איך ממשיכים מכאן?
קראתי פרסומים בפורום, רובם, לפחות מהזמן האחרון של נשים.
אני גבר, שיצא מהבית אחרי שנים רבות משותפות, בעיקר בגלל שלא יכולתי יותר. הרגשתי כמו בכלוב.
בן 40+ משפחה, שלושה ילדים, הכל מבחוץ נראה אידילי, אבל מבפנים הרגשתי דיכאון שמתפשט כבר חודשים.
היינו בטיפול שנים, לנסות לאחות את הבעיות, והגענו למצב שכל אחד מדבר בשפה שונה, אוהב דברים אחרים, ולא מצליחים באמת לעשות ביחד דברים שאוהבים, שלא לדבר על יחסים.
הדיכאון, שלא היה כזה שדרש תרופות, אבל העיק עלי, הלך והתגבר, ולבסוף החלטתי לדבר ולהגיד שאני מרגיש שהאהבה התפוגגה ונעלמה. סיכמנו יחד שככה לא חיים, ואחרי כמה חודשי התארגנות, אני חי לבד.
השאלה שלי לפורום, היא איך ממשיכים מכאן?
איך מחפשים ומוצאים קשר חדש או אהבה חדשה?
אני מרגיש שבא לי להתנסות, אבל רוב הנשים שאני פוגש רוצות הבטחות למסגרת ועתיד וכו'. כל מה שאני רוצה זה לצאת למסעדות, לסרטים, למסיבות, להשתולל במיטה, או סתם לשבת בבית לראות סרט יחד מחובקים, אבל בלי המחוייבות בשלב זה. האם זה מוגזם?
קראתי פרסומים בפורום, רובם, לפחות מהזמן האחרון של נשים.
אני גבר, שיצא מהבית אחרי שנים רבות משותפות, בעיקר בגלל שלא יכולתי יותר. הרגשתי כמו בכלוב.
בן 40+ משפחה, שלושה ילדים, הכל מבחוץ נראה אידילי, אבל מבפנים הרגשתי דיכאון שמתפשט כבר חודשים.
היינו בטיפול שנים, לנסות לאחות את הבעיות, והגענו למצב שכל אחד מדבר בשפה שונה, אוהב דברים אחרים, ולא מצליחים באמת לעשות ביחד דברים שאוהבים, שלא לדבר על יחסים.
הדיכאון, שלא היה כזה שדרש תרופות, אבל העיק עלי, הלך והתגבר, ולבסוף החלטתי לדבר ולהגיד שאני מרגיש שהאהבה התפוגגה ונעלמה. סיכמנו יחד שככה לא חיים, ואחרי כמה חודשי התארגנות, אני חי לבד.
השאלה שלי לפורום, היא איך ממשיכים מכאן?
איך מחפשים ומוצאים קשר חדש או אהבה חדשה?
אני מרגיש שבא לי להתנסות, אבל רוב הנשים שאני פוגש רוצות הבטחות למסגרת ועתיד וכו'. כל מה שאני רוצה זה לצאת למסעדות, לסרטים, למסיבות, להשתולל במיטה, או סתם לשבת בבית לראות סרט יחד מחובקים, אבל בלי המחוייבות בשלב זה. האם זה מוגזם?
