איך מספרים

[עמית שפריר]

איך מספרים

אני רוצה לצאת עם בחורה מסויימת, אבל אני לא יודע איך מתי או באיזו צורה אני צריך לספר לה. איך אני אומר לה שיש לי אפלפסיה (כשלחבר שלי שיצא עם כמה בנות, כל בת שיצא איתה נפרדה ממנו שהוא סיפר לה. הייתה אחת שאמא שלה בקשה ממנו לא להפגש איתה יותר). אז איך אפשר לצאת שהאפלפסיה מורידה לך עוד יותר את הביטחון העצמי? בבקשה תענו

 

[aerox]

למה לספר?

אתה הולך להתחתן איתה ? תצא תבלה שתרגיש באמת חופשי ושיהיה לכם קשר מבוסס תגיד לה "שיש לך משהו מסוים לספר לה " ואז תפתח ת'לב בינתיים אף אחד אמור לדעת זה כמו שדוגמא לה יש מחלות כלשהן שהיא לא מספרת. לא חייבים להיות גלויים 100

 

[חייםלוי]

../images/Emo45.gif אין שום סיבה לרוץ לספר מייד

אם מתחיל משהו רציני יותר (לא חייב חתונה) אז אפשר לספר.

 

[גגגג המקורי]

מניסיון שלי

אני סיפרתי לארוסתי רק 3 חודשים אחרי שיצאנו יחד. לה זה לא הפריע ולא למשפחתה.עצתי היא שתבדוק אם עצמך אם אתה רציני לגביה .אם לא -אל תספר. אם כן-תן לכם לצאת איזה חודש,חודשיים יחד שהיא תבסס אליך איזשהו קשר ואז תספר לה בשיא הכנות-קח אותה למקום מבודד ושקט ופשוט תאמר לה.אם זה מפריע לה או למשפחתה-תאמר להם שלום ולא להתראות ,כי הם לא ראויים לך ,אבל אל תשכח לא להתייאש ,כי יש מלא סיפורים של זוגות ומשפחותיהם שזה לא הפריע להם בכלל,כדוגמתי ויצאתי עם לא מעט בנות ומי שהייתי רציני איתן לא הזיז להן העניין בכלל. בהצלחה ותנסה לא למשוך את זה יותר מחודש עד שלוש חודשים

 

[sarit24 היחידה]

תספר

רק ככה תדע כמה היא אוהבת אותך, הנה אני סיפרתי לבן זוגי בהתחלה כי ראיתי שזה רציני. עכשיו אנחנו מאורסים ועוד שלוש וחצי חודשים אנחנו מתחת לחופה.

 

[ענת71]

לא כדאי להסתיר.

זה יכול לגרום רק צער וכאב. אם הבחורה רוצה אותך שתקבל אותך כמו שאתה.

 

[עמית שפריר]

תודה

אני רק מקווה שלא יקרה לי כלום אם נצא לחץ הוא אחד מן הגורמים להתקפים. אבל נכון, עדיף לחכות עם זה. תודה ונקווה שהיא תסכים

 

[aerox]

חבר'ס סורי על הבורות אבל...

אתם בזמנים שונים היום החברה נכון שהיא יותר פתוחה אבל הם גם יותר פתוחים בקטע של לקבל מישהו מושלם או משהו מושלם ולהפציץ בבום ענקי של "תשמעי " יש לי אפילפסיה קשה לי היה לספר לך וכאלה...זה לא מתאים זה צריך לבוא רק אחרי כמה זמן שמכירים .

 

[אבא של אפי]

../images/Emo45.gif

 

[מכורה לפיתוי שלך]

חוץ מזה שמי שלא יקבל אותך בגלל זה

לא שווה אותך. ולדעתי בנושא, כשמספרים - צריך לדעת איך להציג את זה לא להפחיד יתר על המידה.. לאחרון (היינו חברים שלושה חודשים) סיפרתי בדייט הראשון והוא הכיר את הנושא ולמרות שהוא יודע טוב מאוד מה זה גראנד מל, הוא לא ברח ישר... וגם לא קרה לי שמישהו דחה אותי בגלל זה.

 

[aerox]

סבבה זה במקרה שלך ...

יש עוד כמה אנשים שאני מכיר שפשוט אחרים נעלמו להם לאחר שסיפרו להם מיד בתום "הדייט" .

 

[מכורה לפיתוי שלך]

יש אנשים ויש אנשים

ועיקר ההודעה שלי היה - מי שלא יקבל אותך לא שווה אותך. תכניסו את זה לראש. חוץ מזה שלא אמרתי לו להגיד כמה שיותר מהר, אלא שכאשר הוא מספר(בזמנו שלו) שיעשה את זה נכון..

