איך ממשיכים הלאה?

[תווותייי]

איך ממשיכים הלאה?

לא מזמן כתבתי כאן על האהוב שלי שפחדתי שהגענו לסוף וזו היתה אזעקת שווא. הפעם זה אמיתי. מחמישי בלילה אני כמו זומבי. לילות ללא שינה ובטן ריקה מאוכל.. ואני מנסה למצוא הגיון בתחושות האלה, מנסה לעודד את עצמי כי זה לא הגיוני שפתאום אין טעם לכלום, הרי לפני חודש כן היה לפני חודש היה טעם לראות טלויזיה, לאכול דברים טעימים ולצאת לבלות ואז הוא נכנס לחיי, והאהבה שלנו פרצה במהירות.. אחרי 6 פגישות הוא אמר לי שהוא אוהב אותי דיברנו כבר על חתונה!!! (הוא בן 26 וחצי ואני 22) פתאום כל הדברים שמסביב איבדו חשיבות.. רק הוא היה חשוב אהבה תמיד היתה בעיניי הסיבה לקיום שלנו, הדבר היחיד שיכול באמת למלא לא כסף ולא דברים חומריים. רק האהבה וקיבלתי אותה.. אחרי שנלחמתי חודשיים ובאמת חשבתי שמצאתי את האחרון שלי ואז עשיתי טעות ענקית. (זו לא בגידה) הוא כל כך נפגע והעדיף עם כל האהבה הזאת לוותר עלינו "אני לא מאמין שנוכל לחזור למה שהיה ולכן אני מוותר" הוא אפילו לא רצה לראות אותי כדי לומר לי את כל זה, הוא נפרד ממני בטלפון התחננתי לראות אותו והוא אמר שהוא לא יכול, שזה יפגע בו נסעתי וחיכיתי שעתיים מול הבית שלו והוא לא היה שם וגם אמר שלא יחזור עד שאלך אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני לא רואה את העתיד שלי בלעדיו ונמאס לי לשמוע מהסביבה "את קיצונית" ככה אני מרגישה!! למה אף אחד לא מבין אותי??? לא מסוגלת לדמיין אפילו שאני מתאהבת במישהו אחר הייתי כל כך בטוחה שזהו.. מצאתי את מקומי.. לא היה חסר לי כלום הייתי מאושרת ושלמה כמו שמעולם לא הייתי ועכשיו הכל ריק לי וחשוך ועצוב.. מה הטעם להמשיך בידיעה שלא יהיה מישהו שישתווה לו או למה שהרגשתי איתו? אני לא יכולה יותר.. :'(

 

[EyesOnFire]

תותי

קודם כל בואי אני אתחיל בלומר לך ש.. את לא קיצונית את בסדר גמור, וזה טיבעי לגמרי איך שאת מרגישה.. אני מבינה אותך. תאמיני לי עברתי לא מעט בחיים, אבל כל מה שעברתי רק חיזק אותי ועשה אותי מה שאני היום.. הכל קרה מהר, ועבר מעט זמן.. מיום חמישי. זה עדיין ממש טרי.. והכי כואב שיש. אני מבינה שאת לא רואה את עצמך עם אף אחד אחר, ואני כל כך מבינה שחשבת שאיתה תתחתני ושהוא האחד וששום דבר לא יפריד בינכם.. ושאין טעם לחיים. זה נכון לעכשיו.. עכשיו זה כואב. מחר זה יכאב, ויכול להיות שגם עוד חודש זה יכאב. אבל מתישהו זה יפסיק לכאוב, אני מבטיחה לך. בסופו של דבר את כן תכירי ותהיי עם מישהו שתאהבי מאוד, ואת תרגישי שוב

אבל עכשיו את נמצאת במקום אחר, קשה לך לראות את זה כרגע או לנסות לחשוב על זה בכלל. כל מה שאני יכולה לומר זה שהזמן באמת באמת עושה את שלו.. ומכל קשר אנחנו לומדים משהו ולוקחים לקשר הבא..

