איך מתמודדים עם ביהס ?

[יונית מהדרום]

איך מתמודדים עם ביהס ?

יש לי בן בגיל 10 המוגדר באופן פרטי כאוטיסט ברמה קלה מאד - לא ביקשתי ולא רציתי אבחון ציבורי כי לא רציתי שום תויות רשומות.
מצד אחד הא מחונן ויושב בכיתת מחוננים ומצד שני הוא נלחץ בקלות ומגיב בפרופורציות לא שגרתיות
למשל כאשר ילדים מציקים לו והם מזהים בו מטרה קלה להצקות
הוא אח"כ בכיתה מתחיל להשמיע קולות ו/או צרחות או התנהגות אחרת ואינו מכן להפסיק הוא פשוט נמצא בטרנס של התרגשות פנימית ואין לו שליטה על כך
כאשר הוא הרגוע הוא ילד חביב כשרוני ביותר מופנם קטן גוף וצנום
אשר יכול לשחק נהדר עד ש...מרגיזים אותו ואז הוא מאבד את העשתונות
סה"כ הוא ילד "חנון" אולם בביס המסוים בו הוא נמצא אם מצבו יוודע למורים או ליועצות הגישה תהיה אי התחשבות כדי לא לקלקל את "שם כיתת המחוננים או שם ביה"ס טובת שם הביס תיקדם לטובת הילד
מצד אחד אינני רוצה לחשוף את בעייתו ומצד שני התנהגותו (הבלתי אלימה אציין בפרוש) מתקבלת בחומרה יתרה
גם אם ארצה לחשוף את הבעיה ברור לי מראש שביה"ס לא יאהב זאת ומאחר וזו כיתה מיוחדת ביה"ס ישאף לסלק אותו משם
אציין כי בבחינות שנעשו לצורך הקמת אותה כיתה הוא זכה להתקבל מבין מאות מועמדים ומבחינת שפע ידיעותיו וגאוניותו (אין זו קלישאה ) הוא אכן מתאים ביותר לכתה
אוסיף ואומר מרבית הילדים בכיתה זו בעלי מאפייני גאונות ומבחינה זו הם מסתדרים ביניהם וגם תוכנית הלימודים מותאמת לכישוריהם
לצערי יש לו את הבעיה הספציפית שתוארה
מה עושים?

 

[schlomitsmile]

את בטוחה שהמחיר שהוא משלם שווה לו? בהנחה שאכן כמו שכתבת, הן התלמידים חשים את שונותו
ופוגעים בו בשל כך,והן המורים דוחים אותו בגללה,
בין אם יידעו את ה"כותרת" שלה ובין אם הם מגיבים רק להתנהגותו.
אם כך, הרי שהוא נמצא מדי יום שעות בין אנשים שפוסלים אותו,
בזים לו, לא מבינים אותו וגם לא רוצים להבין אותו.
זה לפחות מה שהצטייר לי ממה שכתבת.
עם כל הכבוד לבי"ס למחוננים, אני בספק מאד גדול
האמנם בשביל הילד המחיר הגבוה שהוא מן הסתם משלם,
שווה את זה.
אולי שווה לשקול שילוב יחידני/כתת תקשורת ובמקביל חוגי מחוננים?

 

[נועה לביא]

היא אומרת אבל שיש לו גם חברים שם

שהוא מוצא איתם שפה משותפת. זה לא דבר מבוטל בכלל עבור מי שהוא גם אוטיסט וגם מחונן.

 

[1אילת2]

את צריכה להחליט עם מה את מתמודדת.

ומה סדר העדיפויות שלך.
בפוסט שלך את מאוד מודאגת ממה יגיעו ואיך יגיבו צוות בית הספר כשיגלו שהוא מתנהג מוזר.
בעוד שיש שאלות חשובות יותר, כמו
למה הוא התחיל להתנהג כך? (עד השנה לא היו בעיות בבית הספר?)
איך הוא מרגיש עם ההצקות ועם המצוקה
מתי הוא יישבר ולא יוכל ללכת יותר לבית הספר
איך אפשר לעזור לו.
האם יעיפו אותו מבית הספר בגלל שעשית לא אבחון זו השאלה הכי לא רלוונטית כרגע.

