איך מתמודדים עם ה"אני מפחדת"?

[דיקצ shem]

איך מתמודדים עם ה"אני מפחדת"?

לפעמים נראה לי שהילדה אומרת את זה בצחוק כ"טיזר" ולפעמים נראה לי שזה חצי בצחוק וחצי ברצינות. כמו: "אני מפחדת מהשעון", "אני מפחדת מהדובי". מה התחליף ל"את לא צריכה לפחד מ..."?

 

[לאה_מ]

פשוט לברר למה היא מפחדת - הרי ודאי

היא תוכל לתת לך סיבה, ואז תראו איך אפשר להתמודד עם זה (למשל, אם היא מפחדת מהדובי כי יש לו עיניים מפחידות, אולי אפשר להוציא אותו מהחדר בלילה...). ואגב, אחרי שבררתם את עניין הפחד, אין סיבה שלא תגידי שלך עצמך זה לא נראה מפחיד. זה לא מזלזל בפחד שלה.

 

[מיכל של עינב ומעין]

למה ודאי? הרבה ילדים מפחדים מדברים

ולא יכולים להגיד למה ואם תשאלי אז הם יגידו "כי אני מפחד מהדובי". אני מנסה להפיג פחדים עם הגיון ותמיכה. כלומר אם זה פחד מדובי אז ההסבר ההגיוני הוא להגיד שזה בעצם רק בובה והיא לא עושה כלום והחלק של התמיכה זה שאמא כאן איתך והיא תשמור עלייך. אולי שני הדברים קצת סותרים (כי אם אין מה לפחד מסתם בובה אז ממה אמא צריכה לשמור עליה) אבל אחד מהם בטח עובד

. ואולי אפשר לנסות גישה אחת ואם היא לא עובדת אז לנסות את הגישה השניה.

 

[אמא של קשת]

פתרונות יצירתיים

אני הייתי מפחדת מהחושך - אז המצאתי לי שיטה שהחושך לא יוכל ´לפגוע´ בי. אם אני מתכסה לגמרי, מפנה את הפנים לקיר ולא זזה החושך לא ידע שאני בחדר (אם הוא יציץ לחדר מהמסדרון), ולא יציק לי. את זה אני יכולה להגיד היום, אז לא לא הייתי מודעת בכלל ממה אני מפחדת בדיוק. למרות שהייתי בת 4-5 או יותר. אז מה שאני מציעה זה למצוא פתרונות יצירתיים, למשל, אולי אם תעברי מתחת לשעון, קרוב לקיר, זה כבר לא יפחיד. או אם תנשמי עמוק ותוציאי את כל האוויר בנשיפה חזקה על האף של הדובי הוא לא יוכל לעשות כלום (אפשר להדגים עליה שתרגיש איך זה שנושפים על הפנים) וכאלה. טקסים קטנים לניטרול ולהפגת הפחד. עלי זה עבד.

 

[יונת ש.]

יש ספר כזה: "אל תפחדי רותי"

של דוד גרוסמן. על כל מיני פחדים של ילדים, ואיך מתמודדים איתם בעזרת כל מיני טקסים כאלה. משעשע ביותר. מומלץ!

 

[אירית אבן-חן]

ההגיון של המבוגרים

פשוט לא עובד בעניין הפחד אצל הקטנטנים. הרבה יותר יעיל לתת להם רעיונות או אפילו לבקש מהם רעיונות איך להתמודד עם הבעיה (הדמיונית בד"כ) ביתי הגדולה נהגה לפחד מאינדייאנים בלילה (שלא יבשלו אותה במדורה) אני במקום להסביר לה שאין אינדייאנים בחדר שלה פשוט אמרתי לה שאלוהים אוהב אותה ואם האינדייאנים ידליקו מדורה הוא יוריד גשם ויכבה להם אותה. המשפט הזה סגר פחד של בערך חודש רצוף מאינדייאנים. בני הקטן בן השנתיים וחצי פוחד מאריה בחדר. כל פעם הוא מוצא כבר בעצמו כלי אחר להבריח את האריה. אני לא מתווכחת שאין אריה, הרי כבר יש לי נסיון מלהסביר שאין אינדיאנים.

שנה טובה לכולם

 

[אירית אבן-חן]

אם הפחד הוא מדברים קיימים

לדעתי הפתרון הוא זהה - או למצא אמצעי הגנה שהם יכולים להיות כל דבר ברגע שאמא אומרת ש(לדוגמא הצמיד הצבעוני, השעון פלסטיק, או כל דבר אחר) הוא מגן עליה היא מאמינה שזה מגן. אצלי זה עובד. בהצלחה

 

[נעה גל]

אני מסכימה עם אירית אבן חן

קודם כל, אכן אין לזלזל ולבטל (ואגב, אני שומעת מלא הורים עושים את זה) פחדים של ילדים קטנים,גם אם לכאורה, הם נראים טיפשיים. אני גם לא שואלת "מה מפחיד אותך בדובי (לדוגמא)?". כי אני לא בטוחה שזה ממש חשוב. מה שכן אנחנו תמיד שואלים את אורן מה יעזור לה בפחד שלה, והיא תמיד נותנת פתרונות. היתה תקופה (אחרי שאסד נפטר) שאורן היתה בטוחה שהוא בא להציץ לה בחלון בחדר. אז שאלנו מה יעזור לה - והיא אמרה שאם היא תאיר עליו הוא יברח. אז ארגנו לה פנס במיטה ובכל פעם שאסד הופיע בחלון היא האירה עליו והוא נעלם לחלוטין. ולפעמים היא מוצצת סוכריות "כוח" או סוכריות "אומץ", ולפעמים יש לה קופסאת "כוחות" וכל מיני פתרונות כאלה שמאפשרים לה להתמודד עם הבעיה.