 

[malaki]

קודם כל לשתות כוס מים ולהירגע

יש משפט מאד פשוט שלימדו אותי, אהבה היא כמו צל, תרדוף אחריה היא תברח, תברחי ממנה היא תרדוף אותך! הייתי פעם בדיוק כמוך (אני בן) ורציתי מאד מישהי רדפתי אחריה יותר משנה אחרי שגם היא נפרדה ממני בטלפון, זה לא בריא ורק הרחיק אותה יותר, כנ"ל גם עם מישהי שהייתה איתי וחלמה כבר על חתונה, היא גם "טעתה" רק קצת יותר ממך וחשבה שאני יכול לסלוח... אז פעם אחת כן... אבל פעם שנייה כבר לא. כן קיים הפחד הזה גם אצלו הגברים ומותר לנו לפחד להיפגע שוב. תקשיבי אני יודע שזה כואב אבל אל תתני לקשר שכזה בטח לא של חודשיים להשפיע עלייך בצורה כזו, תזכירי לעצמך מי את ומה הוא מפסיד... אולי אם תתני לו שקט הוא יצטער על המהלך ואם לא אז יבוא אחד יותר טוב וחדש...שיאהב אותך!

יאללה להתעודד

 

[Survivor Man]

תתחילי בזה שתכבדי את רצונו

הוא החליט לסיים את הקשר (כנראה מסיבות טובות) ולא עושה רושם שהוא מתחרט או יתחרט בקרוב. תכבדי אותו, תתרחקי ותתמודדי עם התוצאות בצורה בוגרת ומכובדת. את אולי חושבת שאם תילחמי עליו הוא ישנה את דעתו במוקדם או במאוחר, זו טעות נפוצה! אם תמשיכי להתעקש להידחף בכוח מה שיקרה הלאה זה שירד לו ממך עוד יותר, כולל הטיפת כבוד וההערכה שהייתה לו עד אלייך עד היום. תקבלי את המצב הקיים, תני לו ספייס ותקווי לטוב. ואם לא יהיה טוב שוב, אין מה לעשות אלה עובדות החיים. על טעויות משלמים לפעמים, אפשר ללמוד מהן המון להבא. מה הטעם...? מה היה הטעם לפני שהכרת אותו? אותם הטעמים שמורים עמך עד היום. ומניין הידיעה שאין מי שישתווה לו? ברור מדוע את מרגישה כך היום, השאלה היא האם את יודעת מה יקרה מחר?

 

[ציפור שיר1]

אחת הטעויות הנפוצות של בחורות בכלל...

ובכלל בגילאים הצעירים של 20, אם זה תחילת שנות ה20 אז בכלל... שרוצים שהכל יבוא נורא מהר ונורא ממהרים להיכנס לקשר ולהגדיר הגדרות של חבר חברה ולהתנהג כמו זוג לכל דבר כשבעצם את בכלל עוד לא באמת מכירה את הבנאדם, עוד לא יודעת אם הוא בשבילך או לא, אם אתם מתאימים או לא, את נסחפת ונכנסת לתוך "בועה ורודה" כזו ואני הכי מבינה אותך בעולם כי גם אני כזאת, ואצלי גם הסתיים קשר של חודש וחצי שהיה קצת דומה למה שאת מתארת, זה פשוט היה אינטנסיבי מידי, וכמו שאומרים "מה שבא בקלות הולך באותה קלות"... לא לקחתם זמן אמיתי להכיר אחד את השני כמו שצריך ונסחפתם בבועה הורודה של ההתאהבות, כנראה באיזה מקום זה קצת הלחיץ אותו. ולמרות שגם הוא נסחף יחד איתך בזרם של ההידלקות הראשונית וההתאהבות את יכלת להגיד לו "בוא ניקח את הדברים קצת לאט יותר", זה מה שאני מייעצת לך לפעם הבאה. לפעמים מרוב המהירות, ההתרגשות והציפייה אנחנו יוצרים לעצמנו איזו תדמית של הבן זוג בראש, חושבים שאנחנו מכירים אותו אחרי תקופה קצרה, אבל זה בעצם מה שאנחנו היינו רוצים שיהיה ולא בהכרח מה שהוא באמת! קרה לי אותו הדבר בול! הבנאדם פתח לי דלתות של מכונית ושל מקומות שישבנו בהם, תמיד חיבק אותי גם במקומות ציבוריים והרעיף המון המון חום ותשומת לב, נתן לי פרח, התייחס אליי מעולה ואז... בבום... גם אחרי טעות אחת שלי, הוא חתך במהירות. ואני נפגעתי מאוד מאוד ולקחתי את זה קשה בגלל שנסחפתי עם ההתלהבות, בגלל הציפיות שלי ממנו... לא כדאי שזה יבוא כלכך מהר ומי כמוני יודעת כמה שאפשר להיקשר ולהידלק, אני בחורה מאוד רגשית, אבל למדתי מהמקרה הזה במיוחד שלמרות ההתלהבות צריך לפעמים להקשיב גם קצת ל"הגיון" ולשכל הישר ולא רק לרגש שלנו... כי לפעמים שמקשיבים אך ורק לרגש מאבדים מהאובייקטיביות שלנו ולא רואים את התמונה הגדולה. אז תבכי עכשיו אם את צריכה, תשחררי, תעסיקי את עצמך בדברים אחרים כדי שתחשבי עליו כמה שפחות... וזה יעבור עם הזמן! את תכירי מישהו אחר ומדהים... תזכרי מה את שווה וכמה את שווה! ובפעם הבאה אל תתני להתלהבות לסנוור אותך יותר מידי, קחי הכל בערבון מוגבל עד שאת מכירה קצת יותר טוב את הבנאדם, כי לפעמים בנאדם אומר דבר אחד ובכלל לא מתכוון אליו או נדמה לו שהוא מרגיש אבל בעצם הוא נסחף עם ההידלקות, קחי דברים לאט לאט, אין מה למהר, במיוחד לא לך... את בת 22 כל החיים לפנייך!!! אני בגיל הזה לא רציתי אף אחד רק להיעלם למזרח לחצי שנה וחופש מכולם! חחחח בהצלחה יקירתי!!! אני מחזקת אותך ואני כאן אם תרצי לדבר!!!

