איך מצליחים להתגבר?
שלום! אני חדשה פה בפורום אבל הוקל לי לגלות שאני " לא המצאתי את הגלגל" ושיש עוד אנשים שמרגישים כמוני . הבעיה שלי היא קצת שונה ואני אשמח אם למישהו יש משהו לומר לי או לעודד אותי כדי שאני יצליח להפסיק עם כל המחשבות האלה . אז קצת עלי. . . ה-OCD התחיל אצלי אחרי הצבא ,אני מתמודדת איתה כבר מספר שנים, הרגשתי שהדאגה לאנשים הקרובים אליי ממש משתלטת עליי ושאני חייבת לעשות משהו כדי שלא יאונה להם כל רע ולאט לאט ( אין לי מושג אפילו איך לימדתי את עצמי את כל הטקסים האלה ) התפתחו אצלי טקסים . בהתחלה הטקסים היו בראש , אם חשבתי מחשבה מפחידה על מישהו קרוב אז הייתי חייבת לחשוב מחשבה טובה כדי שזה לא יתגשם , אח"כ התחלתי לגעת בדברים מס' פעמים אם חשבתי משהו מפחיד , זה גרם לי גם לחזור על משפטים שאמרתי מס' פעמים או לכתוב את אותה מילה שוב ושוב עד שהרגשתי שזה נעשה עם מחשבה " טובה " ולא " רעה ". ואז יום אחד לפני כמה שנים החלטתי שיום אחד אני מפסיקה הכל וגם אם הגוף שלי " זועק " שאני יבצע טקס , אני נמנעת . ובאמת הצלחתי ולאט לאט התחלתי להרגיש שהכל היה שטויות , שאני לא אחראית לגורלו של אף אחד ושהכל בראש לי . אבל אז הגרוע מכל קרה ומישהו קרוב אליי נפטר . ומאז הכל חזר ובגדול , למרות שההגיון אומר לי שאני לא אחראית למה שקרה לו אבל התת מודע מסרב להאמין לזה , ואני כאילו מרגישה שלא " הגנתי " עליו . מאז אני מפחדת להפסיק עם המחשבות והטקסים , הלכתי למס' מטפלים שניסו שיטות שונות , זה עזר לתקופה מוגבלת ואח"כ חזר . מצטערת שהמכתב כל כך ארוך אבל אין לי את מי לשתף בזה כי אני כל כך מתביישת . יש למישהו הצעה או עידוד איך להתגבר על התחושה הזאת שאני אחראית לגורל אנשים ?
שלום! אני חדשה פה בפורום אבל הוקל לי לגלות שאני " לא המצאתי את הגלגל" ושיש עוד אנשים שמרגישים כמוני . הבעיה שלי היא קצת שונה ואני אשמח אם למישהו יש משהו לומר לי או לעודד אותי כדי שאני יצליח להפסיק עם כל המחשבות האלה . אז קצת עלי. . . ה-OCD התחיל אצלי אחרי הצבא ,אני מתמודדת איתה כבר מספר שנים, הרגשתי שהדאגה לאנשים הקרובים אליי ממש משתלטת עליי ושאני חייבת לעשות משהו כדי שלא יאונה להם כל רע ולאט לאט ( אין לי מושג אפילו איך לימדתי את עצמי את כל הטקסים האלה ) התפתחו אצלי טקסים . בהתחלה הטקסים היו בראש , אם חשבתי מחשבה מפחידה על מישהו קרוב אז הייתי חייבת לחשוב מחשבה טובה כדי שזה לא יתגשם , אח"כ התחלתי לגעת בדברים מס' פעמים אם חשבתי משהו מפחיד , זה גרם לי גם לחזור על משפטים שאמרתי מס' פעמים או לכתוב את אותה מילה שוב ושוב עד שהרגשתי שזה נעשה עם מחשבה " טובה " ולא " רעה ". ואז יום אחד לפני כמה שנים החלטתי שיום אחד אני מפסיקה הכל וגם אם הגוף שלי " זועק " שאני יבצע טקס , אני נמנעת . ובאמת הצלחתי ולאט לאט התחלתי להרגיש שהכל היה שטויות , שאני לא אחראית לגורלו של אף אחד ושהכל בראש לי . אבל אז הגרוע מכל קרה ומישהו קרוב אליי נפטר . ומאז הכל חזר ובגדול , למרות שההגיון אומר לי שאני לא אחראית למה שקרה לו אבל התת מודע מסרב להאמין לזה , ואני כאילו מרגישה שלא " הגנתי " עליו . מאז אני מפחדת להפסיק עם המחשבות והטקסים , הלכתי למס' מטפלים שניסו שיטות שונות , זה עזר לתקופה מוגבלת ואח"כ חזר . מצטערת שהמכתב כל כך ארוך אבל אין לי את מי לשתף בזה כי אני כל כך מתביישת . יש למישהו הצעה או עידוד איך להתגבר על התחושה הזאת שאני אחראית לגורל אנשים ?