 

[dina199]

כמה זמן עבר מאז קבלת האבחנה ?

 

[asa112]

אי אפשר גם לאכול עוגה וגם להשאיר אותה שלמה

מה עושים ?

קודם כל לומדים על אוטיזם ומפסיקים להשתמש במוסגים כמו "אוטיזם ברמה קלה מאוד".
כש ילד מגיב כך במצבים שתיארת - מאפיין מאוד לאוטזם וזה חלק קטן של של הבעיה, בטוח יש עד דברים, שהם מפריעים לך פחות כרגע אבל אולי הם מקשים על ילד יותר.

אתם חייבים ללמוד, להתיעץ, להבין.
ואז אחרי שמתחילים להבין את הבעיה, אולי תחשבו על פתרונות שלא חושבים עליהם היום - כמו לחפש בית ספר מתאים יותר לצרכים של הילד. צריך לבדוק, יכול להיות שכיתת מחוננים זה לא מקום הכי טוב בשבילו.

יכול להיות, שאת לא מעריכה נכון את המסגרת הנוכחית, אולי שווה לתת להם צ'נס ? היום יש הרבה ילדים משולבים בחינוך רגיל ובתי ספר מנסים להתמודד.

דבר אחד שלא כדאי לכם - להשאיר דברים כמו שהם.
להשאיר את הילד להתמודד לבד עם מסגרת שלא מבינה אותו.

 

[יונית מהדרום]

תודה לכל המגיבים מראה עד כמה הפורום חם ומחבק

תגובותי הן לכל העונים
שונותו של בני מתבטאת בסטרס בו הוא נמצא כאשר הוא מוקף סביבה תומכת השונות פשוט אינה קיימת
כאשר הוא נמצא בסביבה עוינת או מציקה זו היא תגובתו

ישנם ילדים המגיבים במכות למציקים , אחרים בצעקות נגדיות או בהשמצות נגדיות למציקים
הבן שלי מגיב אחרת או בבכי בלתי פוסק בלתי ניתן לשליטה או בעמידה על כסא ובהשמעת קולות או בשירה או מילמול מכל מקום לא ההתנהגות הרגילה שמגיבים ילדים אחרים על אותן תופעות הצקה
תופעה זו החלה רק מרגע היכנסו לביהס בהיותו בגן הייתה לו גננת מקסימה אשר גוננה עליו וגם לא היה ממה לגונן כי דווקא שם הוא היה אהוד והרבה חברים באים לבקרו ורצו את קרבתו
המהפך החל עם כניסתו לביהס השכונתי הרגיל
שם הוכנס לכיתה עם מורה קשוחה וחסרת כישורים להבנת מצבו גם כאשר הוכנסה לסוד הענינים
מאחר והילד נמצא במעקב וטיפול וקיבל איבחון מגורם פרטי המהלת של אותו בי"ס הוכנסה גם היא לסוד הבעיה וכאשר היא הורתה למורה להתנהג אחרת התופעה פחתה ,
אולם הילדים באותה כיתה ככל שגדלו הרגישו בחושיהם כי יש בילד נקודות חולשה שאם לוחצים עליהם ניתן להתענג על תסכוליו
וכך עם כל שנה הצקות הילדים החריפו
הבחירה בכיתת המחוננים נבעה לא דווקאט בשל התכנים הלימודיים כי את החומרא הלימודי הוא יכול ללמוד ואף עושה זאת בכוחת עצמו הוא אגב ילד מאד חרוץ תמיד מכין שיעורים תמיד מנומס תמיד מתנהג (כשאינו בקריזה ) באופן התרבותי ביותר
תעודותיו פשוט מצויינות והכל ראוי לשבח
הסיבה היחידה שהעברנו אותו דווקא כדי שיימצא במסגרת ילדים האמורים להיות דומים לו
אולם תגובותטיו הן חריפות לכל שינוי .זו השנה הראשונה בה הוא נמצא בביהס החדש
עצם המעבר לביס אחר היוה עומס ריגשי עבורו , גם הרעיון למצא חברים חדשים ועל כן כאשר הוטלה עליו מהמורה משימה הקשורה ביצירת קשר עם ילדים אחרים והילדים האחרים לא נענו לו התיסכול בכך יצר מצב שהוא לא יכל להפסיק בקולות במהלך השיעור
הוצאתו מכיתה כזו עצמה תגרום לו הרגשת כישלון
כי הוא יודע היטב עד כמה בודדים ונבחרים נבחרו לכיתה כזו


