איך מתגברים על ההרגשה הנוראית שמתלווה לזה שלא רוצים לעבוד על זה יותר?.. איך מתמודדים עם הסביבה שמנסה בטוב ומנסה ברע ומציעה רעיונות כשאת יודעת שאין לך כוח ורצון לשמוע יותר אפילו שאולי יש בזה משהו.. איך מתגברים על תחושת הבחילה אחרי שאומרים- הולכים להתגרש?...
את הכאב הגדול שמתלווה לשאלה הכל כך גדולה שאת שואלת, גדולה וכללית אבל די מובנת, אך קשה לענות עליה כשאת לא מפרטת את הסיבות למה בחורה כל כך צעירה כבר חושבת על גירושים וכל כך חסרת תקווה ומלאת יאוש?
לגבי הקשר במצב הנוכחי של שנינו.. מצד אחד אולי בעתיד דברים יסתדרו ככה שנחזור אחד לשני אבל כרגע שנינו לא מוכנים להיות בהגדרה של פרודים אבל גם לא יכולים יחד.. מעדיפים גירושים כנראה.. לגבי החיים שלי עצמי אני די אופטימית ואני יודעת שיהיה טוב אבל הכל כל כך טרי (ועדיים לא הסתיים) אז זה כואב מאוד ..
רוצים להיות יחד עכשיו, לא רוצים לנסות פרידה זמנית בגלל ההגדרה, לא ממש בטוחים שגירושים זו הדרך כי אולי בעתיד דברים יסתדרו... ברור שאתם מאד מבולבלים. אולי יתאים לכם עכשיו דווקא לא לקבל החלטות הרות גורל ולפנות ליעוץ שיעזור לכם להבין איך הגעתם למצב הנוכחי, להבין מה באמת אתם רוצים ולדעת לקבל את ההחלטה הנכונה ממקום של הבנה ובטחון ולא ממקום של יאוש וספק?
היא דרך של הגוף להתמודד עם בעיה. גם כאב לב. מתמודדים בשלבים. זוכרים שכאב זה גם סוג של רגש. לומדים להקיף את עצמך באנשים שנותנים אנרגיה ולא שואבים אותה ממך. זוכרים שזה בסדר להתפרק. ועוד יותר בסדר להשען על חברים. ומבינים שתתכן בחייך יותר מאהבה גדולה אחת. שיהיה לך בהצלחה. ושיעבור מהר.
חושבים על זה ששארית חיי הולכים להיות נפלאים בדיוק כמו שאני רוצה. אין לך כוח לשמוע את הסביבה "חופרת" ומנסה לעזור לך לשקם את נישואייך? תגידי להם בפירוש: "מספיק זה מספיק,. אני יודעת שאתם רוצים לעזור אבל אני לא זקוקה לעזרה, אני זקוקה לאושר. אז תשבו בצד בשקט ותתנו לי לעשות את מה שעליי לעשות כדי שאהיה מאושרת בחיי." הם יציקו וינסו לעזור עוד קצת אבל תהיי אסרטיבית ותהדפי אותם ואת הניסיונות שלהם הצידה. זיכרי, חייך הם שלך ורק לך יש שליטה עליהם ורק לך יש את האופציה לקבוע אם תהיי מאושרת או לא. חייך בידייך.
ייתכן שזה איזשהו משבר בחיים שאת עוברת שמקרין לכיוון הזוגיות שלך? ציינת שאת (אתם) לא רוצים לנסות לתקן או לשפר. או שבאמת הפסקת לאהוב את האדם שאיתך. או שכרגע את והוא (או רק את ורק הוא) עוברים משבר בחיים שלכם שגורם לכם לוותר לגמרי על הקשר שלכם. יש לי הרגשה שאת לא ממש רוצה להתגרש..(הרגשת הבחילה שציינת). אולי כדאי לך לשקול לדבר עם איש מקצוע (לבדך) לפני שתחליטי להתגרש. בכל מקרה, אני מאחל לך בהצלחה .
