חכמים אומרו שהקשה הוא שלב ההסברה
אבי ללמדני שהחשובה בחיים היא ההבנה בין אנשים ובפרט בין בני זוג. כאשר צריך להסביר פיספסת. זה החלק הקשה. אין גם כל אפשרות להשוות ולתת תשובה לשאלה זו כי כל אחד מאיתנו בא מרקע אחר, עם מנהגים, תפיסות עולם, וסביבה משפיעה. לכל אחד מאיתנו מערכות יחסים שונות שמשתנות עם הזמן והגיל והמצב המשפחתי. על כן אפשר לגשר על כל אילו רק במישור אחד. לכל אחד מאיתנו שאיפות, רצונות, אהבות עיסוקים וראוי לפני הכל לשתף את בן / בת הזוג ברצונות שלנו. לנסות לרתום אותם לדבר שאנו רוצים, ולהביאם להבין ולתמוך. אחד השגיאות הגדולות שרבים עושים היא בחוסר הבנה שההובי ככל שיהיה חשוב לא יוכל להתקבל ע"י בן / בת הזוג אם זה יפגע בזוגיות, בטיפול בילדים, באחזקת הבית, בפרנסה וכו'. ויתור על אירוע משפחתי בשל ריקודים יכול לפגוע במערכת וליצור התנגדות להמשך. על כן לא צריך להסביר צריך ליצור מצב שבן / בת הזוג לא יקריבו יותר מידי וירגישו שההעדרות לא פוגמת בפעילות המשפחתית ולא מאיימת על סדר חיים. דבר נוסף הוא לתמוך בבן / בת הזוג אם אינם רוצים לרקוד למצוא דברים אחרים. כדוגמא אצלי. אישתי אוהבת מוזיקה, אופרות, הצגות, סרטים ויוצאת לעתים יותר פעמים ממני במשך השבוע. אני מפרגן לה מאד וחופשי לצאת מתי ולאן שארצה בכל עת. צריך ליצור תשתית. כל החיים יושבים על תשתיות. ככל שהתשתית בנויה טוב יותר אפשר לשים עליה יותר חומרים שישבו בבטחה, ויתנו מרחב מחיה. רק לא להסביר. מנסיוני זה לא עובד, ולעתים מקשה עוד יותר. ריקודים שמחים אורי גבעוני