על כן מה שאני מבקשת היא לא להוציא אותו ממנסגרת שבעיקרה היא טובה
ודווקא בכיתה כזו הוא יוכל להצטיין בלימודים דבר אשר ייתן לו משוב חיובי
וסיפוק רב
אלא לספר לי על כלים כיצד הוא יוכל לקבל יותר בקלות שינויים ולא לאבד עשתונות
אינני מבקשת לשנות את המערכת היום זה ביס מחר זה יהיה צבא מחרתיים מקום עבודה
אם אצטרך לבקש מכל מערכת "התחשבות" הוא ימצא עצמו לומד בכתצה שאינה מתאימה לצרכיו , בצבט במקום שאינו מתאים לכישוריו , ובמקופ עבטודה עם מכתב פיטורין
גם בהקשר החברתי אינני יכולה לצפוטת שהחברה תפגין סובלנות וסבלנות
הוא חייב לדעתי לקבל כלים איך להשתלב בחברה ולא למצא עבורו מסגרות מלאכותיות שבהן יחיה בחממה

הגישה הנוחה אכן למצא לו חממה
אני ממש לא מחפשת זאת
אני מחפשת כלים שיעזרו לו התמודד עם החברה הרגילה הסובבת אותו
אם יש למישהו ידע או יכולת הכונה או מכיר מוסד מתאים או שיטת הנחיה מתאימה אשמח לכל אינפורמציה
מה דעתכם למשל על היפנוזה רפואית האם יש למישהו מושג?
במידה ומישהו מקצועי קורא את אשר כתבתי ויש לו רעיון או מידע מנסיונו המקצועי אשמח ליצור איתו קשר
אעיר רק כי נכון להיום הילד במקבל טיפול שלהערכתי מקל אך רק במקצתת אינני יודעת למי לפנות
אני מאמינה שישנם עוד מוסדות או גורמים או ציבוריים או פרטיים היכולים לעזור כאמור מצבו אינו מוגדר כבעיה קשה ועל כן אני כן מאמינה שבטיפול נכון
אפשר לסייע לו רבות
אגב עוד מילה- העברת הילד לאותה כיתת מחוננים נעשתה בייעוץ ובהמלצת הגורמים המטפלים בו.
החזרתו לכתה רגילה ועוד יותר מכך לכתה של ילדים עם בעיות תזיק לו ביותר כך נמסר לי .


שאלה נוספת האם מישהו מכיר שיטת טיפול בהיפנוזה רפואית? אשמח לקבל פרטים

מחכה בתודה לתשובות או תגובות ככל שיהיו

 

[שלומות0]

קראתי את תגובתך כאן

ואני רוצה להגיב לך שאת לא צריכה להסכים ואין סיבה להסכים להעביר אותו מסגרת אם נציגת המתי"א תתן לו ולצוות את העזרה שבנך זקוק ,
והיה אם תמשיכי בגישה להסתיר ולחשוב שאסור לתת לבנך לחיות בחממה{הגישה של הפסיכולוגים} את חס וחלילה תקבלי ילד פגוע נפשית,
הוא לא יוכל הרבה זמן להחזיק מעמד בצורה כזו על אף הרצון העז שלא יגדל בחממה ועל אף הרצון העז שלך שיהיה כמו כולם
אז לא הוא לא כמו כולם ואת כיום היום אמורה לשמור על מצבו הנפשי!
מה את חושבת להשיג בהיפנוזה רפואית?