 

[אלמוג153]

תקשיבי לרגע

ואני מקווה שזה יהיה אחרי שתאכלי שווארמה.. אני לא חושב שמה שהיה ביניכם זאת אהבה. יצאתם זמן קצר מאוד...זה השלב של ההידלקות ולא האהבה וכשכל כך צמאים לאהבה, את נשאבת למערבולת חושים...וזה כיף. הכל פתאום טוב וכיף...זה השלב של הפרפרים בבטן, של הציפייה להודעות בטלפון, של המפגש בלילה קר ונעים.. כבר התרגלת לזה ופתאום זה נעלם...עכשיו, אני לא יודע מה עשית. אם זו לא בגידה והוא ויתר על הכל כ"כ מהר, זה מסביר את מה שאמרתי עכשיו. אם יש אהבה חזקה, היא תתגבר על הכל אבל היא עדיין לא התחילה בכלל.. וגם אם כן, הוא יכול היה לפגוש אותך ולומר לך את הכל בפנים..את פרי קטן שיבשיל עם הזמן ואולי זה הקראש הראשון שלך ובגלל זה זה כך, אבל תכבדי את ההחלטה, תרימי ראש ותמשיכי הלאה. תאמיני לי, אם תחליטי לעצור רגע את הדיכאון המיותר הזה, לצאת החוצה ולחייך מעט, את לא תאמיני בכלל למה שכתבת פה...כי יש עתיד גם בלעדיו...ולא חסרות הוכחות לכך.

 

[תווותייי]

