איך מתמודדים עם זה?

[ariane]

איך מתמודדים עם זה?

(מעתיקה גם כאן את ההודעה על-פי בקשה של אש"פ) אני ממש לא יודעת מה לעשות. קשה לי עם זה נורא. עוד לפני רגע הסתכלתי על הנסיכה שלי שרדומה עמוק על המיטה שלי ועלו לי דמעות בעניים, ולא, אלה לא דמעות של אושר אבל דמעות של געגוע. כל פעם שאני רואה את עדן ישנה ככה בשלוה אני נזכרת בדר, הילד המתוק הקטן שלי איך שהוא "ישן" כשהלכתי להפרד ממנו עם בדיוק אותם פנים. אני חושבת על כל הרגעים הנפלאים שלא עברנו ביחד, על הילד המתוק שהיה יכול להיות עכשיו. אני רואה את עדן ואני רואה אותו. שניהם מתבלבלים לי בראש, האם זה דר או עדן שישן לידי כרגע? אבל דר איננו ועדן פה... רק עדן לא דר ולא אלה. אני כל כך מתגעגעת, זה כואב לי בפנים מאוד. אני אמורה להיות הכי מאושרת שבעולם. בטח כל הלקראתיות והריוניות רוצות להרביץ לי עכשיו, מה יש לי להתלונן?!?! אני לא מתלוננת, רק שכואב לי ואני לא רוצה שעדן תראה את אמה בוכה כשמסתכלת אליה באהבה. איך עושים כדי להתמודד עם זה? אני לא מצליחה לעבור לדף חדש לגברי, יש תמיד כתם בריקה שאי אפשר למחוק. אני רוצה להיות מאושרת ב-100% ולא מצליחה. אני רוצה להיות אמא של עדן ב-100% אבל אני אמא של דר ואלה... ועדן. לא יודעת אם תוכלו לעזור לי בזה, מה שבטוח שאני לא מצליחה לעזור לעצמי וזה כואב מאוד לפעמים. מבולבלת

 

[קובולט]

../images/Emo24.gif אנחנו תמיד נהיה האימהות של

הם תמיד יהיו שם איתנו בימים הקשים שבהם לא קיבלנו מחזור והינו מאושרות, עד ליום שבו הכל נגמר לנו פתאום. הם ילוו אותנו תמיד בימי ההולדת שלא נוכל לחגוג להם והם יחכו לנו שם למעלה עד שנגיע לגדל גם אותם- ככה אני מאמינה בכל ליבי. אני כל כך מבינה את הכאב, את עוד ראית פרצוף חי ונושם בטח שעדן דומה הרי הוא האח הניצחי שלה. טבעי שכואב טבעי שאת מבולבלת אבל את 100% אמא של עדן וגם 100% אמא של דר ואלה, לא צריך לפתוח דף חדש רק לנער קצת את האבק מהאמא שישבה עד עכשיו על הריצפה ולעזור לה לקום. בכל זאת זה שונה להיות אמא של מישהו שלא קיים יותר ואמא של מישהו שצריך ת'שומת לב 24 שעות ביממה. שולחת לך חיזוקים להמשך הדרך הבטוחה כאמא של דר אלה ועדן הקטנה שזכו באמא מדהימה.

 

[סינטה1]

../images/Emo24.gif יקירה

קשה לי להשיב לך כי אצלי זה אחרת. לי אין פרצוף לזכור או שם להנציח. את העוברית שלי איבדתי בשלב יותר מוקדם. אני מאמינה שאת פשוט 100% אמא של עדן וגם 100% אמא של דר ואלה, האמהות שלך לשלושה ילדים אינה פוגעת באמהות שלך לילדה אחת. כך נראה לי. את צריכה להיות הכי מאושרת על הילדה המדהימה שלך אבל גם מותר לך להיות עצובה ולשאת עימך את זכר שני ילדיך שאינם. זה לא אומר שאת אוהבת את עדן פחות. לגמרי לא. נשיקות.

 

[אמא של פילפילון]

מעתיקה גם אני, את תשובתי משם

ראשית, אני אשמח אם תעתיקי את ההודעה הזו גם ל"הורות לאחר אובדן" כי שם בדיוק מקומה. תחושות כמו שלך (לא נעים לגלות לך, את לא היחידה שחשה ככה) הן שיצרו את הצורך בהקמת פורום ייחודי לנו. אני מזדהה כל כך עם הפער בין התחושה של ציפיה לאושר מוחלט לבין המציאות בה יש חלל שלא באמת מתמלא (וביעני, גם לפני ההריון הטוב והלידה הטובה, זה לא תפקידו של המופלטה למלא חלל, הוא הוא, בפני עצמו, 100% ילד מושלם. לא פיצוי ולא במקום). תקופה ארוכה הכאב הדהד, בכל חיוך שלו ראיתי חיוכים אבודים ולכל שלב משמח נלווה גם עצב האובדן, זה לא נעלם. עד היום. אבל, אחרי זמן, הרגשתי נח עם כך שהוא בפני עצמו. הכאב קיים, אבל פחות משבש את התפיסה שלי את המופלטה כיישות ייחודית בפני עצמו. ואחרי זמן גם השלמתי עם הידיעה שהחלל תמיד כאן, אבל כך הם פני הדברים וזה לא ישתנה. כתבו לך, וזה כה נכון, גם עוד 10 לידות טובות לא יבטלו את החוסר של דר ואלה. ובצד השמחה על עדן יש עכשיו, דווקא עכשיו, עם ההבנה העמוקה ביותר של מה זה ילד (ילדה, במקרה שלך) ומה המשמעות של חיים שלמים, גם עצב מחודש על מה שאבד. נחמה? אולי בכך שאת לא לבד, זה רגש מאוד טבעי וכן שעם הזמן הוא מתמתן.

 

[טאניוש]

אני לא הסתכלתי עליהם

ואולי חבל, אני מסתכלת על לאון ומנסה לדמיין האם הוא דומה לאחיו ומרגישה רע עם זה שלעולם לא אדע. הבילבול הוא בתחשות- האם זה אותו ילד שחזר אלי? האם זה ילד אחר לגמרי? כשהוא היה עובר הוא היה שונה, אבל עכשיו...הכל התבלבל לי. האושר והעצב חיים אצלי זה לצד זה, לא מתערבים. יש מקום לכל ילד בלב. יש רגעים של אושר, יש רגעים של עצב וכעס.

אנחנו לא שפויות, אה? לא חדש...

 

[ariane]

תודה לכן

ריגשתן אותי מאוד עם התשובות שלכן. אני מאמינה שאני אמא טובה ואני לא רוצה לשכוח את דר ואלה בשום אופן... רק הייתי רוצה שלא יהיה כזה צל לאושר שלי עם עדן. אבל לא נראה לי שזה אפשרי לצערי. תמיד תהיה לי צלקת בלב ששום אושר יוכל למחוק. תודה תודה (תגובה זו גם לתוגובות שקיבלתי בפורום השני אבל נראה לי שההודעה שלי עברה דף)