איך מסבירים תמיכה?

[Potato chips1]

איך מסבירים תמיכה?

כבר פעם שנייה שהנושא הזה עולה ביננו, שאני מרגישה שאני זקוקה לתמיכה רגשית מסוג שונה ממה שהוא נותן לי, בנוסף על מה שהוא נותן. בפעם הראשונה זה היה בפסיכומטרי ואתמול דיברנו על זה שוב. דיברנו בלי כעס, פשוט הרגשתי צורך להסביר לו מה הצרכים בתחום התמיכה, אפילו בתור סוג של הקדמת תרופה למכה. כנראה שיש ביננו פערים גדולים באיך שאנחנו מבינים תמיכה ובאיך שאנחנו רוצים לקבל אותה בעצמנו. הסברתי לו שהייתי רוצה להרגיש נוכחות יותר גדולה שלו בתקופות קשות (כמו עכשיו ולכן זה עלה), והוא של איך למשל. אמרתי שאני לא יודעת להסביר כי תמיכה זה משהו שמרגישים, מרגישים שלאדם מאוד אכפת ממך גם בלי שהוא ישאל אותך כל שעה מה שלומך ואיך אתה מרגיש. הוא ביקש שלא אשתמש במילה "אכפת", כי מאוד אכפת לו מכל מה שקורה לי. בסופו של דבר, הפער מתבטא בזה שהוא רצה שאגיד לו א' ב' ג' מה הוא צריך לעשות כדי לתת לי את אותה תמיכה שאני רוצה, ואני לא ידעתי להגיד לו רשימה של מעשים שהוא צריך לעשות, כי מה שאני צריכה זה נוכחות יותר מאשר מעשים. לשאלתו איך מביעים נוכחות, אמרתי שמספיק שיהיה לו מאוד אכפת ואני כבר ארגיש גם אם המעשים שלו לא ישתנו. הוא אמר שזה ממש לא מובן לו ושהוא לא חושב שאני יכולה "להרגיש" נוכחות, אם רק דרך המחשבה שלו תשתנה ולא המעשים. הוא גם אמר שהוא חושב שאני בעצמי לא יודעת להסביר לעצמי מה אני צריכה

(אני לא מסכימה) הוא אמר שמתי שאבוא לשתף אותו בבעיה, הוא תמיד יהיה שם בשבילי וינסה לעזור ולתת פתרונות. אבל אני לא צריכה תמיכה "פרקטית". אני צריכה להרגיש שהוא יותר שם, עוד לפני שאני באה לשתף אותו מילולית בבעיה. אתן מבינות אותי או שאני באמת לא מובנת בעליל?

אני חושבת שכל השיחה הזו היתה כולה על טהרת ההבדלים בין נשים לגברים... הוא רואה תמיכה בתור דבר שנותנים במעשים, ואני רואה את זה בתור דבר שגם נותנים במעשים כמו שהוא עושה מעל ומעבר, וגם במשהו שנותנים בתחושה.ותחושה קשה לי להסביר. הייתי שמחה לדעת איך זה אצלכן- אתן מרגישות פער בינכן לבין בן או בת זוגכן בדרך שבה כל אחד מעדיף לקבל תמיכה? עוד שאלה- התלבטות תמידית שיש לי, זה שבזוג אידאלי בעיני לעבור הכל יחד, בתחושה. שמה שקורה לו יהיה אכפת לי כמעט כמו שזה אכפת לו. מצד שני, האם זה אומר שאם לו רע אז גם לי צריך להיות רע?האם הוא לא יוכל להפיק יותר מזה שאני אשאר איתנה למרות שהוא בתקופה קשה? דילמה. אשמח לשמוע מה דעתכן אגב, הדיון ביננו נגמר במסקנה שכנראה הוא צריך עם הזמן להבין למה אני מתכוונת.