תודה לכולכם,

זה באמת מועדד לקרוא כי אני יודעת שאתם צודקים. אבל אני חייבת לתקן כמה דברים- קודם כל למרות גילי הצעיר כן הספקתי לעבור הרבה היה לי חבר שנה שאני מאחלת לעצמי שמישהו יאהב אותי ברמה שהוא אהב, היו לי קשרים ארוכים שהתאהבתי עד מעל הראש וזה היה חד צדדי. נפגעתי ו"אכלתי הרבה חרא" מה שנקרא. ולרוב כשהייתי נדלקת על מישהו, ברגע שהשגתי אותו- זה פשוט לא היה זה. גם את האקס ההוא בכלל לא רציתי בהתחלה אבל איכשהו מצאתי את עצמי איתו. ועם הנוכחי זה לא בא מהר בכלל, אני נלחמתי עליו. זו היתה אהבה ממבט ראשון, מהיום שהוא עלה להסעה של העבודה שעבדנו בה. אבל אני הייתי בסיום של קשר עם מישהו וגם הוא. הכל היה נראה כאילו בהתאמה. ויום אחד, ממש יום לפני שחליתי ולא הגעתי לעבודה כמה ימים (שבהם הוא עזב) כלומר בהזדמנות האחרונה שלנו ליצור קשר הוא יזם. הוא ניגש אליי ומאותו רגע פשוט לא נפרדנו, ישבנו כל היום יחד. אבל עדיין היו לנו מכשולים. היו לנו שני דייטים בהם ישבנו עד 9 בבוקר, מעולם לא היה לי חיבור כזה וכ"כ הרבה משותף עם בנאדם באופן כללי, לא רק גבר. שנינו נדהמנו. זה היה הזוי! אח"כ היה ריחוק בגלל משהו שעשיתי (כן..) אבל החלטתי להלחם להשיג אותו. התחלתי מאפס אפשר להגיד. ובסוף הגעתי אליו לטלפון של הבית והוא שמח ואמר לי שהוא חיפש בי את האומץ הזה. הוא פשוט בנאדם שאוהב הוכחות. ואז היינו בקשר טלפוני עד יום ההולדת שלי שאליה הוא הגיע ובעצם מאז התחלנו לצאת, מאושרים עד הגג. כל הזמן ניתחנו את ההתרחשויות המוזרות שגרמו לנו לבסוף להיות אחד עם השני וחשבנו לעצמנו "הזוי" בחיוך מסופק. הספקנו לישון יחד ולבלות גם 24 שעות בלי הפסקה. (אני חושבת שזה מספיק להכיר את הבנאדם קצת יותר מאופן שטחי) עד אותו יום חמישי ארור. זו לא היתה טעות קטנה. אני לא אספר את כל מה שמסביב, בגדול הוא בא עד אליי עם פרחים ושוקולדים ואני בגלל שטות החלטתי שאני לא יוצאת וניסיתי איכשהו להאשים אותו. סיימנו את השיחה, הוא התקשר לאחר 10 דקות ואמר שהוא מעדיף לסיים את הכל. הוא נשמע כ"כ פגוע.. אמר לי לצאת החוצה רק לראות משהו והיה שם ורד מונך על הריצפה. ורד חצוי לשניים. אני מדמיינת אותו עומד נלהב עם כל הדברים ומתבאס כ"כ למשמע אוזניו, משאיר את הורד והולך.. וזה קורע לי את הלב!!!!!! אני פשוט לא יכולה לשאת את זה יותר. הוא מחק את הפייסבוק וניתק את הפלאפון לצמיתות.. יום שלם התחננתי בפניו שרק יפגש איתי לומר לי את כל זה בפנים כי ככה מאחורי מסך אני פשוט לא אקבל את זה ולא אפסיק להלחם והוא סירב בכל תוקף.. הוא באמת ניסה לסיים את זה יפה ולא נתתי לו. עד שהתייאשתי והיתה שיחה מלאת רגש ובכי, נאמרו מילים כמו "אני אתגעגע ואחשוב עלייך" "את חשובה לי ואם תהיי בצרה אמיתית אני אהיה שם" אמרתי לו שאני מאחלת לו שימצא מישהי שתגרום לו להרגיש כמו שהרגיש איתי בהתחלה והוא אמר שלא תהיה כזאת לעולם.. אני יודעת שנועדנו אחד לשני ואני לא מבינה למה כ"כ קשה לו לסלוח ולתת לי עוד הזדמנות. למה להיות כזה עקשן עם אגו ולפספס אהבה מהסרטים?! הייתי ממשיכה להלחם אם לא הייתי יודעת על הסיפור שלו עם אקסית של 5 שנים שגם עשתה כמה טעויות והוא פשוט ניתק כל קשר ולא משנה מה היא עשתה, אם זה לבוא עד אליו או לזרוק לו שוקולדים דרך החלון, זה פשוט לא עזר לה. היום בבוקר נסעתי שוב עד לבית שלו, הוא היה אמור לצאת ב6 לעבודה ומשום מה הוא לא.. בחיים לא עשיתי דברים כאלה. אני פשוט לא מסוגלת לקבל את זה שזה נגמר, ועוד בגללי! הרסתי את אהבת חיי.. ואני אצטרך לחיות עם התחושה הזאת מי יודע כמה שנים.. אם לא לנצח.

