איך ממשיכים לחיות?

[Maple Syrup Waffle]

איך ממשיכים לחיות?

ע"י הישרדות? לקחת את הימים לאט לאט, לקוות, לנסות?... אני בת 27 בלי הורים, לבד בעולם כואב לי יום יום שעה שעה אני לא מצליחה להתגבר על הרצון שיהיה אחרת, אבל הידיעה שלא יכול להיות אחרת (מהבחינה שאני לא אוכל לקבל הורים)

 

[yaeli20]

../images/Emo201.gif ../images/Emo201.gif ../images/Emo201.gif ../images/Emo201.gif

בהתחלה ממלאים את היום כמה שאפשר בשביל לא לחשוב ואם הזמן לאט לאט השגרה משטלת על חיינו ואנחנו שמים לב שקצת יותר קל. אחרי זה אנחנו מתחילים ליצור לעצמנו משפחה חדשה, מחברים טובים ואנשים קרובים. האם יש לך אחים / אחיות? ברוכה הבאה לפורום

את מוזמנת בזמנך החופשי לספר את סיפורך וכמובן להמשיך לכתוב, לקרוא, לתמוך ולהתמך. בינתיים קבלי חיבוק חזקק חזקקק

 

[אופטימית17]

^^^כמו שהיא כתבה..ובינתיים קבלי-../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

 

[morib17]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

מבינה אותך!! ומצטערת לשמוע...

שולחת לך..

.. ומתי שתרצי לדבר את מוזמנת...

 

[adi17das]

../images/Emo24.gif

היי,שמי עדי,ואני בת 22 (עוד חודש) וגם אני בלי הורים. ואני מבינה אותך הכי טוב,כי אנחנו חולקות אותו "הווה" (לצערי..). אני יכולה להציע לך להיות רוב הזמן בחברת אנשים שקרובים אלייך,חברות חברים.במקרה שלי החברות שלי וחברים שלי היו לצידי 24 שעות ביממה,ואני לא צוחקת,הם גרים בירושלים קבוע ואני הייתי אז בקריות,וכל יום הם היו מתארגנים4-5 אנשים שהיו מגיעים עם רכב ומביאים לי מצרכים לבית ועוזרים במה שצריך,בתקופה שהכי קשה לך מתגלים החברים הכי אמיתיים שלך. וכשחזרתי לשגרה,התעקשתי להשאר בלימודים,למרות הכול,כי אני חושבת שכמה שיותר זמן את עסוקה במשהו שטוב לך ככה את משתחררת מההרגשה הנוראית הזו. תמצאי תחום כלשהו או עיסוק כלשהו שמעניין אותך ואת תראי שאם הזמן זו הדרך היחידה לעבור את זה:להיות עם האנשים הכי קרובים אלייך,ולעסוק במשהו שתמיד רצית/את אוהבת. תמיד כאן,להקשיב לעזור,בכל כל דבר...עדידה

 

[Maple Syrup Waffle]

../images/Emo51.gif לכולם!!! על החיבוקים על הנחמה על

האמפתיה! תודהההה