נקודת אור מאוד חשובה לי בכל הדיון שהיה ביני לבינו- התקשורת ביננו היתה מעולה פשוט...לא היה את אותן סיטואציות מתסכלות שאני מדברת שעה ובסוף אין לו מה להגיד. התקשורת ממש זרמה ביננו ומהבחינה הזו זו היתה שיחה כל כך קלה.חשוב לי.

 

[Potato chips1]

תיקון..

כתבתי שאני לא צריכה תמיכה פרקטית, וזה לא נכון- אני כן צריכה תמיכה פרקטית, בנוסף לזו שנותנים בלי מעשים. יש סיטואציות שאני צריכה את הפרקטיות שלו,ויש סיטואציות שאני צריכה רק להרגיש שהוא שם ועובר את זה איתי.

 

[Deanna2688]

אני חושבת שאני יודעת למה את מתכוונת.

שהוא יהיה עם היד על הדופק? יעלה דברים לפני שאת מעלה אותם? יזכור שיש לך תור לרופא, ויתקשר אלייך אחרי? מעורבות רגשית? שיהיה עצוב שאת עצובה? אני חושבת שבמקום מסוים, זה שהוא לא מראה תמיכה כפי שאת רוצה. לא אומר שהוא לא תומך בדרכו שלו. אני מניחה שזה תמיד יהיה פער ביניכם, כי לכל אדם יש דרך שונה להביע אהבה. האיש שלי לדוגמא? מאוד תומך. מגיע לעבודה שלי שאני נשארת מאוחר, אבל מההכרות איתו, אני לא מצפה לזכור כל פיפס בלו"ז שלי, ביחוד לא בלו"ז היומיומי, כי הוא מפוצץ. אז אני מזכירה לו בעדינות, מעדכנת אותו, וכאלה. והוא מקשיב, וזה בסדר.

 

[Potato chips1]

פחות הדוגמאות שנתת,

פחות דברים שביום יום, יותר דברים שקשורים לתקופות קשות רגשית... להרגיש שיש עוד מישהו שעובר את זה יחד איתי. ושאם אני מוטרדת ממשהו הרבה משעות היום, להרגיש שזה נמצא איתו כמעט כמו שזה נמצא איתי... לא רוצה להרגיש כאילו הטרדות והקשיים שלי הם משהו שחולף במוחו מדי פעם...

 

[Deanna2688]

אני לא מסכימה איתך לגמרי.

אני לא רוצה שהאיש ייסחוב את הדאגות שלי על הגב שלו. רוב הסיכויים שאם כל מה שמטריד אותי, יטריד אותו הוא יתמוטט. אני נלחצת משטויות לפעמים.... אני רוצה שהוא ישכיח את זה ממני. שאני אהיה איתו, הוא יעשה (ועושה ) הכל כדי שאני אהיה שמחה ומחייכת. שיהיה המפלט. ואם זאת מסכימה איתך שז לא נעים להרגיש שהטרדות והקשיים הם משהו שנזכרים בו, כמו סידור רגיל בחיי היום יום....

 

[ק א סי]

גברים ממאדים, נשים מנגה

ממש דוגמא קלאסית. את רוצה תמיכה והוא מבקש דוגמה מעשית. ככה עובד המוח הגברי. ואם את רוצה לא רק לתסכל אותו, אלא גם להפיק מזה תועלת מעשית, אז את צריכה לתת לו דוגמאות מעשיות. במה מתבטאת תשומת הלב והדאגה. לגבי הלעבור יחד הכל כל הזמן, פעם חשבתי כמוך. ואז באו החיים והמשברים ושיניתי את הגישה. היתה לנו תקופה נוראית של משבר כלכלי. הוא נלחם כהוגן להוציא אותנו מהבוץ ולא שיתף אותי, ואני הייתי מתוסכלת מזה. "אתה כנראה לא אוהב אותי כי אתה משאיר אותי בחוץ". ויום אחד הוא הסביר לי שהוא עושה את זה כי הוא יודע כמה אני רגישה וכמה הדאגות האלו יטריפו אותי. וכשחשבתי על זה (עם האגו בצד), הבנתי שהוא צודק. והבנתי שלפעמים גם אני לא צריכה להעיק עליו עם כל פיפס של צרות שקורות לי. כי אם שנינו נשתף בהכל , אז כל אחד מאיתנו יהיה עם שק כפול על הכתפיים ושנינו נקרוס. כמובן שלהשלמת התמונה צריך להבין שהבסיס הוא כן משותף ושאם יש לאחד מאיתנו צרה הוא יודע שהשני שם בשבילו. אבל ביומיום לא חייבים להטיל הכל כל הזמן על השני.