 

[שלומות0]

שלא יגדל= שלך שיגדל

 

[שלומות0]

תיקון על תיקון

כוונה שעל אף הרצון העז שלך שהילד יהיה נורמטיבי ושלא יגדל בתוך חממה, לזה התכוונתי..

 

[dina199]

אני מצטרפת לאחרים שהגיבו כאן .

כי התכוונת לשאול את כל השאלות האחרות אחרי השאלה מתי היה איבחון

אז קודם כל - אין אוטיזם קל. התגובות של הילד מראות שהוא סובל. ואוטיזם זה לכל החיים , אז אי אפשר להסתיר לאואך זמן. הצלחה מבחינה לימודית לא מהווה גורם כאן.
יכולת קוגניטיבית גבוהה (עד כדי גאונות) לא מורידה מרמת האוטיזם. סה"ה אין קשר - כי אוטיזם אלה קשיי תקשורת בין אישית, ולא יכולת קוגניטיבית.
יש גם הרבה אוטיסטים שמצטיינים במבחינה קוגניטיבית , אבל זה לא עושה את החיים שלהם יותר קלים (אם הסביבה לא מבינה את מצבם) ולא עושה אותם פחות אוטיסטים.
לכן אני לא חושבת שצריך לפחד מלהראות את האיבחון בבית הספר. איבחון כזה זו לא סיבה להדרה מכתת מחוננים.ואם הם ידירו, סימן שזה לא מקום בשבילו.
וגם אם יהיה חוסר התחשבות אחרי שהם יידעו (התחשבות זולא מילה גסה, פשוט מורים ותלמדים צריכים לקבל הדרכה וזו למעשה 'הנגשה') צריך לחפש מסגרת אחרת. התמודדות עם שינוי כשמגיעים למקום טוב עדיפה על סבל רק כי 'לא רוצים לשנות' . הרי בלאו הכי בעוד שנתיים תהיה חטיבה ויהיה שינוי. וצריך להתכונן לזה.
לבן שלי הנפילה הגדולה היה בחט"ב. ובסוף הוא אובחון כאספרגר בגיל 14.

 

[asa112]

לצערי אין כלים שאפשר היום לתאר אותם

בפורום ומחר כולם יהיו מסודרים.
וגם אין טיפול שיפתור את הבעיה. גם אין תרופה.

יש עבודת נמלים יום יומית עם ילד ועם הסביבה שלפעמים מצליחה לפעמים לא.
במקביל עובדים עם ילד וגם מנסים להשפיע על סביבה.
ילד על הספקטרום לא יכול להתקיים בסביבה לא מכילה ולא מבינה.
אין לא יכולת להתמודד, לכן הוא מקבל אבחון.
נסיון להתמודד יכול להסתיים באישפוז ובדברים שלא רוצה לדבר עליהם כרגע.

אתם פשוט חייבים להבין עם מה יש לכם עסק.

 

[שלומות0]

 

[מרב געש]

אני יושבת כבר 10 דקות עם ההודעות שלך וחושבת

מצד אחד - אני חוששת לילד שלך. התגובה שלו להצקות מעידה על מצוקה גדולה לדעתי. אין לו כלים להתמודד עם המצב, והוא מאבד וויסות ונמצא שם לבד...
מצד שני - אם התגבוה הזו קוראת רק במקרים של הצקות, ורק בבית ספר, ולא מדובר בהתפתחות של תחושת חרדה שהולכת איתו כל היום בבית הספר, אז אולי החששות שלי קצת מוגזמים.

את רוצה לעזור לילד ולא לשנות את הסביבה, כמה דברים :

- כל עזרה לילד היא תהליך שייקח זמן, בייחוד תהליכים רגשיים - ונראה שאצל הילד שלך הקושי הוא גם רגשי. אז גם אם תלכי לפסיכולוג קוגנטיבי שיעבוד איתו על התמודדות עם סיטואציות בבית הספר, זה עניין של חודשים....

