתנהגות ולא עליה. אותה את אוהבת תמיד. חוקים הם כללי חיים שיוצרים סדר ותחושת ודאות.סדר יום מהווה חלק מתהליך, היוצר פיתוח הסתגלות. כיוון שלהסתגל למערכת חוקים שתובעת המציאות לוקח זמן. חשוב ליצור מערכת חוקים עקבית, חוקים הנשענים על ערכי שיוויון וכבוד הדדי. לדוגמה: אם אסור לאכול בסלון אז החוק חל על כולם ללא יוצא מהכלל. האם הייתי מובנת???

 

[מלמלה]

איסוף צעצועים

נראה לי שזה שונה מאוד מילד אחד לשני הגדולה שלי שונאת לסדר אחריה ותמיד משאירה בלגן במקום בו היתה ( כנראה למדה זאת מאמא שלה) הקטנה דוקא מאוד אוהבת לאסוף והביאה איתה משפט מנצח מהמעון "למי יש ידיים חרוצות?" היא מיד אומרת לי צוחקת ומתחילה לאסוף השבוע היא לא רצתה לאסוף הבהרתי לה שהיא לא יכולה לעבור לשלב הבא (מקלחת) בלי לאסוף את חלקי הפזל וכאשר היא עדין לא אספה אמרתי לה שהיא לא תוכל מחר לקבל את הפזל עם היא לא אוספת אותו ובאמת עמדתי בזה למחרת לגבי השתוללויות ברחוב או בבית הגדולה כבר אחרי השלב הזה והקטנה או שהבינה שזה לא עובד עלי יותר או שעברנו אותו בשלום במצבים מאוד קשים כשהייתי מרגישה שאני מאבדת שליטה פשוט הייתי עוברת לחדר אחר לספור עד 10 ולהרגע

 

[תרי קלינמן]

הגדולה לא והקטנה כן../images/Emo24.gif

הי מלמלה, מה שאת מתארת מתייחס כבר למה שאנו מכנים :"המערך המשפחתי". אנו סבורים שלסדר הלידה ולמיקום הילד בהיררכיה יש משמעות על איך הילד תופס את עצמו במשפחה. לרוב, הילד הבכור כאילו תופס נישה מסויימת המאופינת בתכונות מסוימות והילד השני כאשר הוא קולט שאותה טריטוריה תפוסה פונה לכיוונים אחרים. כך נוצר מצב, שהגדולה"בלגניסטית" והקטנה" מסודרת", הבכור ה"ריאל" והקטן היצירתי וכו... התפקיד שלנו כהורים הוא לא לקבע את המקום של הילד במשפחה אלא להרחיב אותו. יתכן, שלמשך תקופה כדאי לסדר ביחד עם הגדולה את החדר ולעודד אותה על כך ,מה שלאט לאט אולי יוביל אותה לעשות זאת לבד. לספור עד 10 לפני שמגיבים זו עצה מאוד טובה. תרי

 

[lioriano]

מניסיון...

אין לך לה לדאוג זוהי תופעה שכיחה במיוחד בגיל הזה הילדה רוצה לראות מתי את תמתחי את הקוים ותציבי לה גבולות או מתי תותרי לה ותתני לה את מבוקשה את צריכה להעמיד אותה מקומה...כמובן בהתאם לילדה בת שנתיים כולם עוברים את זה...וגם אתן תעברו בהצלחה

 

[תרי קלינמן]

התופעה כתופעה../images/Emo24.gif

בהחלט שכיחה והפיכה. ילדים בודקים כל הזמן גבולות. הם זקוקים לגבולות. הורים ,בטעות, חושבים שלהציב גבול זה להיות נוקשה או לא מודרני. להעמיד אותה במקומה? איך?.. אשמח לשמוע. תרי