איך ממדאני סחף את יהודי ניו יורק? הוא דיבר איתם ביידיש - I

[certified.woke]

איך ממדאני סחף את יהודי ניו יורק? הוא דיבר איתם ביידיש​

ראש העיר החדש של ניו יורק התגאה בתמיכה שקיבל מהקהילה היהודית — לצד הצעירים הפרוגרסיבים הוא הצליח להגיע לבוחרים החרדים.

זוהרן ממדאני וחסידי קהילת סאטמר, אוקטובר. חולקים תפיסה אנטי־ציונית; צילום: מתוך חשבון ה-X של Zo

איתמר הנדלמן סמית
לעקוב
14 בדצמבר 2025

הרחבה

תקציר הכתבה ב-70 מילים​

"נתחנכתי בשלוש לשונות מתות — עברית, ארמית ויידיש (יש הסבורים, כי האחרונה אינה לשון כלל)". במילים אלו פתח יצחק בשביס זינגר את הרומן "שושה" שהתפרסם ב–1978, השנה שבה נעשה לסופר היידי היחיד בהיסטוריה שזכה בפרס נובל לספרות. סביר להניח שאם היה חי היום, איפשהו באפר ווסט סייד של ניו יורק, היה זינגר מופתע מאוד לגלות עד כמה הלשון היידית שלו חיה ובועטת. לא סתם חיה ובועטת, אלא משפיעה על מציאות חייהם של הניו־יורקים, יהודים ובכלל. ומה יכול לשמש דוגמה טובה יותר לחיותה וחיוניותה של המאמע־לושן מאשר הקמפיין של זוהרן ממדאני בקרב ציבור הבוחרים היהודי, הדובר יידיש, במסע הבחירות שלו לראשות עיריית ניו יורק, שהסתיים בניצחונו המוחץ בתחילת החודש שעבר.
"אני כל כך גאה בתמיכה שקיבלנו מהקהילה היהודית", אמר ממדאני לאחר ניצחונו לעיתון היהודי "פורוורד". הוא ניסה להפיג את החששות שעוררה בחירתו והבטיח: "אני מחויב להיות ראש עיר לכל יהודי ניו־יורקי... כולל אלה שיש להם חששות ואלה שלא הצביעו עבורי".

ממדאני וחסידי סאטמר, אוקטובר. התאמץ לפנות ללבם של כ–400 אלף חסידים תושבי ניו יורק; צילום: מתוך חשבון ה-X של Zo

בקמפיין הבחירות הוא עשה מאמץ ניכר לפנות ללבם של כ–400 אלף חסידים תושבי העיר, רובם הגדול דוברי יידיש כשפת אם. הוא עשה זאת בין היתר באמצעות פרסום מכתב פתוח בעיתוני היידיש, מתן ראיונות בעיתון יידי חסידי מוביל וביקור בסוכה של עסקן חרדי. יריבו של ממדאני במרוץ, מושל מדינת ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו, הפנה את מרצו אל החששות והחרדות של יהודי העיר המודאגים הן מהעלייה באנטישמיות והן מהעמדות הביקורתיות של ממדאני על ישראל. עד שלב מסוים, זה גם עבד לקואומו. דווקא רבנים מהזרמים היותר ליברליים של היהדות הניו־יורקית יצאו חוצץ נגד ממדאני. כך למשל, הרב אליוט קוסגרוב מבית הכנסת הקונסרבטיבי פארק אווניו באפר איסט סייד, אחת הקהילות הקונסרבטיביות הגדולות והמשפיעות ביותר בארצות הברית, עם מתפללים קבועים כמו ראלף לורן, נשא דרשה ב–18 באוקטובר, שאותה פתח בדברים הבאים: "ברצוני להיות ברור, חד משמעי, ואון דה רקורד: אני מאמין שממדאני מהווה סכנה לביטחון הקהילה היהודית בניו יורק".
יומיים לאחר הדרשה של קוסגרוב, שבה קרא לחברי הקהילה שלו להצביע נגד המועמד הפרוגרסיבי, רבנים ברחבי ארצות הברית התבקשו לחתום על מכתב המצטט אותו, ובמהרה נאספו יותר מאלף חתימות. מצד שני, קוסגרוב עצמו דווקא לא נמנה עמם. גם הרבה המשפיעה אנג'לה בוכדל סירבה לחתום על המכתב והסבירה את עמדתה לחברי קהילתה ב־Central Synagogue, בית הכנסת המרכזי במנהטן של היהדות הרפורמית, שבו היא מכהנת כרבה הבכירה. היא אומנם מתחה ביקורת על ממדאני, אבל מתוך עיקרון של הפרדת דת ומדינה היא טענה שאנשי קהילתה צריכים להצביע בהתאם למצפונם.

