איך מסבירים זאת ?

[AyeleDance]

אני לא מסכימה איתך

קודם כל לדעתי התמכרות, גם אם היא לפעילות בריאה וחברתית כמו שלנו, אינה דבר טוב. אם אין שליטה על התחביב, והתחביב שולט עלינו זאת בעיה (אמרה זאת שרקדה ב12 הרקדות בשבוע ימים...

) איני שופטת אם הבחירה שלה היתה נכונה או לא, אך ברור שהבחירה היתה שלה וטוב שכך. כבר סיפרתי כאן בעבר שגם אני וויתרתי במשך 7 שנים על ריקודים,בגלל שדרור לא יכול היה לרקוד בתקופה זו. זאת למרות שאני רוקדת מגיל 10, והריקודים תמיד היוו חלק חשוב ומרכזי בחיי. גם אני כמלכת החתונות, חושבת שאסור לוותר על הריקודים בכלל, כי אז קשה לחזור אחרי שנים, לא כל בנזוג יפרגן לזה שהחלטת פתאום לחזור, ויתהה אולי על מה ולמה נזכרת שזה חסר לך פתאום. אבל להקטין מינון זה בהחלט דבר שצריך לשקול, במיוחד בשלב בניית מערכת היחסים. בהמשך אפשר להעלות קצת את המינון חזרה, שזה בודאי יותר קל מאשר להתחיל מחדש אחרי הפסקה מוחלטת.

 

[אלמונית33]

רויטל - נדמה לי, שהתשובה בגוף השאלה

בעל תומך ואוהב לא ירצה שבת זוגו תוותר על חלק מחייה. עם זה אני מסכימה. אם הוא חושב אחרת, כנראה הוא לא מספיק אוהב ולא מספיק תומך. אז, אולי הפשרה גדולה מדי? היום זה ריקודים, מחר זה חברה...

 

[אלמונית33]

כמובן - במינון הנכון

אני מאמינה, שכאשר יש זוגיות טובה ומפרה, ישנו רצון להיות ביחד (ולא לרוץ כל ערב לרקוד) - לפחות בתחילת הדרך. אם הרצון הזה לא קיים, כנראה זה לא זה.

 

[אוהבת לרקוד]

בדיוק כמו ש...

"ההסבר" שלו על אהדתו לכדורגל עם כל מה שכרוך בזה, היה שם עוד מלפני הנישואין. אני רוקדת מגיל 10, לא "אימצתי" לי את התחביב לאחר נישואי, זה בא איתי קומלפט עם הנדוניה...

 

[הכל דבש5]

כמה אפשרויות....

1. אפשר לנסות להדביק אותו בחיידק הזה. 2. לקוות שגם לו יש איזשהו תחביב, כך לא יהיה צורך בהסבר, פשוט תהיה הבנה בין השניים

. 3. להסתפק בפעם בשבוע, גם אם ההרגל היה ללכת כמה פעמים בשבוע (ולזה לא נראה לי שתהיה התנגדות מצד בן הזוג).

 

[הורה מיכל]

נראה לי שבמקרה שלך זה יותר קשה...

אני חושבת שכל אחד (כמעט) מקבל בהבנה תחביב של בן הזוג, כל עוד אינו פוגע בבניית הקשר בין בני הזוג. גם אם לא כל אחד יכול להבין את ההתמכרות לריקודים (ולרוב, מי שלא בתוך זה לא יבין) - ניתן להציב כעובדה בשטח שיש ערב אחד בשבוע (או אפילו שניים), שמוקדש לתחביב האישי. {אני, באופן אישי, לא הייתי מוכנה להישאר בקשר עם בן זוג שלא מוכן לתת לי את מינימום החופש הזה} אולם, ברגע שהתחביבים (והעיסוקים הפרטיים האחרים) גוזלים את רוב הזמן ולא נותר זמן לבן הזוג - זה כבר בעייתי, ולדעתי צריך לוותר על משהו...

