איך משנים התנהגות?
הבנתי את מקור הבעייה אות ניסתה העובדת לשעבר להסביר לי.
הייתי היום בפעם השנייה בסדנת הרזייה והדאטנית הסבירה לנו דברים.
בגדול הדברים ידועים ולא סיפרה משהו חדש .
הזדהתי עם רוה הדברים שאמרה ובסוף הסדנא היא שאלה את כולם אם הכל בסדר, ואז בהדרגה הביטה בי שוב כמו בםעם הראשונה. "אתם לא בהלם, נכון..?
גם בפעם שעברה כנראה הייתי מן בשוק כזה, כאילו אני מופתעת, אבל ככה אני מגיבה כשהנושא מעניין אותי גם בלי שיהיה משהו חדש שגיליתי.
באותו הרגע נזכרתי בדברייה של העובדת שאיתה הייתי מיודדת בעבודה וכמה שהיא צודקת.
יש לי גם קטע הפוך. אם מדברים על נושא שאינו מעניין אותי , אז קורה ההפך . אני נסגרת מתנתקת מהשיחה וחושבת מחשבות ונראית מרחפת כלפי חוץ. פשוט לא נעים לתקוע בן אדם שהנושא שלו לא מעניין אותי.
זה מה שהעובדת ניסתה להסביר לי וביקשה ממני להשתנות אם אני מעוניינת לעבוד בחנות, ושאין לה כוונה לשקר לי .
כנראה שאני משדרת כלפי חוץ מאין הגבלה נפשית כזאת מממנה אני מעוניינת להימנע דחוף.
תמיד ידעתי שאני עפיפונית לפעמים אבל לא ידעתי שזה מה שיגביל אותי בחייו המקצועיים .
אני מעוניינת להשתנות דחוף , להפסיק לבהות כשמספרים לי משהו , כאילו גילו לי משהו חדש שלא שמעתי עליו מעולם ולהיות עם הבעת פנים רגילה. אז למה כשאני מנסה אני מתקשה?
למשל יום הייתה לקוחה בתחנה שסיפרה לי על הדיאטה שלה , שהיא הורידה 30 קג ואכלה מסודר ומדדה כמויות. התחלתי להתפעל מזה . המנהל בי ולא יודעת מה עבר לא בראש. אולי נראיתי מוזרה?
הייתי רוצה לשנות את מה שאמרה לי, לא רוצה לרחף יותר או לשדר את זה, להפגין ביטחון עצמי . יש לי בעעיה יותר קשה של תקשורת. נורא קשה לי לתקשר , לשאול שאלות בעצמי
אני הייתי מעוניית לעבור סדנא לתקשורת מכייון שאולי המנהל לא רוצה אותי בחנות גם כי אני שקטה ומעולם בניגוד לאחרים לא ממש מתקשרת איתו , קשה לפתח איתי שיחה קולחת אלא קלילה ביותר.
בקשר לחנות , היום פניתי למנהל בטענה שאמר לי שאצטרך לדבר עם מנהל מעליו לפני שבוע . הוא אמר נכון .
שהמנכ"ל חוזר מהחו"ל מחר ושהוא והמנהל מעליו יעשו איתי ישיבה ויחליטו אם אני יעבוד שם או לא, שהוא לא יודע על מה ידברו איתי.
העובדת הותיקה שמיודדת עם המנהל סיפרה לעובדת אחרת שהמנהל והמנהל מעליו לא רוצים אותי בחנות. זה נאמר עוד לפני השיחה שהייתה לי עם המנהל שאמר "שילחם עלי בשיניים" .
הבנתי ממה שסיפרה לי העובדת שהממנהל מרחם עלי ומנסה לעזור , אך המנהל מעליו לא חושב שאני מתאימה.
ואני חושבת שהבנתי למה :בגלל ההתנהגות שכזאת, הרי נניח ולא מעריכים אותי כאן , עם התנהגות שכזאת -הריחוף, חוסר הריכוז וכשאני נלחצת לפעמים בשום מקום לא יעריכו.
קצת לא נעים לי שצריכים לעשות איתי ישיבה ושאני צריכה להוכי להם שאני ראוייה לעבודה בחנות.
זה אפילו מלחיץ אותי. מה אני יגיד להם? כיצד אני ישכנע אותם שאני מתאימה?
ואם כבר אעבוד שם אהיה תחת זכוכית מגדלת , מקווה לא לפשל (כשאני לומדת משהו חדש אני לחוצה יחסית מהממוצע).
חשבתי להתקשר כב השבוע לפסיכולוגית כי הבנתי שקשה לי נפשית כרגע.
אבל אולי יותר כדי לי מאמן אישי או לעבור סדנת תקשורת או אפילו דמיון מודרך? מה הכי יתאים לי כרגע?
כי יש לי קשיים ביצירת קשרים, אני נורא בודדה ומתוסכלת. כל היום החנות אצלי במחשבות..