בראיון לעיתון חסידי אמר ממדאני שהוא מרגיש מחובר לכאבם של יהודים דתיים: "כמי שגדל כמוסלמי בניו יורק, אני יודע היטב מה זה אומר להיות מטרה, ואני מבין מה זה אומר לא להרגיש בטוח"

לעומת זאת, בחסידות הענק סאטמר, על שלל פלגיה והסתעפויותיה, ביקורתו של ממדאני על הציונות, מדינת ישראל והכיבוש ממש לא נתפסת כבעייתית. להיפך, סביר להניח שהם חולקים איתו את כל אלו ואף יותר, שכן ההשקפה האנטי־ציונית שלהם היא פועל יוצא של תפיסת עולם תיאולוגית שמרנית ביותר. "אן אפענער בריוו פון זאהראן מאמדאני", המכתב הפתוח של ממדאני בשפת היידיש, היה מיועד לכל החסידיות הניו־יורקיות אבל קרץ בעיקר לסאטמר. ביוני האחרון התראיין ממדאני ל"דר בלאט", עיתון חסידי ביידיש המזוהה עם פלג ה"ארוינים" של סאטמר, ובסוכות התארח בסוכה של הרב שלום לנדאו, המזוהה אף הוא עם הארוינים — שהרב שלהם, האדמו"ר אהרן טייטלבוים, ביקר באחרונה בישראל ותקף בחריפות את חוק הגיוס ואת החרדים המתונים המשתפים פעולה עם "שלטון הכופרים" הציוני. גם הפלג העיקרי השני בחסידות סאטמר, ה"זלוינים" בהנהגת הרב זלמן לייב טייטלבוים, פירסם הצהרה דומה שבה גינה את "הקמפיין האכזרי, השקרי והמסוכן" המציג את ממדאני כאנטישמי.

 

[certified.woke]

איך ממדאני סחף את יהודי ניו יורק? הוא דיבר איתם ביידיש - II​

מודעת בחירות ביידיש של זוהרן ממדאני; צילום: ללא קרדיט

וכך, בעוד מרבית מנהיגי הקהילה החרדית-חסידית בניו יורק הביעו תמיכה פומבית בקואומו והורו לחסידיהם להצביע לו, חסידות סאטמר תמכה בממדאני, ובניגוד לחסידויות אחרות, לא הפגינה חשדנות בכל הנוגע לפרוגרסיביות של המועמד ולאקטיביזם הפרו-פלסטיני שלו.

מחלוקת רבנית​

שבוע לאחר הדרשה הלוחמנית של קוסגרוב והמכתב הרבני שבא בעקבותיה, פרסם ממדאני את המכתב הפתוח שלו בעיתוני היידיש השבועיים; יש הטוענים כי הוא חובר למעשה על ידי הרבה הטרנסג'נדרית אבי שטיין, שגם היא גדלה בחסידות סאטמר. "איר האט ווארשייגליך אסאך געהערט איבער מיר (כנראה שמעתם עליי הרבה)", הוא כתב, "וחלק מזה עשוי להיות תמונה מעוותת של מי שאני. לכן, חשוב לי לפנות אליכם ישירות בנושאים חשובים ולהעמיד דברים על דיוקם". בהמשך אותה פנייה ישירה ונרגשת־משהו לבוחר היהודי המתלבט, חזר ממדאני והדגיש את תוכניותיו בנוגע לבטיחות במרחב הציבורי (עפנטליכע זיכערהייט), טיפול בילדים (טשיילד קעיר), מאבק באנטישמיות (באקעמפן אנטיסעמיטיזם) ושאר נושאים רציניים שאפילו ביידיש לא נשמעים כאלה מצחיקים.
השימוש ביידיש חסידית היה חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של מטה הבחירות של ממדאני לשתף קהילות יהודיות בקמפיין שלו. לכך נלוו גם פגישות עם מנהיגים, ביקור בבית כנסת ביום כיפור והתחייבות חוזרת ונשנית להגדלת התמיכה הכספית בתוכניות למאבק בפשעי שנאה ביותר מ–800%. המאבק על לבו של הבוחר החסידי היה בולט במיוחד משום שבדומה לנעשה בישראל, רבים מהבוחרים החרדים נוטים בדרך כלל למפלגות ונציגים שמרנים בנושאים חברתיים, ובעבר, באופן מסורתי, נהגו להצביע בגושים, על פי הנחיה רבנית.

https://x.com/ZohranKMamdani/status/1976673044169969727
ממדאני מבקר בסוכה של הקהילה החרדית של הרב נידרמן, בשכונת ויליאמסבורג