 

[yehonatan7]

ממה שאת מתארת כאן

נראה לי, שהמקרה שאת מתארת עם הפרחים והשוקולדים מהווה אצלו רק תירוץ. אם את שואלת אותי, העובדה שלא יצאת אליו אינה מהווה סיבה מוצדקת להיפרד. אם הוא לא מעוניין לסלוח לך, זו זכותו המלאה. אבל שוב, חשוב שתזכרי שאולי זה רק תירוץ לכך שהוא לא מעוניין להמשיך בקשר. אולי תנסי להסביר לו בדיוק מה הרגשת ? יכול להיות שהייתה כאן אי הבנה. אני יכול לספר לך, שלי ולחברתי היה מקרה שבו חשבתי להיפרד ממנה, אחרי שחשבתי בטעות שהיא אוהבת מישהו אחר. אלא שהתברר לי, שזה רק היה נדמה לה, ושהיא אוהבת אותי הכי בעולם. אני לא בטוח שהייתה ביניכם אי הבנה, אבל אולי כדאי לבדוק את הנושא. וקרה לי גם מקרה שמישהי השתמשה בתירוץ כדי לסיים איתי קשר : היינו ידידים אמנם (לא חברים), אבל היא לא אהבה את ההתנהגות שלי. אחרי שבחרה לנתק את הקשר, התחזיתי באייסיקיו לחבר שלי, והיא האמינה שזה באמת הוא. כשגיליתי לה שזה אני, היא ממש כעסה, ומאז כשניסיתי לחדש את הקשר, היא סירבה בטענה שאני שקרן ושהיא שונאת שקרנים. העצה שלי-נסי לנתח את המצב יותר לעומק.ואם הקשר באמת נגמר, קבלי את המצב כפי שהוא. ואני בטוח, שעוד תזכי באהבה חדשה בהצלחה !

 

[תווותייי]

תודה רבה!

אני לא חושבת שזה תירוץ, כי אחרת הוא לא היה מתאמץ להפתיע אותי.. והוא גם השאיר כאן את הורד - מה שמוכיח שהוא לא שיקר. הוא היה מתקשר אליי כל יום על הבוקר, היתה פעם אחת שלא עניתי לו ולא חזרתי אליו והוא נפגע הוא פשוט לוקח דברים קשה, לפני שהתחלנו לצאת שאלתי אותו למה הוא מתחמק ככה והוא אמר שהוא מפחד להכנס איתי לקשר כי הוא מרגיש שמתישהו נחזור להיות כל אחד עם עצמו. וכשהתחלנו לצאת תמיד היה אומר "לא חשבתי שתשימי עליי בכלל" מההתחלה הוא לא נתן סיכוי ונכנס לקשר הזה בפחד ובהרגשה שיום אחד הכל יתפוצץ אז איפשהו באמת יכול להיות שכשזה קרה הוא הרגיש כאילו ש"הנה - צדקתי שהיה לי ספק" בשיחה האחרונה הוא הזכיר את העניין עם הטלפון שלא החזרתי לו ושבתחילת ההיכרות שלנו כשהוא נעלם לכמה ימים נפגשתי עם מישהו אחר (הוא לא מאמין שזה היה בשביל לעורר בו משהו) הוא הזכיר גם את זה שכל השבוע הייתי חולה ו"לא רציתי לראות אותו" מי לא רצה?! הייתי חולה וג'יפה! ושככה לא מתנהגת בחורה שאוהבת.. הוא פשוט לא מאמין לי שאני כל כך אוהבת אותו וזה משגע אותי. אני בטוחה שגם לו כואב עכשיו. הוא עד כדי כך מפחד להתמודד איתי שהוא שרף כל דרך לתקשר איתו. למחוק פייסבוק ולהחליף מספר..? קיצוני..

