איך משנים נורמות?

[wasaby]

איך משנים נורמות?

אנחנו יודעים שנורמות השתנו בעבר. בתחילת המאה התשע-עשרה כל אישה מכובדת לבשה מחוך וחצאית עד הריצפה, אחר כך הגיע תור השמלות בעלות הקו הישר והיום נשים יכולות ללבוש גם מכנסיים. אבל יש נורמות פסולות רבות שעדיין מחזיקות מעמד לגבי נשים. מה ניתן לעשות כדי לזרז את השינוי בהן? אבל מהו התהליך הגורם לכך שהנורמות ישתנו? מה גרם לכך שנשים ויקטוריאניות ראו אישה ללא מחוך ובמקום להתפלץ החליטו לנסות גם? האם ניתן לעשות פעולה מכוונת לשינוי נורמות? האם פרובוקציות עוזרות? בספר (המאוד מומלץ) "המשכוכית" הסופרת קוני ויליס מסה לעמוד על סוד האופנות, לא בדיוק אותו דבר אבל נושא מקורב. איך זה שלפני חמש שנים זאת היתה פדיחה אם התחתונים היו מציצים מהמכנסיים והיום הרבה נשים צעירות מסתובבות בכוונה עם תחתונים בעלי קו מותניים גבוה ומכנסיים נמוכים? המסקנה של קוני ויליס דרך אגב (זהירות ספוילר) היא שישנם אנשים מסוימים בעלי תכונה של משכוכית היכולים להוביל את עדר האופנה (היא לא מדברת בהכרח על ידוענים). אבל גם אם יש אנשים כאלה איך ניתן לזהות אותם ולגייס אותם למטרות שנראות לנו ראויות לשינוי?

 

[טל קר]

כשלומדים להסתכל על דברים בצורה

שונה. איך עושים את זה? שאלה קשה. צריכה גם להיות מוכנות בסיסית לדעתי, אחרת יש תהליך פסיכולוגי של דחית מידע. הרעיון של המשכוכית הוא מענין. בשיווק קוראים לזה מעצבי דעת קהל. רק שאני לא יודעת מה ינצח, מעצבות דעת הקהל או הילת האנטי פמיניזם. ההקשר קצת מזכיר לי - היו לי כמה ימים עכשיו ללא אינטרנט בבית, ומכיון שהספריה ליד ביתי חזרה לפעול לאחר חודשים של שיפוצים, הלכתי ולקחתי כמה ספרים, ובמסגרתם לקחתי גם כמה ספרים מהז´אנר של הרומן הרומנטי של אותן סופרות שנהגתי לקרוא ולהתמוגג עם חברות בתיכון, כדי לראות איך הספרים נראים ממרחק של כמה שנים. לזוועתי גיליתי שחלק מהדברים שנראו לי רומנטים בגיל 16-17, אני פתאום שמה לב בגיל 24 שהם מתארים סיפורי אונס והשפלה. הם רצופים במסרים של ´כשאת אומרת לא למה את מתכוונת´, נשים ש"לא יודעות שהן מעונינות" עד ש*לאחר החדירה* גופן "מתמלא בתשוקה עזה", כפיה של נישואין, כפיה של יחסים, שירי הלל לכניעות האישה ועוד כהנה וכהנה זוועות מקוממות.

 

[אורין קיי]

אין צורך לכתת רגליך עד לספריה

בלחיצת כפתור את עוברת לעולם הטלנובלות (טלנביילעס, בלשוני) ושםפ את מוצאת מכל טוב: נשים שנאנסו והתאהבו באנס. נשים שיושבות שנים בבית ומחכות לאהוב ליבן שיחזור מאיפשהו. נשים רעות מאד, שלא עושות מה שאמא אומרת להן (או אבא) הורים שכופים על ילדיהם נישואים ומענישים על חוסר הסכמה. נשים שעסוקות כל היום אך ורק בתככים משפחתיים ושואבות מכך כוח והנאה והנעה.

 

[טל קר]

../images/Emo32.gifאנ´לא רואה טלויזיה - רק מד"ב

ולמרבה התסכול, היחסים בין המינים שם למרות שהם לכאורה מאות שנים בעתיד, לא ממש השתפרו לעומת היום.

 

[אורין קיי]

אז יש לי ספר מעניין בשבילך.

של סופרת. והמאבק בין המינים נראה מלכתחילה אבוד עבור האשה, עד שמגיע הסוף והם ... לא אגלה.

