איך מתחילים?

[adif77]

איך מתחילים?

בנינו בן 6 וחצי תמיד היה שובב אך לאחרונה החל לסבול מהתפרצויות כעס מלוות באלימות, חוסר רצון להכין שיעורים והפרעות בכתה. לילד יש בעית ראיה קשה ועד כה ייחסנו את הבעיות ההתנהגותיות לבעית ראיה. לאחרונה הן בבית ספר והן בבית התחלנו לחשוב שיש אולי בעיה מעבר לכך. איך מאמתים או שוללים את החשש להפרעות קשב וריכוז? רופאת ילדים הפנתה אותו לנוירולוג האם זאת הדרך העדיפה להתחיל בתהליך?

 

[b a r b a i m a]

../images/Emo13.gif בוקר טוב. אתם בדרך הנכונה...

כן, ככה מתחילים. הולכים לרופא/ת הילדים ומשם ממשיכים לנוירולוג. מן הסתם נוירולוג שמתמחה בילדים ידע אם ולאן להמשיך להפנות אתכם לאבחונים-אם צריך כמובן. את לא לבד-=כולנו כאן ביחד באותה סירה. הכי חשוב לא לדאוג, ולהיות סבלניים לילד (מאד קל לומר אני יודעת..אבל צריך להשתדל). לעזור לילד עם ההתארגנויות היומיומיות. לפעמים אפילו לומר לילד להכנס להתקלח גורמת לילד התפרצות כעס וחוסר שליטה-במקום להתרגז (כמו שהייתי עושה כמעט כל הזמן) כשמתחילה התפרצות כעס, לומר לילד שאת המקלחת או כל דבר אחר-עושים יחד... זה רגיע פלאים. הכי חשוב-עד שהתהליך יכנס לשיגרה ועד שתעברו איבחונים-להסביר למורה שהילד מתחיל את התהליך וזה לוקח זמן-כך שגם היא צריכה הרבה סבלנות והקשבה לטובת הילד. חג שמח

 

[zivadina]

ברוכה הבאה לעולם ה-ADHD!

אכן, את בדרך הנכונה, כפי שאמרה לך barbaima. את מוזמנת לקרוא בספרייה שלנו מידע ל"הורה המתחיל".

 

[עידית פ]

זו בדיוק הדרך

קודם כל איבחון ואחר כך הטיפול. הכי הכי חשוב זו הקבלה. ילדים כאלה הם מאוד מאוד ביקורתיים כלפי עצמם, עוד יותר מאשר כולם סביבם. זו הסיבה שהם כל כך כעוסים. לכן, לדעתי ועל פי הניסיון שלי הכי חשוב זה לקבל אותם, לא להבהל מהם ולהראות להם שלמרות הכל ומה שלא יהיה הם אהובים ורצויים. זה מביא להם רוגע וביטחון שכל כך חשוב להם. לי יש בן בן 15.5 אובחן בגיל 6 כ ADHD. החיים איתו לא היו קלים בכלל - עדיין לא הכי קלים. אבל הוא ידע שבבית אוהבים אותו ומאמינים בו, למרות הכל. לא התעקשנו על דברים קטנים, נתנו לו ללכת בדרך שלו אך לא שכחנו אף פעם להציב את הגבולות. הדבר מונע בילבולים מיותרים. בקיצור ובלי לבלבל לך את המוח, הדרך ארוכה ומייגעת, אך ההשקעה משתלמת, משתלמת מאוד. הם הילדים הכי מקסימים בעולם, כל כך רגישים, חכמים ונהדרים. מגיע להם שנהיה שם בשבילם. חג שמח עידית

 

[b a r b a i m a]

בדיוק!!!

 

[עידית פ]