 

[dw2322]

מצטרף למיכל

אם השאלה עלתה כתוצאה מהמקרה האישי אז גם לדעתי יש בעיה. פשוט כאשר מקדישים לריקודים (כמרקידה או רוקדת, לא חשוב) 4-5 פעמים בשבוע אני יכול להבין את בן הזוג הממורמר, שמקבל מעט מאד תשומת לב. זה מינון מאד גבוה ולדעתי יוכל להתאים רק אם בן הזוג רוקד גם כן ואם הוא לא, אז עם כל הצער שבדבר לדעתי תצטרכי לחתוך הרקדה אחת או שתיים. אם מדובר בפעם עד פעמיים בשבוע אז אני מסכים עם שאר המשיבים, שפשוט אפשר להמשיל תחביב זה לתחביבים אחרים, או אפילו לפעילות ספורטיבית רגילה וככה להסביר לצד השני. זה משהו שבן זוג מתחשב אמור להיות מסוגל לחיות איתו.

 

[כתר לראשך]

הסבר לבן זוג - חולת ריקודם

רויטל כל עוד שהדבר נעשה בטוב טעם ובמינון הנכון אני חושבת שאין בעיה או לא אמורה להיות. אני בטוחה שגם לבני הזוג ישנם תחביבים שהם לא יהיו מוכנים לותר עליהם אני נוהגת לפי המנהג חיה ותן לחיות.ומשתדלת לא לפגוע בבן הזוג ובמשפחה. אני חושבת שהבעיה נובעת מהשם שיצא לריקודי העם ומה שקורה שם ולכן הרבה בני זוג חוששים. ולכן הם לא מוכנים לסידור הזה האפשרות היא להזמין אותם לרקוד (אצלי למשל בן זוגי חושב שכל מי שרוקד הוא מופרע במובן זה או אחר, טוב זכותו). הוא הכיר אותי שרקדתי ולמעט הפסקה קטנה מאוד אני לא מוותרת. למרות הנזקים,הכאבים והמיחושים. אני אמשיך כל עוד נשמתי באפי כי לרקוד זה לחיות.

 

[נופרוש מאילת]

לא יודעת אבל אני יודעת שיש לי

יום שישי ימולדת 15.. חח אני יודעת שאני הכי לא קשורה חח!P:

 

[אור חדש 2]

מילת המפתח - התמתנות

כמו שהגיבו כבר רבים לפני - הכי טוב זה להדביק את בן הזוג בחיידק. מכיוון שלא תמיד זה מתאפשר, נותר להשלים עם העובדה שבדרך כלל בני זוג הם אנשים שונים זה מזה, בעלי תכונות אופי והעדפות שונות זה מזו. לאורך שנות הנישואין\החיים המשותפים בדרך כלל מתרחשת "תזוזה" של בני הזוג לעבר האמצע, המשותף, (יש יאמרו - הבינוני...), ובעצם אחד ממתן את השני, שזה לא רע בהכרח, כשמדובר בהתמכרות. ואני מסכימה למה שכתבה אילת - התמכרות זה לא דבר חיובי, ולא חשוב בכלל למה. לכן, להשקפתי, אסור לוותר על הריקודים (או על כל תחביב אחר), אך בהחלט זה הזמן והמקום "להתעשת", להתמתן, ולנצל את ההזדמנות להיפתח גם לשני ולתחביבים "ההתמכרותיים" שלו. ונסיים בדוגמה אישית (המשאית עם המדליות צופרת בסיבוב) אם זה היה תלוי בי - הייתי רוקדת 3 פעמים בשבוע, מה לעשות - אני מסתפקת בפעם אחת

 

[רוח ים והוד גלים]