 

[טל קר]

כשאני חושבת על זה, מה שנתן לי את

הסטארט הראשוני לשינוי נורמות, היה קורס שעשיתי בנושא פמיניזם, כלומר התערבות חיצונית.

 

[רון סי]

נורמות לא משנים

הן משתנות מעצמן. אפשר אולי לחקור איך נורמות משתנות מעצמן (ענין מעניין בפני עצמו), ואז לנסות ללחוץ על כפתורים, אבל זה לא בטוח יעבוד. לא בטוח בכלל שנורמות משתנות בזכות מנהיגים מסוג זה או אחר. יש סיכוי טוב מאד שמנהיגים (בייחוד בתחומים פופולריים) ערים להלך הרוח של העדר, ולוקחים אותו לאן שהוא רוצה ללכת.

 

[טל קר]

משתנות מעצמן? איזה קיום יש לנורמות

מחוץ להתנהגות האנושית?

 

[Marinette]

זעזועים חברתיים מזרזים שינוי נורמות

ולפעמים באורח לגמרי לא צפוי. כך לדוגמא, לא במקרה בשנות ה-20 של המאה העשרים היו שינויים מהפכניים במיוחד באופנת הנשים. משמלות כבדות וארוכות וצמודות לגוף בחלקן העליון (כולל, עדיין, מחוך. אומנם לא כמו המחוך של אמצע המאה ב-19, אבל עדיין), שיער ארוך ועשוי בצורות מסובכות וכובעי-גלגל רחבים שמחפים על העיניים ונראים כמו מגשי-פרחים (אופנת העשור הראשון של המאה ה-20), לשמלות קצרות ומשוחררות הרבה יותר, כובע קטן ופרקטי יותר ותספורת קצרה ונערית. לא במקרה - באמצע היתה מלחמת העולם הראשונה שהייתה קטליזטור לזעזועים ושינויים חברתיים עצומים וגם שינויים בתפיסה. מציינים את העובדה שנשים יצאו לעבוד ולהחליף את הגברים בזמן המלחמה, אבל לדעתי זה לא העניין היחיד ואולי גם לא העניין המרכזי, אלא שהמלחמה הרסה אספקטים שונים העולם הישן ובחלל שנוצר נכנס עולם חדש שזרעיו נזרעו קודם לכן, וזה השפיע בהרבה תחומים וגם על מעמד הנשים. שנות העשרה והעשרים היו השנים שבהן קיבלו הנשים ברוב ארצות המערב זכות הצבעה. האופנה והתרבות מגיבות באיחור של כמה שנים, אבל זה מגיע - וכמו ששנות ה-20 חדשניות מבחינה מוזיקלית, כך גם מבחינת אופנה (כשכבר בשנות העשרה כבר רואים את תחילת הנטיה לבגדים משוחררים יותר באופנת הנשים, אבל השינוים הגדולים מתרחשים בשנות ה-20). כמובן שאין מצב שהפמיניסטיות של סוף המאה ה-19 היו אומרות: "יש! בואו נפעל לפרוץ מלחמה עולמית, ורצוי שתהיה ערוכה ועקובה מדם. זה ישרת את האינטרסים שלנו..." לא היתה שום דרך שהן היו יכולות לדעת את כיוון העניינים מראש, וזה גם היה עלול להזיק לאינטרסים שלהן. ומלחמת העולם הראשונה בהחלט לא היתה מן מהפכת נשים אלימה