 

[אמא בנשמה]

אמרו לך כאן הרבה וחזרו על דברים שבעיני מאד

נכונים, אז אין טעם לחזור רק להוסיף: אני אמרתי לו שלפעמים, כשאני עצובה, כשרע לי אני רוצה שהוא יבוא ויתעניין, לא יחכה שאשתף מיוזמתי, נוכחות הייתי גם מגדירה בזה שהוא יהיה לצידי - יהיה איתי, יחבק אותי, בצורה הזאת מתבטאת הנוכחות. ואם אין לו מילות נחמה להגיד, אז שישתוק, לא חייבים לתת פתרונות בכל מקרה. להגיד לך שהוא קלט? הוא לא! אולי לאט לאט משהו יכנס.

 

[אסנת ונסי]

גם אני רוצה שזה יבוא ממנו

והוא לא קולט. אבל אני יודעת שאם אני אפנה אליו - הוא יקשיב ויתמוך. בינתיים מסתפקת בזה.

 

[העצלנית]

בהחלט דוגמא קלסית

של ההבדל בין נשים לגברים. ואני יכולה להגיד לך שבדיוק דיברתי על זה עם אמא שלי לפני כמה ימים כשזה הטריף גם אותה. לי היה חבר שכל הזמן רק נתן פתרונות ולא יעזור ש500 פעם אמרתי שאני לא רוצה פתרונות אני רוצה תמיכה רגשית. שיקשיב ויחבק ויגיד שהוא אוהב וזהו גם עם הבחור עכשיו זה קורה אבל מעט מאוד מאוד כי הוא דווקא מאד מבין את ההבדל. תאמת חוץ מלנסות ולהסביר ולדבר אין הרבה מה לעשות וצריך לקחת בחשבון שאצל הרבה גברים הפתרונות הם כאלה כי מבחינה רגשית מפחיד אותם להתמודד והם פוחדים לעשות את הדבר הלא נתן. חוץ מזה שהרבה מהם חושבים בצורה ריאלית ולא בצורה רגשית. אני יודעת שזה מאוד מתסכל אבל כל עוד השיחה זורמת והכל על השולחן אני מאמינה שהוא יפתח את הרגישות ויעשה הכל כדי לשפר את המצב.

 

[כל שנה בדצמבר]

אני מבינה אותך בהחלט.

הרבה פעמים באותה סיטואציה כל אחד מאיתנו מצפה למשהו שונה לחלוטין מהשני. וכל פעם אני זו שמופתעת מחדש מהשוני בציפיות שלנו.

 

[maybesure]