מה הקשר? הבחילה שלה כנראה נובעת מעצבות. בחילה לעתים מתפתחת מחוסר תאבון. יש אנשים שבתקופות קשות הם נוטים לאכול פחות ולפתח בחילות, ויש אנשים שבתקופות קשות הם נוטים לאכול יותר והתאבון שלהם רק גדל.
שהבחילה שלה נובעת מזה שהיא לא ממש בטוחה במה שהיא עושה. כמשהו ממש בטוח במה שהוא רוצה - אני לא חושב שזה אמור להיות הביטוי. עצבות תהייה - חוסר ביטחון גם יהיה .
אבל מה שאני רואה כאן זה המון חוסר וודאות לגבי ההחלטה להתגרש. זה לא חוסר וודאות לגבי העתיד לבד,או חששות להיות לבד. זו מין הרגשה לא טובה - שנעשת כאן טעות .... הם לא רוצים לעבוד על זה.... זה מן הרגשה שמשהו קורה שם בפנים וזה לא חייב להיות קשור לזוגיות שלהם. לפי דעתי לא צריך לרוץ כל כך מהר.. היא צריכה לדבר עם איש מקצוע לבדה בכדי לוודא ששום דבר אחר שלא קשור משפיע על ההחלטה הזו. אם היא חווה משבר כלשהו וכשהמשבר יעבור היא תהייה בהרגשת החמצה נוראית.... זה מה שאני חושב. ייתכן ואני טועה אבל יש לי הרגשה שיש משהו אחר בסיפור שלהם...
*"לא זקוקה לעזרה, אני זקוקה לאושר"../images/Emo12.gif?
חושב שהיא זקוקה ל"מנוחה" ואפילו לעזרה-הכוונה. "אושר"?-זה דבר פנימי אצל כול אחד ולא תלוי באף גורם חיצוני. If you want to be happy, be. ~Leo Tolstoy יוסי
"אושר"?-זה דבר פנימי אצל כול אחד ולא תלוי באף גורם חיצוני. לפיכך היא צריכה להדוף את כולם הצידה ולומר להם שהיא יודעת מה טוב לה וביא רוצה להיות מאושרת אז שלא יידחפו אותה למקום שאליו היא לא רוצה להגיע, כי מה שייסב למשפחה אושר זה לא בהכרח מה שייסב לה אושר. בגלל זה כתבתי "חייך הם שלך ורק לך יש שליטה עליהם ורק לך יש את האופציה לקבוע אם תהיי מאושרת או לא. חייך בידייך".
רק רוצה להיות מאושרת, הייתה לנו שנה קשה והרגשתי שדי מיציתי את הקשר ואני לא רוצה לנסות לתקן יותר בשנה האחרונה הייתי מאושרת כל פעם שלא הייתי בבית. עם בן הזוג שלי הייתה כל פעם תחושה של מועקה ואי נוחות.. חוץ מזה אני חושבת שבכל הכנות אף אחד לא יכול להיות בטוח במיליון אחוז שההחלטה להתגרש נכונה לגמרי (אלא אם כן יש אלימות מילולית/ פיזית וכאלה) תמיד מתישהו תשאל את עצמך אם זה היה נכון לגמרי (אם לא עכשיו אז עוד שנה שנתיים עשר שנים) מבחינתי תחושת הבחילה היא בעיקר מהכאב שבאיבוד זוגיות של 6 שנים ובעיקר מהכאב שאני גורמת... עדיין קשה לי להגיד לו (למרות שאני רומזת כל הזמן ואתמול גם אמרתי די בבירור) שאני לא רוצה לעבוד על זה יותר וכל פעם הוא משלים עם זה ואנחנו נחמדים אחד לשני, אחרי כמה שעות שהוא מעכל הוא די מגעיל אלי (לא מקלל אבל קר) ואחרי כמה שעות הוא מציע רעיונות שאולי יעזרו וישנו את דעתי.. קשה לי עם היו יו הזה..................