 

[yehonatan7]

אם ככה, טוב שהקשר שלכם נגמר

ואני גם אסביר לך מדוע אני חושב כך. ממה שאת מתארת, הוא נראה לי בן אדם חסר ביטחון, וזה בא לידי ביטוי בכך שהוא פחד להיכנס אתך לקשר והתחמק. באופן כללי, כדאי להתרחק מאנשים שמנסים להתנקם בך ולהתחשבן אתך על כל מיני דברים. אז מה אם לא ענית לו פעם אחת ? הוא צריך להבין שגם לך יש חיים משל עצמך, ושלא תמיד את זמינה בשבילו. זו לא סיבה מוצדקת להיפגע. הוא נראה לי עוד אחד מהאנשים הקנאים והתלותיים, שעדיף להתרחק מהם. אם הוא מאשים אותך בכך שהיית חולה, זה גם מלמד על הקנאות האובססיבית שלו. הוא לא נותן בך אמון, וזו בעיה שלו, ואי אפשר להמשיך קשר כשאין אמון, בעיניי. אני יכול להצדיק אותו רק בדבר אחד :גם אני הייתי נפגע אם היה נודע לי שחברתי נפגשה עם מישהו אחר בזמן הקשר שלנו (אני מתכוון לפגישה אישית, של אחד על אחת). אבל בסך הכל, נראה לי שהבעיה היא אצלו.עדיף לך לחתוך עכשיו מאשר לחכות שהמצב יהיה גרוע יותר.

 

[ציפור שיר1]

תראי

גם לי היה בדיוק ריב אחד עם הבחור ועל אותו הריב הוא בחר לפוצץ מיד, במקרה שלי אין לי שום ספק שאני טעיתי ו"לא נתתי לו את המקום הראוי לו" אבל בעיניי גם מי שמוותר בכל כך קלות, ואפילו לא רצה לשמוע אותי במקרה שלו, וגם מחק מהפייס וכו' לא רצה להיפגש ולדבר, הוא בנאדם קצת פחדן, אולי קצת מצולק מטראומות עבר והוא נותן לזה להשפיע כל כך ברמה שכל טעות הכי קטנה תגרום לפיצוץ... כנראה במקרה שלך, בדיוק כמו במקרה שלי הוא רק חיכה לצ'אנס הראשון ש"תפשלי" ובאיזה מקום בחן אותך כדי שיהיה לו תירוץ לעזוב. אם אין לו את הכוחות הנפשיים לסלוח ולהתקדם אחרי ריב אחד, גם אם טיפה הוצאת עליו עצבים או משהו כזה, מצטערת יקירתי, אבל... זאת לא אהבה. אם הוא היה אוהב הוא לא היה חותך כלכך מהר אלא באמת מנסה להבין מה קרה שם ומה קרה לך. עוד מקרה קלאסי שהפחד והאגו מחליטים בשבילו... וחבל... אבל... זאת בחירה שלו והוא בחר בה. אנחנו לא יכולות לכפות עצמנו על אנשים, ואני נורא מבינה אותך כי גם אצלי הוא התייחס מדהים ביותר ואין כמעט גברים כאלה רומנטיים היום (ממה שאני רואה סביבי) ובגלל זה עוד יותר כואב לי אבל תמשיכי הלאה, תצאי ותהיי עם חברות תמשיכי את החיים בעבודה כרגיל, זה עוד יגיע, והפעם כמו שהמלצתי לך (ולעצמי) קחי את הדברים קצת יותר באיזי ואל תפלי למערבולות חושים האלה... הכי חשוב שתמצאי בנאדם שיהיה שם בשבילך גם ברגעים הפחות טובים ויעמוד שם לצידך! בהצלחה יקירה!

 

[EyesOnFire]