ייתכן שאנשי הקמפיין של ממדאני ויועציו לענייני יהודים נמצאים מספיק בסוד העניינים כדי לדעת שלהנהגה הרבנית החרדית של היום אין את אותה השפעה אבסולוטית שהיתה לה בעבר. משום כך, אף על פי שכמה מנהיגים חסידיים בולטים בחצרות האמריקאיות של באבוב ובעלז התגייסו מאחורי קואומו, ממדאני עדיין זכה לתמיכה גדולה — לא רק מחסידי סאטמר, אלא גם מקבוצות אחרות המסתעפות אליהם. גם שם ההצבעה לא היתה אחידה ולא נוצר גוש אחד, שכן ההנהגה הסאטמרית היתה שרויה במחלוקת, לא לגמרי לשם שמים, בכל האמור בבחירות לראשות העיר. כמה מנהיגים בולטים בחסידות כמו חצקל ברקוביץ', אברום ברך ושולם יצחק יעקובוביץ' תמכו ציבורית בקואומו, אבל אחרי שממדאני ביקר בסוכתו של הרב לנדאו ופגש שם גם את הרב משה אינדיג, עסקן בולט בפלג ה"ארוינים", נעמדו שני האחרונים לימינו. היה זה אקט כמעט מתריס שכן הדעות הפוליטיות שלו על ישראל אמנם לא נחשבות "גרויסע מציאה" בסאטמר, אבל כמעט כל אלמנט אחר בהשקפתו הפוליטית נוגד את השמרנות הבדלנית של החסידות ההונגרית הגדולה והחזקה ביותר בעולם.
בראיון שלו ל"דר בלאט" אמר ממדאני שהוא מרגיש מחובר לכאבם של יהודים דתיים על רקע האלימות האנטישמית הגוברת ורוצה להבין טוב יותר את צורכיהם ומסורותיהם. "כמי שגדל כמוסלמי בניו יורק", ציין, "אני יודע היטב מה זה אומר להיות מטרה, ואני מבין מה זה אומר לא להרגיש בטוח בשכונה שלך".

יותר מאלף רבנים חתמו על מכתב שלפיו ממדאני מסכן את יהודי ניו יורק. הרבה אנג'לה בוכדל סירבה לחתום עליו מתוך עיקרון של הפרדת דת ומדינה וטענה שאנשי קהילתה צריכים להצביע בהתאם למצפונם

נראה שכל המאמצים האלו נשאו פרי. קיים קושי לפלח את נתוני הבחירה של כל המגזר החסידי אבל מניתוח תוצאות ההצבעה באזורים שבהם יש ריכוזים משמעותיים של חסידים עולה כי קואומו זכה להישגים בשכונת בורו פארק (88%, לעומת 6.6% לממדאני) ובשכונת קראון הייטס (75%, לעומת 22% לממדאני); לעומת זאת, בוויליאמסבורג, מעוזם של הסאטמרים בניו יורק, הוא הסתפק ב–68%, לעומת 25% לממדאני.
בסופו של דבר, שיעור התמיכה שהשיג ממדאני בקרב כלל הציבור היהודי בניו יורק — כ–40% — היה דומה לזה שקיבלו שני ראשי העיר שקדמו לו, אריק אדמס וביל דה בלאזיו. למעשה, בעזרת הפנייה לציבור החסידי בכלל והסאטמרי בפרט, קהל שלכאורה היה אבוד מבחינתו, הוא הצליח במידה משמעותית לקזז את זליגת קולותיהם של יהודים תומכי הדמוקרטים שנרתעו מהמועמדות שלו. אבל אסטרטגיית היידיש בקמפיין שלו קרצה גם לקהל בוחרים נוסף, זה שתמיכתו בממדאני היתה טבעית יותר: אנשי השמאל היהודי הפרוגרסיבי, שהיידיש נעשתה מזמן לחלק מזהותו הפוליטית.

מרצ'נדייז ביידיש מהקמפיין שניהל זוהרן ממדאני; צילום: מתוך אתר redbubble

יידיש כהתנגדות פוליטית​

ב–1897 — השנה שבה התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל (עם הצילום הידוע של הרצל על המרפסת) — יהודים סוציאליסטים בווילנה, בירת ליטא, הקימו את "אלגעמיינער יידישער ארבעטער בונד אין ליטא, פוילן און רוסלאנד", האיגוד הכללי של הפועלים היהודים בליטא, פולין ורוסיה, או בקיצור: הבונד. עד מהרה נעשה הבונד לאחד הכוחות הפוליטיים והתרבותיים החזקים ביותר במזרח אירופה היהודית ערב מלחמת העולם השנייה. להבדיל מהציונות, שהעלתה על נס מולדת יהודית בפלשתינה המנדטורית ואת השימוש בעברית, הבונד דגל בשיפור חייהם של היהודים בארצות שבהן הם חיים וביכר את שפת היהודים, היידיש.
"דאָיִקייט" היא מילה ביידיש שהוראתה "כאן" או "כאניות" (Hereness), והיא מבטאת את העיקרון שלפיו החיים והזהות היהודיים צריכים להתמקד בקהילות שבהן יהודים חיים, ולא באיזו מולדת היסטורית רחוקה. לפי האידיאולוגיה של הבונד, יהודים צריכים לפעול למען חיים טובים יותר במדינות מגוריהם ולא לשאוף לאיזו גאולה טריטוריאלית. "דאיקייט" זוכה היום לרנסנס גדול בקרב היהודים המזוהים עם השמאל הפרוגרסיבי בארצות הברית.
עוד ב–2019 פירסמה העיתונאית מישל גולדברג כתבה ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "מזל טוב, טראמפ. הקמת לתחייה את השמאל היהודי". "השמאל היהודי דוחה את הרעיון שאנטי־ציונות שקולה לאנטישמיות", כתבה גולדברג, "אך מעבר לכך, הוא דוחה את הרעיון שישראל היא ערובה לביטחון היהודי או מרכז הזהות היהודית. ערך מרכזי של חברי הארגון 'יהודים למען צדק גזעי וכלכלי', כמו גם עבור חלק ניכר מהתרבות היהודית השמאלית באופן רחב יותר, הוא 'דאיקייט"". מאז, נראה שהיידיש עוברת תהליך של תקומה והתחדשות תרבותית גדולה וענפה באופן כללי והשמאל היידישאי צומח לצדה במקביל.

