איך ממשיכים?
היי,
אני ואישתי נישואים אזרחית 5 שנים, ברבנות 3 שנים, חיים בחול ללא משפחה, השנה נולד הבן הראשון וכמה חדשים אח״כ נפטר אבא שלה( קשר מאוד חזק ומיוחד שהשאיר צלקות מאוד כואבות אצלה) עד היום לא ידוע אם התאבד, היה לו בעיות נפשיות.
מאז ומתמיד הייתה מאוד תוססת חיצונית אבל לדעתי מאוד חסרת ביטחון מבפנים, מאוד תלותית,שטחית, סקרנית אבל בקטע שמבטל כבוד הדדי כי זה בא מפחד וחוסר ביטחון. יש בינינו המון קשיי תקשורת ומאבקי כוחות שאף פעם לא מסתיימים, בנוסף היא מאוד מוציונאלית ואימפולסיבית, אני עקרב והיא סרטנית, אני קיבוצניק ומאוד שואף לליברליות ועצמאות, היא גדלה בבית בעיר, נלחמה על צומת הלב מההורים באופן מתמיד מול אחיה הגדול.האבא גרם להם לא פעם לנדוד או אפילו נעלם לכמה ימים.
לא פעם שכנעתי שנלך לטיפול אבל היא אף פעם לא באמת נפתחה, סמכה ובירכה שינוי.
היחסים בינינו ממשיכים להתדרדר, אני מרגיש שזה מרוקן אותי ולא מתפתח לשום מקום יותר טוב, לא לי, לה או לתינוק. מאוד כואב לי שהוא יצטרך לגדול בסביבה מלאת מתח ומאבקים, אני כבר מאבד אמונה ביכולת שלנו ליצור דינמיקה טובה והרמוניה ומתחיל לחשוב שאני אוכל לתרום הרבה יותר לילד אם לא אהיה בסביבתה באופן כל כך אינטנסיבי. כדאי גם לציין כי ב-5 שנים האחרונות עבדנו יחד וחיינו יחד מאחר ובנינו עסק במשותף, שעולה לנו מאוד בבריאות. אמא שלי גם לא מסתדרת עם האישיות שלה בכלל.
אוסיף שבמהלך רובו של הקשר המון פעמים אנחנו רבים על דברים שהם בעצם לטובתה (רישיון, עצמאות וכו׳) וממש מרגיש לי שהיא מנותקת ממני או מהמציאות.
מה אני עושה? אני מרגיש שנגמר לי הסוס
היי,
אני ואישתי נישואים אזרחית 5 שנים, ברבנות 3 שנים, חיים בחול ללא משפחה, השנה נולד הבן הראשון וכמה חדשים אח״כ נפטר אבא שלה( קשר מאוד חזק ומיוחד שהשאיר צלקות מאוד כואבות אצלה) עד היום לא ידוע אם התאבד, היה לו בעיות נפשיות.
מאז ומתמיד הייתה מאוד תוססת חיצונית אבל לדעתי מאוד חסרת ביטחון מבפנים, מאוד תלותית,שטחית, סקרנית אבל בקטע שמבטל כבוד הדדי כי זה בא מפחד וחוסר ביטחון. יש בינינו המון קשיי תקשורת ומאבקי כוחות שאף פעם לא מסתיימים, בנוסף היא מאוד מוציונאלית ואימפולסיבית, אני עקרב והיא סרטנית, אני קיבוצניק ומאוד שואף לליברליות ועצמאות, היא גדלה בבית בעיר, נלחמה על צומת הלב מההורים באופן מתמיד מול אחיה הגדול.האבא גרם להם לא פעם לנדוד או אפילו נעלם לכמה ימים.
לא פעם שכנעתי שנלך לטיפול אבל היא אף פעם לא באמת נפתחה, סמכה ובירכה שינוי.
היחסים בינינו ממשיכים להתדרדר, אני מרגיש שזה מרוקן אותי ולא מתפתח לשום מקום יותר טוב, לא לי, לה או לתינוק. מאוד כואב לי שהוא יצטרך לגדול בסביבה מלאת מתח ומאבקים, אני כבר מאבד אמונה ביכולת שלנו ליצור דינמיקה טובה והרמוניה ומתחיל לחשוב שאני אוכל לתרום הרבה יותר לילד אם לא אהיה בסביבתה באופן כל כך אינטנסיבי. כדאי גם לציין כי ב-5 שנים האחרונות עבדנו יחד וחיינו יחד מאחר ובנינו עסק במשותף, שעולה לנו מאוד בבריאות. אמא שלי גם לא מסתדרת עם האישיות שלה בכלל.
אוסיף שבמהלך רובו של הקשר המון פעמים אנחנו רבים על דברים שהם בעצם לטובתה (רישיון, עצמאות וכו׳) וממש מרגיש לי שהיא מנותקת ממני או מהמציאות.
מה אני עושה? אני מרגיש שנגמר לי הסוס