איך ממשיכים מכאן?

micpri

New member
איך ממשיכים מכאן?

הי לכולם,
אנחנו אחרי שנה קשה מאוד בכיתה א' - התחלנו עם פחדים גדולים שהתבטאו בבריחה מהכיתה, התחבאות בכיתת אחותו ואלימות בכיתה. היום, לאחר שינויים במינון הקונצרטה +הוספת ריספרדל נשארנו עם מקרי אלימות אחת לכמה ימים (כלומר יש ימים שקטים ורגועים ואז התפרצות אלימה). הילד מבין ומצטער (בכל שנותי כמורה לא ראיתי ילד שכל כך רוצה להצליח ולא יכול. קורע את הלב. חייו סובבים סביב הצלחות בביה"ס / כשלונות. עצוב ונוראי).
המערכת (וזה מובן) הולכת ומתעייפת, וכך גם ההורים בכיתה. מתחיל לחץ עלינו לייצר איזה שינוי (כלומר, מודעים לשיפור שחל ולמאמצים שהילד עושה - ובכל זאת, כרגע זה לא מספיק. היום הוא הושעה ליומיים מביה"ס).

הבעייה היא שלא ברור לנו מה עוד אפשר לעשות - אנו מטופלים אצל פסיכיאטרית ילדים (מעקב של פעם בחודש וחצי), פסיכולוגית ילדים (כל שבוע) והדרכת הורים.

אשמח לשמוע ממישהו שהיה במצב דומה ומצא איזה טיפול / מטפל שהצליחו לקדם את הילד - או כל רעיון אחר שעולה על הדעת.
תודה
 

אהבת אם2

New member
עידוד והצלחות קטנות של כל יום...

מכירה את המצב... היינו שם... שוב טלפון מבית הספר, שוב לא יודעים מה לעשות עם הילד... מה שעזר אצלנו זה קודם כל להוריד את הלחץ מהילד בלימודים דווקא, השארתי אותו מיזמתי כמה ימים בבית כדי להרגיע את המערכת. לאחר מכן התחלנו עם משימה יומית אחת שהיה צריך לבצע בכל יום - בין אם רק להוציא מחברת או רק לדבר בנחת עם ילד אחד. ולקח זמן אבל זה עזר. וכל הזמן לתת לו להרגיש שיש לו עם מי לדבר ואם באים להחזיר אותו מבית הספר אין טעם לכעוס עליו - הוא כועס על עצמו... לחשוב על המחר ולא על מה שהיה אתמול... ושוב, אני מצטערת שבשנה שעברה כשעברנו תקופה קשה מאד לקראת סוף השנה (בדיוק לפני שנה) לא השארתי אותו בבית. לפעמים זו ברירת המחדל הטובה ביותר לדעתי... להרגיע אותו ואת המערכת ואפילו לעשות ימי לימודים בבית (עד היום אני עושה זאת לעיתים). תשובה קצת מבולבלת אבל אני מזדהה איתך לגמרי... בהצלחה!!
 

micpri

New member
תודה!

עודדת אותי מעט - וזה לא מובן מאליו בימים אלו
 

יעל גגג

New member
היה לי מעניין לקרוא את מה שכתבת. הגישה

הזו מאד נראית לי, כי גם אני באה עם המון אפטיה לילד ולמה שהוא חש.
אני רק יודעת, ,גם מנסיון, שזה קשה קשה קשה לא לכעוס על הילד - אפילו שאת יודעת שקשה לו מספיק, אפילו שאת יודעת שהשליטה שלו במצב קיימת אך מוגבלת... אין לי ספק שהילד צריך לדעת שמקום חם ומקבל אחד (לפחות) יש לו.
 
הי לא להתייאש

קורע את הלב , אך צריך להמשיך ולא להוריד ידיים.

ילדים שלנו זקוקים להרבה ספורט. האם ילד בחוגי ספורט אינטנסיבי: כמו שחייה, כדורגל, טניס וכדומה. ילדים חייבים לפרוק מתח מצטבר .
הצלחות בספורט יעלו לו בטחון עצמי.לא פשוט אך אנחנוחייבים להמשיך איתם בשבילם.
 

micpri

New member
תודה


ננסה שוב שחיה. עזב היות ולא הסתדר עם הילדים האחרים
 
פחות זה יותר.

במיוחד עם ילדים בעלי יכולת לימודית טובה, אך עם קשיים בהתנהלות כדאי לקחת "קצת אחורה" ולהתחיל שוב, לדעתי הלימודים הם רק עוד כלי בארגז הכלים האישי (ולא החשוב שבהם), הלימודים מעניקים לילד את ה"מידע" ואילו החינוך מעניק לו את "הידע" הדרך להצלחה בחיים עוברת דרך אין סוף של חוויות הצלחה קטנות..., להצלחה אין לזה קשר ישיר עם לימודים, יש לה קשר ישיר עם פיתוח מיומנויות חברתיות, אז לפני שנותנים ללימודים דגש - כדאי לחזק קודם כל את היכולת החברתית.
 

micpri

New member
מסכימה איתך

רק שאנחנו קצת אבודים לגבי איך משפרים את היכולות החברתיות. עובדים על זה כבר שנתיים, וכל פעם שמרגישים שיש התקדמות - חוזרים להתחלה
 

אהבת אם2

New member
התקדמות בלימודים

אני יודעת שכל מקרה הוא שונה, אבל אצלנו ההתקדמות החברתית החלה מהלימודים ולא להפך. ברגע שהרגיש חלק מהכתה מבחינה לימודית ועל אף הלקויות (גם קשב גם למידה) הצליח לעמוד במבחנים ובקצב של הכתה פחות או יותר זה פתח אותו גם חברתית. הציונים זה הדבר האחרון שמעניין אותנו אבל אצל הילד שלי זה מה שגורם לו להרגיש חברתית חלק מהכתה לכן זה כל כך חשוב. ותמיד לזכור שהכל בנוי מתקופות... אולי עכשיו קשה אבל התקופה שעומדת בפתח, או טו טו, תהיה טובה יותר!
 
למעלה