"דאָיִקייט" היא מילה ביידיש שהוראתה "כאן" או "כאניות", והיא מבטאת את העיקרון שלפיו החיים והזהות היהודיים צריכים להתמקד בקהילות שבהן יהודים חיים, ולא באיזו מולדת היסטורית רחוקה

בספטמבר 2023, רגע לפני האפוקליפסה של 7 באוקטובר, פירסם אילן סטבנס, מחבר הספר "איך היידיש שינתה את אמריקה ואיך אמריקה שינתה את היידיש", מאמר דעה ב"ניו יורק טיימס" ובו טען ש"עבור שפה ללא כתובת פיזית שהיתה קרובה להכחדה באופן מפחיד, רצון החיים של היידיש נראה בלתי נדלה. הלקח פשוט וישיר: הישרדות היא מעשה של עקשנות. יידיש חווה מעין תחייה". הוא ממשיך ומסביר שם שאחת האויבות הגדולות ביותר של היידיש היא הציונות, ובפרט תיאוריית שלילת הגולה שלה, ומכאן שהשמאל היהודי־אמריקאי, האנטי־ציוני מטבעו, חוזר עכשיו אל מקורותיו היידישאיים.
לצד התחייה היידית והשימוש בה בחוגי השמאל היהודי החדש, גם השימוש בהגייה העברית האשכנזית הפך להצהרה פוליטית בשנים האחרונות. העברית הישראלית אימצה מבטא ספרדי שבו למשל ת' דגושה ות' רפויה מבוטאות אותו הדבר, בשעה שבשפת קודש אשכנזית ת' רפויה תבוטא כס'. בשל קשרי העבותות של ההגייה האשכנזית לחיים היהודיים המסורתיים בתפוצות, ובניגוד לאימוץ ההגייה הספרדית כסטנדרט לעברית מודרנית על ידי מדינת ישראל, הבחירה בהגייה קשורה לזהות תרבותית, נטייה דתית וייחוס פוליטי, במיוחד ביחס לציונות ולתפקיד התפוצות היהודיות. ומכאן שלצד החרדים החסידים, שהיידיש וההגייה האשכנזית הן שפת האם הטבעית שלהם, ה"גרסא דינקותא" שלהם — הרי שהיום שתי השפות האלה גם נעשו לסימני ההיכר של השמאל היהודי הצעיר והפרוגרסיבי.
"בחברה שאומרת לנו שהערך שלנו נובע מהפרודוקטיביות שלנו, לימוד יידיש הוא בעצמו מעשה של התנגדות", כתבה הרבנית הקווירית נועה ברון בטור שפירסמה ב־JTA (סוכנות הידיעות היהודית) בקיץ 2023, והמשיכה באומרה ש"היידיש הקווירית שלי שזורה עמוקות במאבק למען עולם טוב ויפה יותר לכולם". וכך נדמה שיותר משהיתה לה השפעה על דובריה החסידיים, ליידיש של קמפיין הבחירות של ממדאני היתה השפעה מכרעת על קהל שחלק ממנו אולי נטה לתמוך בו מלכתחילה אבל נזקק כנראה לעוד הוכחה קטנה כדי לדעת שמדובר במועמד המועדף עליו. בכל זאת, מה נראה פחות אנטישמי, שלא לומר פילושמי, מאשר מוסלמי ממוצא גוג'ראטי שמפרסם מכתב ביידיש?

 

[marabo]

איך ממדאני סחף את יהודי ניו יורק? הוא דיבר איתם ביידיש - II​

מודעת בחירות ביידיש של זוהרן ממדאני; צילום: ללא קרדיט

וכך, בעוד מרבית מנהיגי הקהילה החרדית-חסידית בניו יורק הביעו תמיכה פומבית בקואומו והורו לחסידיהם להצביע לו, חסידות סאטמר תמכה בממדאני, ובניגוד לחסידויות אחרות, לא הפגינה חשדנות בכל הנוגע לפרוגרסיביות של המועמד ולאקטיביזם הפרו-פלסטיני שלו.