- אין שום סיבה לא לעשות עבודה חברתית עם הכיתה, הצקות לחלשים זו לא נורמה שצריך לקבל אותה בבית הספר. אם לא נחנך את כלל הילדים למה נכון ומה לא נכון - מה הם עושים שם. צריך לגשת ליועצת, ולתאר את ההצקות, ולבקש שיעבדו על אקלים חברתי תומך בכיתה. זה חשוב לכולם. לא רק לילד שלך. וכאן אולי השינוי יהיה יותר מהיר. אולי לא גורף אולי לא מיד - אבל אולי כן.............

- במקביל, אם יש דברים טובים במשך היום בבית הספר - חשוב להדגיש אותם. נכון, מצד אחד הציקו לך אבל מצד שני קרו גם 1 2 3 מקרים טובים וצריך לתת גם להם מקום. ושידע שמטפלים בהצקות. שלא משאירים את זה ככה לתמיד.

- את אומרת שבית הספר לא יקבל את ההתנהגות שלו בשיעורים. אני מאמינה שאם את תסבירי להם שההתנהגות הזו היא תוצאה של התעללות חברתית - תחזירי את הכדור למגרש שלהם. אין סיבה שהתנהגות כזו תהייה מקובלת - ואותות המצוקה שילד משדר יהיו לא מקובלים

בהצלחה.

 

[arana1]

הגישה הנכונה היא למצוא לו חממה

שום דבר מהותי או מקדם או מועיל או אנושי לא נלמד מלהכניס שה תמים לגוב האריות
פשוט יטרפו אותו שם ומהילד הנחמד והמוכשר והרגיש שלך ישאר שק אחד גדול של טראומות שגם לא יאפשרו לו בהמשך לממש את כשרונותיו הניכרי

לעומת זאת
אם תכניסי אותו לחממה הוא ילמד ממה וממי להתרחק,יתאפשר לו לגדל לעצמו עור שיאפשר לו התפתחות שאינה אפשרית במקום שבו כל הזמן מוציאים אותך מדעתך,מאכזריות,מקנאה,מתוך הרוע לב העלוב של אלה שמנסים לפצות על כל מה שדפוק בהם דרך חיפוש אחר מי שהוא בן אדם ולכן לא מסוגל לנהוג כמותם

אין שום צורך להתמודד עם החברה הרגילה
אדם מוכשר וטוב יכול להעביר חיים שלמים בלי לפגוש בריונים
ואדם כזה ,אם נותנים לא שהות להתפתח,לומד גם לזהות אותם ממרחק בטוח ולעקוף אותם
אם לא הוא פשוט הופך לקורבן נצחי כי זה מה שהסביבה מקבעת בו

 

[פרח לי יפה ורוד]

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

שמותאם לאוטיזם נראה לי הכי מתאיםצריך מטפל מומחה בספקטרום. אולי אפשר להכניס סייעת סמויה? הפנוזה לא תעזור כי לא תקנה לו מיומנויות. הןא מגיב ככה כי הוא לא יודע איף לפתור את הבעיות. צריך ללמד אותו. גם קבוצת מיומנויות חברתיות מומלצת.

 

[נועה לביא]

את בטוחה שאם הם ידעו מה גורם

להתנהגויות האלה, זה יהיה יותר גרוע מהמצב העכשווי, בו אין לזה שם אבל ישנן ההתנהגויות והיחס החמור כלפיהן? אם ינסו להעיף אותו בגלל האבחנה, תהיה לך כל הלגיטימציה לערב, למשל, את חפצי (בהנחה והיא עדיין שם, ואם לא, אז את מי שבמקומה), אבל כל עוד אלה רק ההתנהגויות - להם יש את כל הלגיטימציה להעיף אותו.

