איך מתחילים?

[ce nest pas moi]

איך מתחילים?

נאמר שגדלתם במשפחה דתית לאומית מהזן היותר ליברלי. ונאמר שבגלל טשטוש הגבולות שקיים גם ככה, אתם חיים לכם על התפר במשך שנים על שנים, והשנים חולפות והנה אתם כבר באמצע שנות העשרים שלכם. ונאמר שבוקר אחד (ליתר דיוק צריך לומר, שבת בבוקר) נוחתת עליכם ההכרה שאין לכם מה לחפש שם יותר. שכל מה שהחזיק אותכם בפנים נעלם כבר מזמן ושבעצם אתם מתים לצאת. הכל טוב ויפה. אבל, בעצם, מה עושים עכשיו? מאיפה מתחילים? אין לי מושג אפילו עם מי לדבר, או איך לומר.

 

[שדות של אירוסין]

בדיוק בשבת חזרתי הביתה להורים

וכשהגיע הקטע של ברכת המזון בסוף הארוחה, אפילו לא היה לי כוח לעשות הצגה ולברך, ופשוט התחלתי להוריד כלים לכיור. מה שהיה מעניין מבחינתי, שהכל היה מאוד טבעי גם בעיני ההורים. היה ניכר בהם שהם בכלל לא מצפים ממני לברך ברכת המזון. על תפילות בכלל אין מה לדבר, והם כבר כמה שנים מכבדים אותי ואת ההחלטה שלי לא לפקוד את בית הכנסת, ולמעט פעיות פה ושם על 'איפה הילד הדתי והטוב שהיית פעם', החיבור בנינו עובר בצורה תקינה ואוהבת, ואפילו נחמד לי לפעמים בשבתות עם ההורים. * עברתי דרך ארוכה בשביל להגיע למקום הזה, ודווקא בגלל שאת מבית דתי לאומי (ולא חרדי) אני יכול לייעץ לך לעבור את המסלול שלי ולקחת את הזמן מאוד לאט מול ההורים ומול החברה. מאוד מקובל בציבור שלנו שילדים פה ושם חוזרים בשאלה, ככה שכל עוד תפילי על ההורים שלך את המכה בצורה נסבלת ולא בהנחתה אחת, העסק יעבור בשלום ויקבלו אותך כמו שאת גם בלוק החדש שלך. פה תורידי את גובה השרוול בחולצה, שם תצאי מהבית עם חצאית סקסית ומפתה, אל תלכי בערב שבת לבית כנסת במוצהר, תקראי לידם המון ספרות ותגלי התעניינות רבה בעולם החילוני - ותראי איך הם מבינים שמשהו עובר עלייך ושהדת לא מדברת אלייך. ומאיפה להתחיל? זה מוזר בעיני שאת שואלת את זה. כי דווקא בגלל שיש לך מן הסתם השכלה שרכשת וחברים בעולם החילוני, אני לא מבין למה את צריכה "הנחיה" איך להתחיל. פשוט תעשי מה שבראש שלך עם חברות שלך מהעולם החילוני/אוניברסיטה/עבודה וכו'. לא צריך לדבר על זה. אנשים בכל מקרה יראו שחל בך שינוי ויקבלו אותך כמו שאת. בלי הקדמות ושיחות הכנה. בהצלחה בדרך!