מחלוקת רבנית​

שבוע לאחר הדרשה הלוחמנית של קוסגרוב והמכתב הרבני שבא בעקבותיה, פרסם ממדאני את המכתב הפתוח שלו בעיתוני היידיש השבועיים; יש הטוענים כי הוא חובר למעשה על ידי הרבה הטרנסג'נדרית אבי שטיין, שגם היא גדלה בחסידות סאטמר. "איר האט ווארשייגליך אסאך געהערט איבער מיר (כנראה שמעתם עליי הרבה)", הוא כתב, "וחלק מזה עשוי להיות תמונה מעוותת של מי שאני. לכן, חשוב לי לפנות אליכם ישירות בנושאים חשובים ולהעמיד דברים על דיוקם". בהמשך אותה פנייה ישירה ונרגשת־משהו לבוחר היהודי המתלבט, חזר ממדאני והדגיש את תוכניותיו בנוגע לבטיחות במרחב הציבורי (עפנטליכע זיכערהייט), טיפול בילדים (טשיילד קעיר), מאבק באנטישמיות (באקעמפן אנטיסעמיטיזם) ושאר נושאים רציניים שאפילו ביידיש לא נשמעים כאלה מצחיקים.
השימוש ביידיש חסידית היה חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של מטה הבחירות של ממדאני לשתף קהילות יהודיות בקמפיין שלו. לכך נלוו גם פגישות עם מנהיגים, ביקור בבית כנסת ביום כיפור והתחייבות חוזרת ונשנית להגדלת התמיכה הכספית בתוכניות למאבק בפשעי שנאה ביותר מ–800%. המאבק על לבו של הבוחר החסידי היה בולט במיוחד משום שבדומה לנעשה בישראל, רבים מהבוחרים החרדים נוטים בדרך כלל למפלגות ונציגים שמרנים בנושאים חברתיים, ובעבר, באופן מסורתי, נהגו להצביע בגושים, על פי הנחיה רבנית.

https://x.com/ZohranKMamdani/status/1976673044169969727
ממדאני מבקר בסוכה של הקהילה החרדית של הרב נידרמן, בשכונת ויליאמסבורג

ייתכן שאנשי הקמפיין של ממדאני ויועציו לענייני יהודים נמצאים מספיק בסוד העניינים כדי לדעת שלהנהגה הרבנית החרדית של היום אין את אותה השפעה אבסולוטית שהיתה לה בעבר. משום כך, אף על פי שכמה מנהיגים חסידיים בולטים בחצרות האמריקאיות של באבוב ובעלז התגייסו מאחורי קואומו, ממדאני עדיין זכה לתמיכה גדולה — לא רק מחסידי סאטמר, אלא גם מקבוצות אחרות המסתעפות אליהם. גם שם ההצבעה לא היתה אחידה ולא נוצר גוש אחד, שכן ההנהגה הסאטמרית היתה שרויה במחלוקת, לא לגמרי לשם שמים, בכל האמור בבחירות לראשות העיר. כמה מנהיגים בולטים בחסידות כמו חצקל ברקוביץ', אברום ברך ושולם יצחק יעקובוביץ' תמכו ציבורית בקואומו, אבל אחרי שממדאני ביקר בסוכתו של הרב לנדאו ופגש שם גם את הרב משה אינדיג, עסקן בולט בפלג ה"ארוינים", נעמדו שני האחרונים לימינו. היה זה אקט כמעט מתריס שכן הדעות הפוליטיות שלו על ישראל אמנם לא נחשבות "גרויסע מציאה" בסאטמר, אבל כמעט כל אלמנט אחר בהשקפתו הפוליטית נוגד את השמרנות הבדלנית של החסידות ההונגרית הגדולה והחזקה ביותר בעולם.
בראיון שלו ל"דר בלאט" אמר ממדאני שהוא מרגיש מחובר לכאבם של יהודים דתיים על רקע האלימות האנטישמית הגוברת ורוצה להבין טוב יותר את צורכיהם ומסורותיהם. "כמי שגדל כמוסלמי בניו יורק", ציין, "אני יודע היטב מה זה אומר להיות מטרה, ואני מבין מה זה אומר לא להרגיש בטוח בשכונה שלך".

נראה שכל המאמצים האלו נשאו פרי. קיים קושי לפלח את נתוני הבחירה של כל המגזר החסידי אבל מניתוח תוצאות ההצבעה באזורים שבהם יש ריכוזים משמעותיים של חסידים עולה כי קואומו זכה להישגים בשכונת בורו פארק (88%, לעומת 6.6% לממדאני) ובשכונת קראון הייטס (75%, לעומת 22% לממדאני); לעומת זאת, בוויליאמסבורג, מעוזם של הסאטמרים בניו יורק, הוא הסתפק ב–68%, לעומת 25% לממדאני.
בסופו של דבר, שיעור התמיכה שהשיג ממדאני בקרב כלל הציבור היהודי בניו יורק — כ–40% — היה דומה לזה שקיבלו שני ראשי העיר שקדמו לו, אריק אדמס וביל דה בלאזיו. למעשה, בעזרת הפנייה לציבור החסידי בכלל והסאטמרי בפרט, קהל שלכאורה היה אבוד מבחינתו, הוא הצליח במידה משמעותית לקזז את זליגת קולותיהם של יהודים תומכי הדמוקרטים שנרתעו מהמועמדות שלו. אבל אסטרטגיית היידיש בקמפיין שלו קרצה גם לקהל בוחרים נוסף, זה שתמיכתו בממדאני היתה טבעית יותר: אנשי השמאל היהודי הפרוגרסיבי, שהיידיש נעשתה מזמן לחלק מזהותו הפוליטית.