 

[שלומות0]

אני מאוד מבינה את השיקולים שלך

להכניס אותו לכיתת מחוננים,
אבל ויש אבל גדול ואני כותבת מתוך ניסיון הילד בן 10 והוא מגיב לחוסר ההכלה שלו בכיתה זו,
בהתקף זעם מה שאת מתארת זה התקף זעם וכל האוטיסטים נכנסים לזה ללא שליטה,
מניסיון שלי אם בנך לא יקבל עזרה ואין רמות באוטיזם ועל אף תפקודי הגבוה הוא זקוק להכלה , הבנה ועזרה אזי חס וחלילה מצב התקפי הזעם שלו יכולים להתגבר,
עד כמה הוא יכול לספוג "כאב שיניים" בלי לטפל בהן?{זו דוגמא למצבו}
לכן לדעתי את חייבת לפנות לנציגת המתי"א במחוז שלך אחראית על תחום האוטיזם ולבקש לשוחח איתה ולשתף אותה בסיפור, היא הכתובת והיא אשת הקשר עם בית הספר,
היא גם זו שחייבת לדאוג שבנך ימשיך עם עזרה ללמוד בכיתת המחוננים. לבית הספר אין שום סמכות להוציא את בנך מהכיתה הזו!

 

[nirity1]

את בטוחה שבית הספר לא יודע ?

כלומר , את מספרת שהוא מגיב למצבים בצורה די חריגה ( מספיק כדי להפנות את תשומת הלב אליו )
את לא חושבת שהם כבר חושבים שיש לו חריגות ?
וחוץ מזה , את בטוחה שאת רוצה שהוא יהיה במקום בו לא מקבלים אותו כפי שהוא ?

 

[עמליה עמית]

הרבה מאוד ילדים מהספקטרום מחוננים

זו אחת הבעיות הגדולות... מצד אחד הם חכמים לעילה, אך מצד שני רמת התקשורת שלהם נמוכה... אין לי כלים לעזור לך, הילד נמצא במקום שבמשך הזמן יכול לגרום לו לרגרסיה... ואז הוא עלול להפסיק וללמוד ולא לשתף פעולה, כי הוא לא יהיה מסוגל להתמודד מבחינה ריגשית. (מצבים רגשיים קשים יכולים להביא ילדים לאישפוז בבית חולים פסיכיאטרי) הוא יכול להגיע למצב חמור ולא יוכל כבר ללכת לביה"ס.

ככל שחולפות השנים והילד גודל, הפער בינו לבין הילדים הרגילים והמחוננים גודל... והוא יהפוך לעוף מוזר. מורים לא יוכלו להכיל אותו והוא מבחינה רגשית יהפוך לילד חסר בטחון... ילעגו לו והוא יצטרך להתמודד עם זה לבד... איך? שאלה גדולה.
בכיתה כזאת רק דבר אחד יכול לעזור לו: סייעת מקצועית ואישית שמבינה את הקושי ולדבר על זה... שהמחנכת תדע והמנהלת והתלמידים... אחרת, הילד בבעיה אמיתית!

אין דבר כזה ילד אוטיסט ברמה קלה... הבן שלי מחונן ואוטיסט בתפקוד גבוה... תפקוד גבוה??? חחח... הוא בתפקוד גבוה ונמוך כאחד. ודווקא בגלל שהוא כל כך חכם, הוא מבין הכל ונפגע יותר. בכיתה ח' אישפזתי אותו בבי"ח פסיכיאטרי... את מבינה, הוא הבין הכל, כל פיפס..יש לו רדאר פנימי, הוא יודע מי אוהב אותו ומי שונא...מי לא רוצה אותו ומי מתנהג בצביעות... זה היה גדול עליו מידי והוא פשוט התחרפן...

רוצה עצה, אם חשוב לך להשאיר אותו בכיתת המחוננים, תשלבי אותו שם עם סייעת, תספרי לכל מי שבא בקשר איתו ותעבירי לו שאוטיזם זה לא רק קשה, זה גם כוח...
בהצלחה. .