 

[ruthty]

הי עמית../images/Emo13.gif

לפי דעתי אין מה למהר אלה אם הענינים רצינים אני למשל סיפרתי לבעלי לאחר שלושה חודשים לאחר מכן קבעתי תור עם הרופא והוא הסביר לו אין צורך להכניס ללחץ תן לזה ליזרום ותהנה מכל רגע נכון שיש פחדים לכולנו יש אין מה לעשות החיים לפניך אני מאמינה שאם הקשר יהיה רציני אז הכל יפתר שיהיה לך שבת שלום ומבורך אני מחזקת את ידיך

 

[חתולה חמודה]

לא פייר כלפי הבחורה אם תחכה הרבה זמן עד שתספר

אני בעד לספר בדייט שני-שלישי. כשיש התעניינות משני הצדדים אבל עדיין לא נקשרים. להגיד לבחורה אחרי 3 חודשים- "שמעי, יש לי אפילפסיה" זה לא לעניין. זה יותר מדי זמן. ואם זה לא יתאים לה? סתם כאב לב......

 

[מכורה לפיתוי שלך]

אם היא נמצאת איתו 3 חודשים

ותעזוב אותו בגלל אפילפסיה, ואני מרגישה כמו פטיפון שבור אבל - היא לא שווה אותו. כאילו אם היא איתו 3 חודשים היא כבר אמורה להבין שזה לא כזה כבד ומשמעותי, הבנאדם מתפקד ורגיל כמו על אחד האדם... כי אם הוא לא היה היא היתה שמה לב..

 

[סטודנטית מתוסכלת21]

צודקת, אבל...

הבן אדם מתפקד רגיל כמו כל אחד אחר אבל... תופעות הלוואי של התרופות הן לא פשוטות. למשל הריון יכול להיות דבר בכלל לא פשוט. שמעתי כמה נשים בפורום שאמרו שברוך ה' יש להן ילדים בריאים לחלוטין ולא היתה שום בעיה בהריון. אבל לא אצל כולן זה ככה. אמנם אף אחד לא יכול לדעת מאיפה זה יבוא לו וגם אצל נשים בריאות לחלוטין ההריון יכול להסתבך קשות אבל אצלינו יש יותר סיכויים שזה יקרה ולא כל אחד רוצה להכנס לקטעים האלו. קל להגיד -היא לא שווה אותו - אבל כשמסתכלים על זה מהצד של הבן זוג זה לא כ"כ פשוט. זה לא שטויות והם צריכים לחשוב על זה.

 

[אוגי 22]

תסלחו לי

אבל אני לא מצליחה להבין למה אנשים חושבים שצריך להסתיר?!?!?!?! מתביישים במה שיש להם? חושבים שזה מידבק? עצם העניין שיש אנשים שחולים בזה ומפחדים לספר זה נותן לגיטימציה לאותם בורים להתרחק מאיתנו. ביום הראשון שדיברתי עם חבר שלי סיפרתי לו את עניין האפילפסיה, אנחנו ביחד 4.5 שנים מתחתנים ב-9.8.07 ואני מאחלת לכולם בן זוג תומך כמוהו. הוא דואג לי יותר ממה שאני דואגת לעצמי ובדיוק בשביל זה יש בן זוג כדי שיהיה איתך בטוב וברע ומה שלא יהיה ואם משקרים (מסתירים) דברים בתחילת הקשר זה לדעתי קשר שנועד לכישלון. ודרך אגב לדעתי זה כנל לגבי מקום עבודה למרות שבזה אני עוד איכשהו יכולה להבין למה אנשים מסתירים (אני לא הסתרתי מעולםםםםםםםםםםםםםם - וגם לא לא התקבלתי למקום עבודה בגלל זה). ולאותה אחת שאמרה שהיא מתחתנת עוד 3.5 חודשים, מזל טוב גם אני עוד 3 חודשים אז שלשתינו יהיה המון בהצלחה

 

[אבא של אפי]

לדעתי

לדעתי אף אחד לא מספר הכול ומיד, יש מלא סודות שלאט לאט מתבררים. אחרת אפשר היה לבוא עם ניר מודפס , רבע שעה של קריאה על ההתחלה וסיכומים. לרוב המצב הוא חודשים של בחינה הדדית. לרבים המשא הכבד של הסיפור יהפוך אותם בפגישת "הסיפור הנורא" , מאוד נוקשים ולא טבעים, ומראש מוכשלים. לכן , אין מה למהר, הסיפור יכול להתעכב.

 

[מכורה לפיתוי שלך]

הוא/היא אמור/ה להיות איתו/איתה בטוב וברע

זוגיות זה לא פיקניק ואם זה לא אפילפסיה זה יכולה להיות עוד 274640057 דברים אחרים גרועים פחות גרועים יותר. תקראו לי נאיבית, תקראו לי רומנטית, כך אני רואה את זה ואני לא לבד.

 

[sbh100]

חברים/ת

אני סיפרתי לאשתי היום רק אחרי 3 פגישות עד שנוצרה כימיה בינינו ואז אמרתי הקלפי ם אצלך ומה שתחליטי אקבל. היא החליטה להמשיך וכיום אנן נשואים. היא קצת נפגעה שלא סיפרתי לה בהתחלה. - מזה חששתי -. והצלחתי למזלי.