מרצ'נדייז ביידיש מהקמפיין שניהל זוהרן ממדאני; צילום: מתוך אתר redbubble

יידיש כהתנגדות פוליטית​

ב–1897 — השנה שבה התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל (עם הצילום הידוע של הרצל על המרפסת) — יהודים סוציאליסטים בווילנה, בירת ליטא, הקימו את "אלגעמיינער יידישער ארבעטער בונד אין ליטא, פוילן און רוסלאנד", האיגוד הכללי של הפועלים היהודים בליטא, פולין ורוסיה, או בקיצור: הבונד. עד מהרה נעשה הבונד לאחד הכוחות הפוליטיים והתרבותיים החזקים ביותר במזרח אירופה היהודית ערב מלחמת העולם השנייה. להבדיל מהציונות, שהעלתה על נס מולדת יהודית בפלשתינה המנדטורית ואת השימוש בעברית, הבונד דגל בשיפור חייהם של היהודים בארצות שבהן הם חיים וביכר את שפת היהודים, היידיש.
"דאָיִקייט" היא מילה ביידיש שהוראתה "כאן" או "כאניות" (Hereness), והיא מבטאת את העיקרון שלפיו החיים והזהות היהודיים צריכים להתמקד בקהילות שבהן יהודים חיים, ולא באיזו מולדת היסטורית רחוקה. לפי האידיאולוגיה של הבונד, יהודים צריכים לפעול למען חיים טובים יותר במדינות מגוריהם ולא לשאוף לאיזו גאולה טריטוריאלית. "דאיקייט" זוכה היום לרנסנס גדול בקרב היהודים המזוהים עם השמאל הפרוגרסיבי בארצות הברית.
עוד ב–2019 פירסמה העיתונאית מישל גולדברג כתבה ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "מזל טוב, טראמפ. הקמת לתחייה את השמאל היהודי". "השמאל היהודי דוחה את הרעיון שאנטי־ציונות שקולה לאנטישמיות", כתבה גולדברג, "אך מעבר לכך, הוא דוחה את הרעיון שישראל היא ערובה לביטחון היהודי או מרכז הזהות היהודית. ערך מרכזי של חברי הארגון 'יהודים למען צדק גזעי וכלכלי', כמו גם עבור חלק ניכר מהתרבות היהודית השמאלית באופן רחב יותר, הוא 'דאיקייט"". מאז, נראה שהיידיש עוברת תהליך של תקומה והתחדשות תרבותית גדולה וענפה באופן כללי והשמאל היידישאי צומח לצדה במקביל.

בספטמבר 2023, רגע לפני האפוקליפסה של 7 באוקטובר, פירסם אילן סטבנס, מחבר הספר "איך היידיש שינתה את אמריקה ואיך אמריקה שינתה את היידיש", מאמר דעה ב"ניו יורק טיימס" ובו טען ש"עבור שפה ללא כתובת פיזית שהיתה קרובה להכחדה באופן מפחיד, רצון החיים של היידיש נראה בלתי נדלה. הלקח פשוט וישיר: הישרדות היא מעשה של עקשנות. יידיש חווה מעין תחייה". הוא ממשיך ומסביר שם שאחת האויבות הגדולות ביותר של היידיש היא הציונות, ובפרט תיאוריית שלילת הגולה שלה, ומכאן שהשמאל היהודי־אמריקאי, האנטי־ציוני מטבעו, חוזר עכשיו אל מקורותיו היידישאיים.
לצד התחייה היידית והשימוש בה בחוגי השמאל היהודי החדש, גם השימוש בהגייה העברית האשכנזית הפך להצהרה פוליטית בשנים האחרונות. העברית הישראלית אימצה מבטא ספרדי שבו למשל ת' דגושה ות' רפויה מבוטאות אותו הדבר, בשעה שבשפת קודש אשכנזית ת' רפויה תבוטא כס'. בשל קשרי העבותות של ההגייה האשכנזית לחיים היהודיים המסורתיים בתפוצות, ובניגוד לאימוץ ההגייה הספרדית כסטנדרט לעברית מודרנית על ידי מדינת ישראל, הבחירה בהגייה קשורה לזהות תרבותית, נטייה דתית וייחוס פוליטי, במיוחד ביחס לציונות ולתפקיד התפוצות היהודיות. ומכאן שלצד החרדים החסידים, שהיידיש וההגייה האשכנזית הן שפת האם הטבעית שלהם, ה"גרסא דינקותא" שלהם — הרי שהיום שתי השפות האלה גם נעשו לסימני ההיכר של השמאל היהודי הצעיר והפרוגרסיבי.
"בחברה שאומרת לנו שהערך שלנו נובע מהפרודוקטיביות שלנו, לימוד יידיש הוא בעצמו מעשה של התנגדות", כתבה הרבנית הקווירית נועה ברון בטור שפירסמה ב־JTA (סוכנות הידיעות היהודית) בקיץ 2023, והמשיכה באומרה ש"היידיש הקווירית שלי שזורה עמוקות במאבק למען עולם טוב ויפה יותר לכולם". וכך נדמה שיותר משהיתה לה השפעה על דובריה החסידיים, ליידיש של קמפיין הבחירות של ממדאני היתה השפעה מכרעת על קהל שחלק ממנו אולי נטה לתמוך בו מלכתחילה אבל נזקק כנראה לעוד הוכחה קטנה כדי לדעת שמדובר במועמד המועדף עליו. בכל זאת, מה נראה פחות אנטישמי, שלא לומר פילושמי, מאשר מוסלמי ממוצא גוג'ראטי שמפרסם מכתב ביידיש?