תותיייי

הבנתי..., פחות או יותר את הסיפור.. יצאתם ( חודשיים ? ) והכל היה אינטנסיבי והיה חיבור מדהים ביניכם כמו שאת מספרת.. ואז רבתם והוא בעצם בא להתנצל, ואת לא רצית לצאת החוצה והאשמת אותו ? והוא נפרד ממך והשאיר את הפרח מחוץ לבית שלך. טוב, אני לא יודעת על מה רבתם ואני לא יודעת מה הלך שם שלא הסכמת לצאת אליו.. כי אני לא יודעת מה הוא עשה , אבל כנראה הייתה לך סיבה לכעוס עליו עד כדי כך.. ממה שאת מתארת תראי, לא הרסת את אהבת חייך כי אם הוא היה אהבת חייך הוא לא היה נפרד ממך בגלל דבר כזה ? בכל מקרה אני מאמינה שמכל קשר לומדים דברים לקשר הבא, ושאהבת חייך היא תהיה עם האחד שתישארי איתו תמיד. אני מבינה את תחושת האכזבה שלך ( מעצמך בעיקר ) אבל , ניסית לדבר איתו, בכית לו, דיברת איתו אפילו חיכית שיצא מהבית !! מה עוד תעשי ? זה לא שלא ניסית לעשות משהו בקשר לזה , ואז היית שואלת את עצמך " מה היה קורה אם הייתי עושה משהו לנסות להחזיר אותו אליי " ? הרי ניסית לעשות כל מה שאת יכולה, וכנראה שזה פשוט לא זה ! כי זה לא תלוי רק בך.. ואני מבטיחה לך שאת אולי תחיי עם התחושה הזאת כמה חודשים.. לא כמה שנים ובטח שלא לנצח !!!

 

[תווותייי]

תודה אישית לכולכם! אתם מקסימים,

אני מבלה את הימים האחרונים בלרקום מזימות לגרום לנו להפגש. אתמול אפילו חיכיתי לו ב6 בבוקר ליד הבית בידיעה שהוא אמור לצאת לעבודה, אך משום מה הוא לא יצא.. אני חייבת לדעת שניסיתי הכל. אלחם עד טיפת הדם האחרונה. גם להשיג אותו בהתחלה הייתה "משימה בלתי אפשרית" אבל אני למדתי כבר שאין דבר העומד בפני הרצון. יש סיבה לכך שהוא העדיף לא לפגוש אותי, זה מעיד על נקודת תורפה כלשהי. אם הוא באמת אוהב, הוא לא יסלק אותי כשאעמוד מולו ולא יוכל להיות אדיש אליי. אם הוא לא אוהב - כנראה שהוא לא אהב מעולם. והרי שאני לא רוצה לחיות עם שקרן, בזאת אמצא לי נחמה. אני חייבת לציין שלא הייתה לי סיבה מספיק טובה לא לצאת, בעצם, לא הייתה לי סיבה בכלל. יש לי קטע כזה.. שאני לא אוהבת שרואים אותי לא לבושה ומאופרת בתחילת הקשר, אז פשוט חשבתי שאני אאשים אותו בכך שהוא לא התקשר כפי שהבטיח (שעתיים קודם לכן) ולא אצא ומקסימום ניפגש מחר. אפילו לא שמתי לב שדיברתי אליו קרה כקרח (לטענתו) ולא תיארתי לעצמי שהוא עשה את כל זה כדי להפתיע אותי, מה שבכלל לא משנה, כי זה חבר שלי שאני אוהבת כ"כ, איך השארתי אותו ככה מחוץ לבית שלי ולא יצאתי אליו?! איך נתתי לו ללכת?! מה הייתה הפאקינג בעיה שלי לבקש ממנו לחכות 10 דקות?! אני בטוחה שהוא לא היה מתנגד. זה הורג אותי. האשמה הזאת. קשה לי נורא. בעיקר לבד. זה כאילו להשאר עם האדם הכי שנוא עליי בעולם ולהתאפק לא לפגוע בו.

 

[Megie]

תהי חזקה תותי...

המקום הרגיש שאחרי הפרידה, רק מחזק את הכאב בהתמודדות.. אבל ככל שהזמן יעבור, ככה תראי את הדברים בצורה אופטימית יותר ויהיה לך יותר קל להסתכל הלאה. כרגע זה ברור שזה כמעט ובלתי אפשרי, אל תלחצי על עצמך גם לראות את הדברים אחרת.. תתני לזמן לעשות את שלו ותאמיני שזה חולף, מבטיחה שאת מהר מאוד גם תביני שזה באמת עיניין של זמן

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

לפעמים אין מזל באהבה. בכל-זאת, עלינו לאהוב תמיד הכי הרבה את עצמנו. ככל שנאהב את עצמנו, יקל לנו להתמודד עם חוסר אהבה מאחרים. אותי אהבת חיי לא רצתה, ובכל-זאת התגברתי.