הבנתי את מקור הבעייה אות ניסתה העובדת לשעבר להסביר לי.
הייתי היום בפעם השנייה בסדנת הרזייה והדאטנית הסבירה לנו דברים.
בגדול הדברים ידועים ולא סיפרה משהו חדש .
הזדהתי עם רוה הדברים שאמרה ובסוף הסדנא היא שאלה את כולם אם הכל בסדר, ואז בהדרגה הביטה בי שוב כמו בםעם הראשונה. "אתם לא בהלם, נכון..?
גם בפעם שעברה כנראה הייתי מן בשוק כזה, כאילו אני מופתעת, אבל ככה אני מגיבה כשהנושא מעניין אותי גם בלי שיהיה משהו חדש שגיליתי.
באותו הרגע נזכרתי בדברייה של העובדת שאיתה הייתי מיודדת בעבודה וכמה שהיא צודקת.
יש לי גם קטע הפוך. אם מדברים על נושא שאינו מעניין אותי , אז קורה ההפך . אני נסגרת מתנתקת מהשיחה וחושבת מחשבות ונראית מרחפת כלפי חוץ. פשוט לא נעים לתקוע בן אדם שהנושא שלו לא מעניין אותי.
זה מה שהעובדת ניסתה להסביר לי וביקשה ממני להשתנות אם אני מעוניינת לעבוד בחנות, ושאין לה כוונה לשקר לי .
כנראה שאני משדרת כלפי חוץ מאין הגבלה נפשית כזאת מממנה אני מעוניינת להימנע דחוף.
תמיד ידעתי שאני עפיפונית לפעמים אבל לא ידעתי שזה מה שיגביל אותי בחייו המקצועיים .
אני מעוניינת להשתנות דחוף , להפסיק לבהות כשמספרים לי משהו , כאילו גילו לי משהו חדש שלא שמעתי עליו מעולם ולהיות עם הבעת פנים רגילה. אז למה כשאני מנסה אני מתקשה?
למשל יום הייתה לקוחה בתחנה שסיפרה לי על הדיאטה שלה , שהיא הורידה 30 קג ואכלה מסודר ומדדה כמויות. התחלתי להתפעל מזה . המנהל בי ולא יודעת מה עבר לא בראש. אולי נראיתי מוזרה?
הייתי רוצה לשנות את מה שאמרה לי, לא רוצה לרחף יותר או לשדר את זה, להפגין ביטחון עצמי . יש לי בעעיה יותר קשה של תקשורת. נורא קשה לי לתקשר , לשאול שאלות בעצמי
אני הייתי מעוניית לעבור סדנא לתקשורת מכייון שאולי המנהל לא רוצה אותי בחנות גם כי אני שקטה ומעולם בניגוד לאחרים לא ממש מתקשרת איתו , קשה לפתח איתי שיחה קולחת אלא קלילה ביותר.
בקשר לחנות , היום פניתי למנהל בטענה שאמר לי שאצטרך לדבר עם מנהל מעליו לפני שבוע . הוא אמר נכון .
שהמנכ"ל חוזר מהחו"ל מחר ושהוא והמנהל מעליו יעשו איתי ישיבה ויחליטו אם אני יעבוד שם או לא, שהוא לא יודע על מה ידברו איתי.
העובדת הותיקה שמיודדת עם המנהל סיפרה לעובדת אחרת שהמנהל והמנהל מעליו לא רוצים אותי בחנות. זה נאמר עוד לפני השיחה שהייתה לי עם המנהל שאמר "שילחם עלי בשיניים" .
הבנתי ממה שסיפרה לי העובדת שהממנהל מרחם עלי ומנסה לעזור , אך המנהל מעליו לא חושב שאני מתאימה.
ואני חושבת שהבנתי למה :בגלל ההתנהגות שכזאת, הרי נניח ולא מעריכים אותי כאן , עם התנהגות שכזאת -הריחוף, חוסר הריכוז וכשאני נלחצת לפעמים בשום מקום לא יעריכו.
קצת לא נעים לי שצריכים לעשות איתי ישיבה ושאני צריכה להוכי להם שאני ראוייה לעבודה בחנות.
זה אפילו מלחיץ אותי. מה אני יגיד להם? כיצד אני ישכנע אותם שאני מתאימה?
ואם כבר אעבוד שם אהיה תחת זכוכית מגדלת , מקווה לא לפשל (כשאני לומדת משהו חדש אני לחוצה יחסית מהממוצע).
חשבתי להתקשר כב השבוע לפסיכולוגית כי הבנתי שקשה לי נפשית כרגע.
אבל אולי יותר כדי לי מאמן אישי או לעבור סדנת תקשורת או אפילו דמיון מודרך? מה הכי יתאים לי כרגע?
כי יש לי קשיים ביצירת קשרים, אני נורא בודדה ומתוסכלת. כל היום החנות אצלי במחשבות..