שוב העתק הדבק עם מריחת אינספור פונטים?
הבנו כבר מהכותרת מה הכותב רוצה לומר והבנו שחסידות סאטמר האנטי ציונית ושמאלניות קיצוניות תמכו בממדני.
בשביל מה כל הבלה בלה

 

[certified.woke]

שוב העתק הדבק עם מריחת אינספור פונטים?
הבנו כבר מהכותרת מה הכותב רוצה לומר והבנו שחסידות סאטמר האנטי ציונית ושמאלניות קיצוניות תמכו בממדני.
בשביל מה כל הבלה בלה

אידיוט, אני מביא דבר בשם אומרו...למען הבֵא גאולה לעולם, שמצינו "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (מגילה טו א).

אגב, שים לב לפסקה "יידיש כהתנגדות פוליטית" שם...בענין ה"בונד"...

 

[marabo]

אידיוט, אני מביא דבר בשם אומרו...למען הבֵא גאולה לעולם, שמצינו "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (מגילה טו א).

אגב, שים לב לפסקה "יידיש כהתנגדות פוליטית" שם...בענין ה"בונד"...

טמבל,מה הקשר? אמרתי לא להביא דבר בשם אומרו, תביא את התמצית של הדברים ותגיד מי אמר אותם.

ואתה רואה מה שקורה כשעושים העתק הדבק? טועים טעויות מביכות.
האומר דבר בשם אומר וכו' מקורו במסכת אבות (פרק ו', משנה ו')

אומר דבר בשם אומרו | Sefaria

www.sefaria.org.il

 

[certified.woke]

טמבל,מה הקשר? אמרתי לא להביא דבר בשם אומרו, תביא את התמצית של הדברים ותגיד מי אמר אותם.

ואתה רואה מה שקורה כשעושים העתק הדבק? טועים טעויות מביכות.
האומר דבר בשם אומר וכו' מקורו במסכת אבות (פרק ו', משנה ו')

אומר דבר בשם אומרו | Sefaria

www.sefaria.org.il

אידיוט, איזו מלה בדיוק מדברי לא הבנת?
אה, קשה לך להתמודד עם גוף טקסט...הייתי צריך להמיר הכל לאודיו קליפ...

 

[marabo]

אידיוט, איזו מלה בדיוק מדברי לא הבנת?
אה, קשה לך להתמודד עם גוף טקסט...הייתי צריך להמיר הכל לאודיו קליפ...

אין שום קשר בין מה שכתבתי למה שענית

 

[certified.woke]

אין שום קשר בין מה שכתבתי למה שענית

כמו כל אהבל ימני, אינך יכול להתמודד עם גופי טקסט גדולים ולכן רצית תמצית...

 

[marabo]

כמו כל אהבל ימני, אינך יכול להתמודד עם גופי טקסט גדולים ולכן רצית תמצית...

לא יקירי, אני אשמח ללמוד איתך דף יומי בעומק עם רש"י תוספות, ראשונים האחרונים.
אולם אין בכוונתי להשחית זמני על כתבות ארוכות של היומונים של השמאל הקיצוני.

 

[DANIAVNI]

איך ממדאני סחף את יהודי ניו יורק? הוא דיבר איתם ביידיש​

ראש העיר החדש של ניו יורק התגאה בתמיכה שקיבל מהקהילה היהודית — לצד הצעירים הפרוגרסיבים הוא הצליח להגיע לבוחרים החרדים.

זוהרן ממדאני וחסידי קהילת סאטמר, אוקטובר. חולקים תפיסה אנטי־ציונית; צילום: מתוך חשבון ה-X של Zo

איתמר הנדלמן סמית
לעקוב
14 בדצמבר 2025

הרחבה

תקציר הכתבה ב-70 מילים​

"נתחנכתי בשלוש לשונות מתות — עברית, ארמית ויידיש (יש הסבורים, כי האחרונה אינה לשון כלל)". במילים אלו פתח יצחק בשביס זינגר את הרומן "שושה" שהתפרסם ב–1978, השנה שבה נעשה לסופר היידי היחיד בהיסטוריה שזכה בפרס נובל לספרות. סביר להניח שאם היה חי היום, איפשהו באפר ווסט סייד של ניו יורק, היה זינגר מופתע מאוד לגלות עד כמה הלשון היידית שלו חיה ובועטת. לא סתם חיה ובועטת, אלא משפיעה על מציאות חייהם של הניו־יורקים, יהודים ובכלל. ומה יכול לשמש דוגמה טובה יותר לחיותה וחיוניותה של המאמע־לושן מאשר הקמפיין של זוהרן ממדאני בקרב ציבור הבוחרים היהודי, הדובר יידיש, במסע הבחירות שלו לראשות עיריית ניו יורק, שהסתיים בניצחונו המוחץ בתחילת החודש שעבר.
"אני כל כך גאה בתמיכה שקיבלנו מהקהילה היהודית", אמר ממדאני לאחר ניצחונו לעיתון היהודי "פורוורד". הוא ניסה להפיג את החששות שעוררה בחירתו והבטיח: "אני מחויב להיות ראש עיר לכל יהודי ניו־יורקי... כולל אלה שיש להם חששות ואלה שלא הצביעו עבורי".