ולגבי בית הספר

רציתי לכתוב לך גם לגבי בית הספר ומה שקורה שם. לא להתרגש יותר מדי. המורים תמיד מקטרים ומלחיצים. אל תתנו להם לעשות את זה. תסבירו להם יפה שיש בעיה והילד בטיפול והם ירגעו. הלחץ שהם מפעילים על ילדים מפריעים הוא לחץ אטומי שרק מוסיף סבל לילד. הילד שלי למד כמה שנים בחינוך המיוחד בבית ספר לילדים עם בעיות התנהגות. המורים והמטפלים שם הם מלאכים שעושים איתם עבודת קודש. הולכים עם הילדים צעד צעד ולא מוותרים להם בדבר. הכול במקצועיות ובענייניות שזה מדהים. אבל גם במסגרת רגילה, צריך להיות כל הזמן בתמונה ולא לתת להם להלחיץ את הילד. כשהם רואים שההורים בתמונה, שהילד מטופל, אז הם יורדים ממנו ולא הופכים אותו לשעיר לעזאזל. גם עם שעורי בית לא התעקשתי אף פעם. אפשר לעזור אבל מנסיון, נושא שיעורי הבית הוא כל כך בעייתי שזה יכול להפוך לסיוט ממש. אני באופן אישי ויתרתי על זה. הוא לא מכין אף פעם שעורי בית. בבית ספר יודעים את זה ולא מציקים לו. הוא פשוט עושה מה שהוא רוצה ויכול במסגרת בית הספר וזהו. אין סיבה לריב ולרדת לחיים שלו בגלל זה. אז הוא לא יהיה מדען אטום, אבל הוא יהיה בן אדם טוב,שלם, בריא ויעשה וילמד בעתיד רק דברים שמעניינים אותו. הוא ילד (נער) שמח, בריא, יש לו הרבה חברים. הקשרים החברתיים שלו מצויינים, הוא פעיל, משחק כדור סל בליגה והוא מקסים. אחרי הצבא הוא כבר ילמד, לא קרה שום דבר. הילדים האלה יגיעו לדברים בקצב ובאופן שלהם. הלחץ מבית הספר הוא רק מיותר. צריך לעבור את התקופה הזו בשלום ולעמוד לצידם זה הכול.

 

[נסיכה ג]

עידית פ... אהבתי כל מילה!!!|

גם אצלי זה פחות או יותר כך, למרות שבני קטן יותר. אני מסכימה מאוד עם הגישה שלך מול בית הספר, גם אני כמוך פחות או יותר בגישתי מולם - זה פשוט עובד! חג שמח, מירי

 

[ng נוצה]

../images/Emo22.gif רק לפני כמה ימים גילינו סופית

מה יש לילד, אני כמו שאר חברי הפורום מזדהה עם כל מילה שלך וכל מילה שנכתבה ע"י החברים. קודם כל תני לי להרגיע אותך שההפורום הזה מציל חיים , באמת, מהיום שהגעתי לפורום _לפני כחודש) והתחלתי לקרוא את הקישורים ששלחו לי וקראתי מה חברים כותבים ממש נרגעתי, עצם זה שאנחנו לא לבד , וכן שיש שם לילד, ואת רואה איך אנשים מתמודדים . אבל קודם נחזור לאיך מאבחנים, אני באזשהו שלב יריתי לכל הכיינים , הבן שלי בכתה ב' בן 7.5 אחרי כל ההערות ששמעתי מהמורה גם בכתה א' וגם בכתה ב' עשיתי ליד איבחון דידקטי, וכך התחלנולעשלות על הבעיה, (האמת שכבר בכתה אא היינו עם הילד אצל נוירולג ילדים ועשינו אי אי ג'י שנמצא תקין, וכמו כן עשינו איבחון ריגשי אצל פסיכולוגית (שגם היה בסדר), אבל מכל מיני סיבות הייתי בהכחשה שיש בעיה , בכתה ב' עקב כך שנוצר פער בין המצופה מהילד בכתה לבין מה שהצליח לעשות (למרות הציונים הסבירים) והערות על הריחוף שלו וכו' וכו' עשינו איבחון דידקטי ובעקבותיו גם כינסתי ישבה בבי"ס עם המחנכת, המורה הטיפולית ופסיכולגית בי"ס והם המליצו לי על מבחו קשב וריכוז ואיבחון בריפוי בעיסוק. נכון ללפני כמה ימים הילד אובחן עם בעית קשב וריכוז ADHD ןכן עם בעית ויסות (והחל בטיפול תרופתי), במקביל חזרנו לאיבחון ריגשי נוסף , ולאיבחון בריפוי בעיסוק. בקיצו כמו שאומרים הדרך ארכה ומיגעת אבל שווה, גם הילד רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמו. אם תרצי מידע נוסף , בכיף בהצלחה , וחיזקי ואימצי

 

[yaelporat]

הצעה לadif77

פניה לנוירולוג זה מצויין. כדאי לך גם לעשות לבנך איבחון פסיכודדקטי ולקבל תמונה מלאה ומקצועית. שיהיה בהצלחה