ברוכה הבאה

בימים הקרובים תצטרכי לפתח שלט רחוק. גברים צריכים הוראות הפעלה. לא. הם לא מנחשים אותנו. נדמה לי שגם אנדר כתב על זה לפני כמה זמן - אבל בעיקר תראי דוגמאות שהלחברות פה נותנות. אין להם "אינטואיציה" או חוש רגישות מפותח כמו לנשים. טוב..יש כמה אחדים כאלו אבל בודדים, באמת. ומה שאת קוראת "לעבור יחד הכל בזוג" -זה לא אפשרי. אפשר כן להביע אמפטיה ולהיות משענת ולהקל מסביב, אבל אי אפשר לחוות את אותו הרגש בדיוק. כשאבא שלי היה בימיו האחרונים - אין מצב שבן זוגי יכל להרגיש מה שאני הרגשתי. זה אבא שלי ולא שלו (הוא את שלו שכל גם לפני מספר שנים, וההתייחסות שלו להוריו שונה לחלוטין אז..בכלל אין מה לדבר על הרגשה זהה). בטוח שמצבים כאלו עושים לו עצוב, אבל בטוח גם שזה לא אותו כאב, ולי באותו זמן היה חשוב שיעזור פרקטית כדי שאהיה נתונה כל כולי להורי. מנסיוני האישי בלבד - מוטב שיעזרו פרקטית מאשר לדרוש מהם להיות מעורבים רגשית בדיוק באותה מידה. לפעמים מה שמחזק וגורם להם להיות עוגן עבורנו הוא העמידות הרגשית והחשיבה השכלית. כשהוא מוטרד ממשהו אני מרגישה ושואלת. כשאני מוטרדת..הוא לא שם לב בכלל. הם כאלו ועדיף לי שיהיה כך.

 

[habubnik]

דווקא אני מזדהה עם הבחור שלך הפעם

אני טיפוס של תמיכה פרקטית (למרות שאני חושבת שאני תומכת גם בצורה השניה שדיברת עליה). אם לדבר מנקודת המבט הזאת, גם אני לא הכי הבנתי למה את זקוקה. אצלנו זה תמיד ככה - הוא בא לספר לי על משהו שעצבן אותו/קרה לו/מתסכל אותו וכו' ואני עוזרת לו לפתור את המצב. בעיני לא לעשות את זה, זה כאילו להתעלם ממנו. אם אני מנסה לחפור ולחשוב למה את אולי מתכוונת, אז מה שעולה לי בראש זה שאת מרגישה אולי שהתמיכה שלו באה ממקום של "דודו יעזור", מתוך הרציונל, ולא מתוך אמפתיה עמוקה למצב שלך והזדהות עם המצוקה שלך. אני בכיוון?

 

[nate2000]

גם אני מזדהה עם הבחור

אני מאוד מאוד פרקטית- יותר מידי אפילו, מבחינתי תמיכה זה להציע פיתרון קונקרטי או לעזור להגיע לפיתרון- חיבוקים זה מאוד נחמד ולפעמים צריך גם כמה כאלה, אבל בשורה התחתונה חיבוקים לא מוציאים מהבוץ.

 

[פרפרי אהבה]

האמת שמבינה את שניכם ../images/Emo13.gif

זה עניין של אופי, יש כאלה שיותר יהיו פרקטיים וינסו לעזור בעצות ויש כאלה שיהיו יותר רגשיים ויתמכו מבחינה רגשית. הבחור שלי די באמצע אבל הוא די הפנים שאני יותר זקוקה לחיבוק שלו או לדעת שיש מישהו שעומד לצידי מאשר לקבל פתרונות ממנו. ולגבי מה ששאלת, אני לא חושבת שבני זוג צריכים להרגיש בול אותו הדבר, זה לגיטימי שאני אחזור מלאת אנרגיות מהלימודים והגן והוא יחזור מבואס, אני אהיה שם בשבילו או אם זה היה ההיפך- הוא יהיה שם בשבילי אבל כל אחד יהיה עם ההרגשה שלו במובן מסוים. כמובן שאם אני אהיה עצובה- הוא לא יהיה מאושר, כי לא אוהב לראות אותי עצובה ולהיפך. מקווה שהבנת אותי

 

[dify]

ממממ...