ממדאני וחסידי סאטמר, אוקטובר. התאמץ לפנות ללבם של כ–400 אלף חסידים תושבי ניו יורק; צילום: מתוך חשבון ה-X של Zo

בקמפיין הבחירות הוא עשה מאמץ ניכר לפנות ללבם של כ–400 אלף חסידים תושבי העיר, רובם הגדול דוברי יידיש כשפת אם. הוא עשה זאת בין היתר באמצעות פרסום מכתב פתוח בעיתוני היידיש, מתן ראיונות בעיתון יידי חסידי מוביל וביקור בסוכה של עסקן חרדי. יריבו של ממדאני במרוץ, מושל מדינת ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו, הפנה את מרצו אל החששות והחרדות של יהודי העיר המודאגים הן מהעלייה באנטישמיות והן מהעמדות הביקורתיות של ממדאני על ישראל. עד שלב מסוים, זה גם עבד לקואומו. דווקא רבנים מהזרמים היותר ליברליים של היהדות הניו־יורקית יצאו חוצץ נגד ממדאני. כך למשל, הרב אליוט קוסגרוב מבית הכנסת הקונסרבטיבי פארק אווניו באפר איסט סייד, אחת הקהילות הקונסרבטיביות הגדולות והמשפיעות ביותר בארצות הברית, עם מתפללים קבועים כמו ראלף לורן, נשא דרשה ב–18 באוקטובר, שאותה פתח בדברים הבאים: "ברצוני להיות ברור, חד משמעי, ואון דה רקורד: אני מאמין שממדאני מהווה סכנה לביטחון הקהילה היהודית בניו יורק".
יומיים לאחר הדרשה של קוסגרוב, שבה קרא לחברי הקהילה שלו להצביע נגד המועמד הפרוגרסיבי, רבנים ברחבי ארצות הברית התבקשו לחתום על מכתב המצטט אותו, ובמהרה נאספו יותר מאלף חתימות. מצד שני, קוסגרוב עצמו דווקא לא נמנה עמם. גם הרבה המשפיעה אנג'לה בוכדל סירבה לחתום על המכתב והסבירה את עמדתה לחברי קהילתה ב־Central Synagogue, בית הכנסת המרכזי במנהטן של היהדות הרפורמית, שבו היא מכהנת כרבה הבכירה. היא אומנם מתחה ביקורת על ממדאני, אבל מתוך עיקרון של הפרדת דת ומדינה היא טענה שאנשי קהילתה צריכים להצביע בהתאם למצפונם.

לעומת זאת, בחסידות הענק סאטמר, על שלל פלגיה והסתעפויותיה, ביקורתו של ממדאני על הציונות, מדינת ישראל והכיבוש ממש לא נתפסת כבעייתית. להיפך, סביר להניח שהם חולקים איתו את כל אלו ואף יותר, שכן ההשקפה האנטי־ציונית שלהם היא פועל יוצא של תפיסת עולם תיאולוגית שמרנית ביותר. "אן אפענער בריוו פון זאהראן מאמדאני", המכתב הפתוח של ממדאני בשפת היידיש, היה מיועד לכל החסידיות הניו־יורקיות אבל קרץ בעיקר לסאטמר. ביוני האחרון התראיין ממדאני ל"דר בלאט", עיתון חסידי ביידיש המזוהה עם פלג ה"ארוינים" של סאטמר, ובסוכות התארח בסוכה של הרב שלום לנדאו, המזוהה אף הוא עם הארוינים — שהרב שלהם, האדמו"ר אהרן טייטלבוים, ביקר באחרונה בישראל ותקף בחריפות את חוק הגיוס ואת החרדים המתונים המשתפים פעולה עם "שלטון הכופרים" הציוני. גם הפלג העיקרי השני בחסידות סאטמר, ה"זלוינים" בהנהגת הרב זלמן לייב טייטלבוים, פירסם הצהרה דומה שבה גינה את "הקמפיין האכזרי, השקרי והמסוכן" המציג את ממדאני כאנטישמי.

רחוק אני מלהתרשם מהצורר האנטישמי החדש
כדאי אולי להזכיר שגם אייכמן שר"י ידע אידיש
קישור :
אייכמן ניסה ללמוד עברית בכוחות עצמו והיה מסוגל לקרוא ולהבין עיתונים ביידיש ברמה טובה.[2][3]

אדולף אייכמן – המכלול

www.hamichlol.org.il