וכולם התעלמו בעצם מהדילמה

..האמיתית. הלא התשובה כאילו קלה. כמובן, תמשיכי לרקוד, כי אסור למי שאוהב אותך למנוע את זה ממך, אבל, תפחיתי בכמות, תורידי מינון.. זהו. זה מה שכולם אמרו לך נכון? כאילו שלא ידעת את זה מראש. לכי תסבירי לעולם שהורדת מינון זה בלתי אפשרי, כי היום זו הרקדה ייחודית שמתרחשת רק פעם בשלושה חודשים ומחר זה בן זוג שאם לא תגיעי עשוי לברוח ומחרתיים מלמדים ריקוד שאותו את הכי רוצה לדעת ויום אחרי זה זו ההרקדה ההיא בירושלים שמי שלא מגיע מפסיד דבקות שרוקדים רק פעם בשנה ויום אחרי זה המרקיד הזמין אותך להדגים איתו ואחר כך את פשוט סתם מרגישה שהרגליים קופצות לך ושאם לא תלכי תצאי מדעתך. ובן הזוג לחיים, גם לו יש מה להגיד. דווקא ביום שהכי חשוב לך, הכי הכי, אמא שלו הכינה ארוחת ערב לכבודך ו..הן זה העתיד ממש. הלא ברור שזו לא הזדמנות שתחזור על עצמה בכל יומיים מחדש. ונניח שלא הגעת פעם, מה תגידי בפעם הבאה, כשאמא שלו צירפה להזמנה גם את האחרות ובעלה עם שבעה ילדים מבאר שבע..דווקא ביום של המרתון הכי מעניין. .. אין לי רצפטים לתשובה. אולי רצפט אחד שיתאים לכולנו. נקים לנו עמותה שמטרתה תהיה ..להפחית את האירועים. להרגיע את המרקידים שיפסיקו לסדר לנו שבת זוגות אחת ועוד אחת ולשבש לכולם את המשפחתיות. שיחזרו לימים בהם שבת הייתה אחת לחצי שנה ואפשר היה להכין את העולם חודשים מראש ולהגיע לשבת הזו צמאים ורעבים לריקודים ולא רוויים מעודפים מטורפים... כמות האירועים המטורפת פגעה בכולנו בהרבה מאוד מישורים. אלא שזו כנראה הייתה בדיחה. (לא כל כך מצחיקה). אין סיכוי להפחית את כמות ההרקדות כמו שאין סיכוי להפחית את כמות הריקודים. אנחנו בתקופה של אינפלציה ולכן התשובה לשאלתך נמצאת רק אצלך בנפש פנימה. כשתהיי רוויה מהרקדות וערב בבית עם בן זוגך יראה לך כמו הרקיע השביעי. אולי זה עוד לא קרה. אבל זה יגיע. חכי עוד קצת.

 

[רוח ים והוד גלים]

ה"אחרות" יצא לי? האחות התכוונתי

..יצא כמעט פרוידיאני

 

[אוהבת לרקוד]

הכל תלוי בתקופה

רוחי יקרה, גם פה<כמו בכל דבר אחר..>הכל תלוי בתזמון.האם את\ה בתקופת התחדשות התלהבות והמון אנרגיות, או שאתה כבר רווי ובעצמך "מוותר" פה ושם על הרקדה<כמו שאני עכשיו> אני זוכרת גם זוכרת את התקופה שחזרתי לרקוד אחרי ארבע שנות"התנתקות" חלקן מאונס, וחלקן מתחושת רוויה. חזרתי לרקוד מלאת אנרגיות והתלהבות ממש כמו בהתחלה. באותה תקופה הוזמנו לחתונה של קרובת משפחה של אישי, וזה היה ...נכון ביום הרקדה השבועי שלי. חושבת שויתרתי ממש לא? באתי לקבלת הפנים ,הייתי בחופה, טעמתי מהמנה הראשונה, ועפתי להרקדה. היום, כשאני רוקדת פעם בשבוע וגם זה בקושי...

ברור לי שלא הייתי נוהגת כך.

 

[הורה מיכל]

דווקא את המיוחדות קל יותר להסביר

אלא אם כן הולכים לכל ההרקדות שמיוחדות ורק הן לבד ממלאות 2 ערבים בשבוע, מעבר להרקדה/ות הקבועה/ות. כל עוד המינון סביר בד"כ, מתמודדים גם עם החריגות הקטנות (אבל כן, צריך לפעמים לוותר גם על הרקדה מיוחדת) כדאי להגדיר סדר עדיפויות. נכון שיש הרקדות שבשום אופן לא נפספס (לכל אחד יש קווים אדומים, לא?), אבל בשנים האחרונות למדתי שיש הרקדות שהן אולי הרקדות נפלאות, אך שום אסון לא יקרה אם לא אגיע לכולן, כי עם כל האהבה לדבר - החיים הם לא רק ריקודי עם

 

[שושנה כהן של הצאט]

?מה לא

 

[שושנה כהן של הצאט]

מה לא ?../images/Emo6.gif

 

[משהא]

רוחי כן| כמה טוב לי שאני נטול חובות

|רוחי יקירתי תאורך אמתי וממצה ונותר לי רק להודות לאשתי ומשפחתי שעךי לא חל כל האמור אלא במקרים יוצאי דופן חד פעמיים ריקודים שמחים אורי גבעוני