אותו הדבר לגבי שנות ה-60: האופנה פרצה והדביקה שינויים חברתיים עמוקים שהתחילו כמה שנים לפני כן. לדוגמא, שנות ה-60 היו התקופה שבה הכובע הפסיק להיות פריט שהנורמה במערב היא ללבוש אותו בדרך כלל שיוצאים מהבית, והתחילה להיות פריט שרוב האוכלוסייה ביום-יום יוצאת מהבית בלעדיו. (וזה מביא אותי לשאלה מה נתפס ונשאר ומה לא. בשנות ה-70 הייתה אופנה של ללכת בלי חזיה, ועם הזמן היא שככה, נשארה ממנה רק האופציה. היום זה מצד אחד עדיין אפשרי ולגיטימי לצאת מהבית בלי חזיה, ונשים (בעיקר צעירות) עדיין עושות זאת, אבל רוב הנשים בכל הגילים בכל זאת לובשות חזיות בדרך כלל כשהן יוצאות מהבית. הכובע, לעומת זאת, או הקרינולינות, לעולם לא חזרו כפריט הנורמטיבי בלבוש, ונראה לי שלא יחזרו. אולי כשמתרגלים לנוחות, קשה לוותר עליה בחזרה). השאלה בסוף ההודעה שלך לגבי "משכוכיות" היא מהשאלות המרכזיות של החברה, ברצינות. נראה לי שהאיש שמתאים להוביל את העדר הוא זה שתפס קו מסויים שרק התחיל להנץ, מי שרואה סימנים ראשונים של קו מחשבה חדש שהאחרים עוד לא כ"כ שמים לב אליהם, צורך מסויים שהתעורר ועוד לא נמצאה לו תשובה, ויוצק אותם לתוך קו חדש מגובש ומפתה. הוא מחדש, ויחד עם זה מגיב על דברים שכבר אפשר לזהות. אנשים מרגישים שיש לו תשובה לשאלה שהם אפילו עוד לא שאלו במפורש, אבל הייתה קיימת בהם. ואיך מגדילים את מספר המשכוכיות בחברה ומעודדים אותם לפעול? זאת שאלת השאלות, אני לא יודעת אם זה אפשרי בכלל. אלא שבתקופות מסויימות - קוראים להן לפעמים "תור זהב" - יש אווירה שיוצרת הרבה משכוכיות יצירתיות ואיכותיות. ***מארינטה, קופצת על הזווית ההיסטורית כהרגלה***

 

[Marinette]

היי, וגם שינויים טכנולוגיים...

פתאום עלה על דעתי גם שתסרוקת מסובכת מתחת לכובע-גלגל ענקי הם דברים שאפשר להסתדר איתם בנסיעה בכרכרה סגורה, אבל בנסיעה במכונית הפתוחה של שנות ה-20, זה בעייתי (להבדיל מהכובע הצמוד שעוטף את הראש מסביב, שנעשה מקובל בשנות ה-20, כובע הגלגל עף והתסרוקת המסובכת מתפרעת). המכונית לא הומצאה בשנות ה-20, אבל בשנות ה-20 המכוניות נעשו לראשונה מצרך נפוץ ולא רק לעשירים ביותר, וגם חידוש טכנולוגי כמו המכונית שינה מאוד את אורח החיים וגם היה לו חלק בשינויי האופנה.

 

[xanty]

נראה לי שלעניין הויתור על הנוחות יש

משקל רב. אם את זוכרת, לפני שנתיים שלוש כל בתי האופנה ניסו לדחוף בכוח עקבי סטילטו, וזה פשוט לא הצליח. נכון שכמה קורבנות אופנה מובהקות התחילו לדדות על סיכות בגובה של 13 ס"מ (ובטח נורא ריחמו על הסיניות המסכנות, קשורות הרגליים) אבל רוב הנשים שמו פס אחד גדול על האופנה הדבילית הזו, וטוב שכך. רובנו מחבבות בגדים, אבל נראה לי, ואולי זו אשליה שלי, שנהיה יותר ויותר קשה לדחוף נשים לבגדים שממש לא נוחים להן. וחזיה, נו, זה נוח, לא? ז´תומרת, לא יותר נוח מאשר שהם מתנדנדים?

 

[xanty]

כשהם מתנדנדים, כמובן. מונדייה.

 

[טל קר]

ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo140.gif

לצערי אני לא תחת אותו רושם כמוך, ואני עדין רואה בגדים ממש לא נוחים (ע"ע הכתבה שהיתה לא מזמן על חולצת הבטן ועל הצורך לא לנשום ולשים את היד על המותן מהפרופיל). ובנוגע לחזיה - איך כשאני נכנסת הביתה אני מעיפה אותה לכל הרוחות.

 

[אורין קיי]

הי קסנטי, מאחלת לך הנאה והשתתפות

פורייה. בעניין החזיה, מפעם לפעם נצת כאן דיון בענייני חזיות. הן באמת לא נוחות. דעת חלק גדול מהמשתתפות היא, ששדיים חופשיות = לא נוח. אני מביאה את האפשרות ללבוש את החולצנית ההודית, זו שעוטפת את החזה כשלובשים סארי. האם את מכירה את הפריט הזה? בכל פעם שהבאתי את הרעיון הזה, נראה לי שנשים כאן לא מכירות אותו ולא חושבות שזה יכול להיות פתרון טוב (לדעתי מצויין), במקום חזייה.

 

[הילהל]

אורין אפשר פירוט?

אני מאלו שלא מסתדרות בלי חזיה (גם הגודל, גם ההנקה כרגע). הרעיון של החולצה נשמע מצוין. האם היא מסתירה גם את הבטן? האם ניתן להשיג בארץ?

