איך ממשיכים מכאן?

[אדריכל תאקט]

איך ממשיכים מכאן?

אני מניח שאנשים פה איבדו קרוב משפחה, ולכן נראה לי שהמצב שלי שונה. אז בכל זאת, קחו ברצינות, אני די רועד כשאני כותב את זה. קודם כל, שלום קוראים לי נדב. אני חייל בן 19, משרת בקורס טיס. ולעניין עצמו בנובמבר האחרון איבדתי את האדם הכי קרוב אלי, החבר הכי טוב זה 8 שנים, הוא נהרג בפעילות מבצעית. אתם יכולים לנחש כמה קשה היה לי עם זה, מספיק על מנת ששבועיים לאחר מכן נפרדתי מהחברה שלי אחרי שהיינו קרוב לשנתיים ביחד. עד שרק התחלתי לתפוס את זה, סיפרו לי לפני שבועיים וחצי בערך שחבר נוסף שהכרתי 11 שנים נפל גם הוא בפעילות מבצעית. אני רואה את עצמי כאדם חזק והכל, אבל איך לעזאזל ניתן בכלל לקלוט את זה? איך ממשיכים בחיים, בזמן שהזכות לחיים נלקחה מהם? איך אתם הסתדרתם?

 

[אחשל]

לוקחים אותך מאוד ברצינות ../images/Emo10.gif

לא רק בני משפחה מתמודדים עם מוות של אדם קרוב. מעגל ההדף כולל גם חברים, מכרים שכנים ועוד הרבה אנשים שלא היו ממש קשרורים לאותו אדם. איבדת בתוך חודשים ספורים שני חברים, אחד קרוב יותר, אחד קרוב פחות, ובתוך כך, חווית אובדן נוסף, שגם הוא סוג של מוות - מוות של מערכת יחסים... הכתיבה שלך כאן והפניה לבקשת עזרה ותמיכה היא כבר התחלה של התמודדות - הכרה בכך שאתה זקוק לתמיכה הזו. אין כאן מעשי קסם שיעלימו את הכאב והצער, רק הבנה ואוזן קשבת שיעזרו לך לפרוק את המשא והלמשיך הלאה עם קצת פחות משקל על הלב. בהצלחה בקורס

 

[eaz1514]

מחבקים אותך למשפחה שלנו ../images/Emo201.gif

כל אחד מסתדר איכשהו יותר טוב, פחות טוב כי למרות הכל החיים ממשיכים ולא משנה את מי מאבדים, בן, הורה, אח או חבר הכאב הוא אותו כאב עצום וזה בסדר להרגיש חסר אונים ואבוד אל מול הבלתי נתפס. אם אתה מרגיש שההתמודדות קשה עליך אל תהסס לפנות לגורמים המתאימים ביחידה שלך הם ידעו להדריך אותך. וכמובן כאן תמיד תמצא אוזן קשבת, כתף לבכות עליה (ואנחנו מרבים לבכות כאן) ומילת תמיכה.

 

[skooby]

איך ממשיכים?

גם אני איבדתי מישהו מאוד קרוב לפני הרבה שנים. אני לא צריכה לספר לך איך הרגשתי אז... את כבר יודע... זה טבעי לכאוב, זה טבעי להיות בהלם ועצובים. מה שחשוב זה לשתף , לספר,לא לשמור דברים בבטן. אדם חזק הוא לא אדם שלא מרגיש או שלא מראה רגשות, אדם חזק הוא זה שיש לו את האומץ להתמודד איתם ולהיעזר באחרים.

מריאלה

 

[gshalmonit]

ממשיכים...

ממשיכים, כי הימים עוברים... ממשיכים, כי החיים חזקים מאיתנו... ממשיכים, כי הסובבים צריכים אותנו... ממשיכים, כי כלום לא יעזור לנו להחזיר את האהובים שלנו... ממשיכים, כי מישהו החליט שאנו נשארים כאן... ממשיכים ומפנימים, ממשיכים, ונותנים ומקבלים, ועוזרים ונעזרים, בסוף לומדים, לומדים לחיות עם משהו שחסר. מסתובבים כל היום כאילו משהו בתוך הגוף איננו. אצלי אני מרגישה שיש לי חצי לב. הגוף לומד להסתגל לחיות ללא ה"איבר" החסר. לומדים את האין. הכאב תמיד שם, תמיד. פורץ החוצה לא תמיד בשליטה. אבל, הזמן... הוא מלמד אותנו לחיות עם הכאב, עם האין, עם החוסר. מלמד לקום ולהמשיך הלאה, מלמד לחיות... זה קשה מאוד. ואין הרבה מה להגיד. חוץ משאנחנו איתך! בהצלחה בקורס. לילה טוב.