האמת היא שזה נושא שעדיין בדיונים אצלנו בבית. אחרי ריב גדול עם חברה בעקבות זה שהיא לא הרגישה שאני תומכת בה מספיק. מאז התחיל אצלנו מיני דיון על השאלה תמיכה מהי, ואיך מביעים תמיכה והאם תמיכה צריכה להיות משהו שאתה מרגיש או מה שהצד השני צריך. והאמת היא שאין לי ממש תשובות לגבי זה. אין לי ספק שיש אנשים שונים עם גישות שונות ואני אפילו מאמינה שבתחומים שונים אנחנו נגיב באופן שונה. אני מאמינה שבין בני וג כן צריך להיות איזשהו תיאום. שאם אני עוברת איזשהו משבר, אז זוגתי צריכה להיות מודעת ורגישה אליו. אז אני מצפה ממנה לא לצאת לרקוד אם בדיוק אתמול פוטרתי מהעבודה מצד אחד, מצד שני, אני לא מצפה ממנה לשבת איתי בחושך לבד כי עכשיו אני בדיכאון (סתם דוגמאות). איפה הגבול- אני גם לא יודעת. אני כן חושבת שצריך לעשות את ההליכה אחד כלפי השני- מצד אחד הוא שאל איך היית רוצה שהוא יביע את האיכפתיות שלו= מנסה להית שם בשבילך. מצד שני, בואי נהיה הגיוניים, אף אחד לא קורא מחשבות, אם הוא כן רוצה להיות שם אבל לא יודע איך, בעיני, מה שחשוב זה שהוא רוצה גם אם זה לא מושלם. אז בגדול אני בעד להמשיך את התקשורת הזו, וללמוד אחד את השניה יותר טוב וככה ללמוד להיות יותר קשוב לשני/ה. מצד שני, אם אחרי תהליך כזה, עדיין, בגלל פערי טמפרמנט, אין תחושה של הקשבה מבחינת הצד שנזקק לכך, אז אולי זה מה יש, ואולי לא צריך להסתפק בכך. מאד תלוי בנסיבות (לא מייעצת לך כלום, רק מרחיבה על כל הספקטרום). בעיני מה שטוב במה שכתבת זה שהיה דיון אמיתי וכנה ומהלב, עם עניין רב מצד שניכם, ללמוד ולהבין את השני/ה, ואם בסוף את כן תרגישי שהוא שם כי תלמדי לזהות את האופנים שבהם הוא מביע את זה (מביע, לא פאסיבי) והוא ילמד איך להביע בצורות שיותר מדברות אליך כמו שאת אוהבת. אז היתה שווה התקשורת הזו

 

[Netta79]

כמו כל דבר ...

לומדים ומלמדים ... יש כאלה שזקוקים לתמיכה , יש כאלה שמעדיפים פתרונות , הכרתי כאלה שהכי היו רוצים שכשרע להם - שיעזבו אותם בשקט ...אז אם כבר יש את בן הזוג שאיתו חיים וזה לא "בא לו טבעי" - מלמדים אותו בדיוק איך יהיה לך הכי טוב לקבל תמיכה . השבוע היה משהו מאוד מורכב שלקחתי על עצמי לארגן , הייתי בלחץ -והבחור שלי אמר :"אני לא מבין למה את לא מביאה מישהו שיארגן במקומך - בשביל מה את צריכה את כל הלחץ הזה " הרגשתי שהוא לא תומך כמו שאני צריכה והסברתי לו שאני כן רוצה לעבוד קשה וזה יעזור אם הוא יציע עזרה או יפרגן , לא שיגיד שאני לא מסוגלת ... אז ממש נתתי דוגמאות למשפטים תומכים ונחמדים שהוא היה יכול להגיד במקום ... אז נכון שזה לא בא טבעי , אבל אני מאמינה שלאט לאט זה משפיע מהחוץ כלפי פנים כמו שאומרים :"אחרי המעשים נמשכים הלבבות " אז לגבי המסקנה שלך - חבל על כל דקה , שלא "יבין" למה את מתכוונת - פשוט תסבירי לו