 

[אורין קיי]

הילהל, מסתבר שלא שוטטת לך בהודו -

יחי האינדיווידואליסטים ! אז ככה: החולצנית המקורית *לא מסתירה את הבטן*. את זה עושה הסארי, שהוא יריעת בד ארוכה מאד, בין 3 ל - 5 מטר וגם היא המצאה מופלאה ליצירת כיסוי גוף, קל נוח פשוט. את הסארי כוכרים סביב המותניים, עוד ועוד ובדרך יוצרים חיזוק ע" הכנסת השוליים העליונים אל הרווח בין הבטן לבד. כשהיריעה כמעט אוזלת, לוקחים את סרח העודף ומטילים אותו בנון-שאלאנטיות מעבר לכתף, ומחזקים אל החולצנית (או לא). החולצנית היא קצרה ובנויה כמו גופייה לתינוק שרק נולד. שרוולים קצרים, וחזית כותונת ללא כפתורים. שולי החלקים הקדמיים הם ארוכים מאד ויוצרים מעין זנבות שלוקחים אותם השמאל לימין והימין לשמאל. הם עוברים תחת השדיים ומחזקים אותם למקומם כמו שעושה מחוך שלם ואח"כ נקשרים. אין לי שמץ מושג אם אפשר להשיג בארץ אבל אני יכולה לברר עבורך.

 

[orlyt]

יש בארץ קהילה הודית גדולה למדי

אני יודעת על הקהילה שנמצאת באזור דימונה ירוחם ומצפה רמון, אבל משנות שירותי הצבאי בדימונה לא זכור לי שהיו שם חנויות לבגדים הודים, למרות שראיתי הרבה נשים מבוגרות שהיו הולכות עם סרי. למיטב ידיעתי חלק מהקהילה נמצא גם באזור יהוד ואולי גם בצפון הארץ. מלבד זאת, רבים מהשבים מהודו מייבאים עמם בגדים ומוצרים אחרים ואולי אפשר למצוא אצלם... ככה סתם, רעיון

 

[The Ancient Mariner]

קטונתי מלענות על השאלה...

אבל אני אתן כמה כיוונים שניראים לי: *חינוך, חינוך, חינוך - כאן ניתן לנסות גם להוביל שינויים בתוך מערכת החינוך הממלכתית (דבר שהוא בעייתי בהחלט...) או בקלות יותר, ליצור מערכות חינוך אלטרנטיביות כלשהן. אם ניקח את הדוגמה של הרצליה ויעל גרמן, אז (ואמנם אני לא מכיר את כל הפרטים, שמעתי על זה רק בחצי אוזן) אבל הבנתי שנעשו בהרצליה המון סדנאות לנערות בנוגע לפיתוח מנהיגות, מגדר ופמניזם וכדו´. *תרבות ואמנות - אם ניקח את הדוגמאות של הקהילה ההומו-לסבית, הרבה מהדברים שגרמו לפתיחות לכיוון הקהילה זה סרטים וסדרות שכללו זוגות הומו-לסביים, ושינו אצל אנשים (בעיקר צעירים) את התפיסות כלפי הקהילה. נוסף, ניתן לאמץ עוד משהו פשוט יותר, שאמנם לא חוקי אבל יעיל במיוחד. אני חושב שרוב האנשים כאן שגרים באזור מרכז-שרון נתקלו אולי ב adbusting אותו הרס של שלטי פרסומות שמעביר מסר ומזעזע וגורם לאנשים להבין כמה אנחנו חיים בחברה מאצ´ואיסטית-שובניסטית. (מצורף קובץ עם adbusting נחמד שראיתי בנושא). *חבר מביא חבר (

) - עצם חברותנו בחברות שונות ומשונות הופך אותנו לסוכני חברות של אנשים רבים, אנחנו יכולים לשנות הרבה מאוד אצל האנשים האלה... אם נתעקש כל פעם להעיר למורה / פרופסור כשהוא מעיר הערה שובניסטית, עם נעודד פיתוח של דיונים בתוך חברות בנוגע לפמניזם. אני חושב שהתרבות השובניסטית שקיימת היום היא כל כך מזוייפת, מגעילה ומזעזעת, שכשיראו לאנשים שאפשר גם אחרת, יהיה קל נורא למשוך אותם. בסופו של דבר, אני חושב שהכל מסתכם בחינוך ושאר הנקודות שנתתי הם סתם אמצעי חינוך...