איך מכינים ללא ידוע?

[ליאת +]

איך מכינים ללא ידוע?

שאלה לאלו מכן שהילדים שלהן עוברים מסגרת ב 1 לספטמבר: האם הילד או הילדה כבר יודעים על המעבר? מתכוננים אליו? מדברים איתם על כך בגן הנוכחי? אני שואלת מכיוון שהזמן עובר, וכמה שקשה לדמיין את זה- כנראה שאפילו יולי -אוגוסט הדביקים יסתימו מתישהו וספטמבר יגיע. אביתר עובר לגן עירייה, רק שנכון לעכשיו עדיין לא ידוע לנו לאיזה גן - העירייה מודיעה רק בתחילת אוגוסט ! (לי זה נשמע נורא מאוחר. זה הנוהל גם בערים אחרות?) ככל הנראה לא נקבל את העדיפות הראשונה שלנו

ומכך גם נגרר שאביתר יפרד משני חבריו הטובים והאהובים שהוא מדבר עליהם כל היום

(אחד בכל מקרה עובר למערכת הדתית, אבל עם השני היה סיכוי קלוש שימשיכו ביחד, אך כנראה שלא). וככל הנראה לא יהיו בכלל בגן החדש ילדים מהגן הקודם. בסך הכל אני יודעת מעט מאוד על הגן החדש (ותמיד קיימת אפשרות שנקבל את העדיפות הראשונה) ולכן כל מה שהוא יודע כרגע זה שבסוף השנה (מושג ערטילאי מבחינתו) הוא עובר גן. השבוע, הם הכינו בגן ציורים לכבוד אח קטםן שנולד לאחת הילדות שבגן. אביתר שאל את הגננת אם גם כשאחותו תוולד יכינו לה ציורים בגן- והגננת ענתה לו שכנראה שכן- אבל זה כבר יהיה בגן החדש (אני צפויה ללדת באוקטובר). אביתר פרץ בבכי. אני בעצמי לא אוהבת שינויים ונראה שצפויים לנו לא מעט כאלה בזמן הקרוב. אנחנו מאוד רגילים לגן הנוכחי (בית שני עבור כל המשפחה) וגם לנו המחשבה שלא נהיה שם היא מאוד מוזרה. כמובן שיש גם את כל החששות מכך שמדובר בגן נוקשה יותר, ואיך יהיה לו שם וכל זה. אז מה אתן מציעות? לחכות עד שנדע מעט יותר מה קורה? לבקש מהגננת הנוכחית לדבר על העזיבה (יש קבוצה גדולה של עוזבים) ? ואולי סתם להמשיך להדחיק?

 

[לאה_מ]

אני אגיד לך מה אנחנו עושים:

אורי עובר בספטמבר לגן עירוני. אף ילד מהגן הנוכחי שלו לא עובר איתו לאותו גן. ככל הנראה הוא לא יכיר אף אחד מהילדים בגן החדש (סיכוי קלוש שחבר שלו יצליח גם להתקבל לאותו גן - כרגע זה לא נראה כך). כשרשמתי אותו לגן עירוני סיפרתי לו על כך. הוא יודע שהוא עובר גן ל"גן של גדולים", כהגדרתו. הוא יודע איפה נמצא הגן החדש. הוא יודע שהוא יכיר שם הרבה חברים חדשים. אני לא "טוחנת לו במוח" בעניין המעבר. דיברנו על זה. אם הוא מעלה את הנושא (למשל, מראה לי את הגן כשאנחנו עוברים לידו) מתנהלת שיחה. באמצע אוגוסט הוא אמור לצאת לחופש מהגן. תהיה מסיבת פרידה, ואז באמת יהיה זמן לשוחח על פרידה מהגן הנוכחי ומעבר לגן החדש. אני מאד בוטחת בו, בכריזמה שלו, בכישורים החברתיים המצויינים שלו, ביכולת ההתבטאות הטובה מאד שלו, בכישורים המוטוריים שלו, בקסם האישי שלו - אין לי ספק שהוא ישתלב היטב בגן החדש. אני רוצה לעורר אצלו תחושה שהמעבר הוא נכון וטבעי. בינתיים זה מצליח, אבל ימים יגידו...

 

[1פיגי]

אני נוהגת ל...

לשתף את הילד בפשטות ובאמת המוחלטת. הוא כבר בוגר וגם אם תנסי להסתיר הוא בטוח ישמע אותך מדברת..עם שכנה, חברה, אמא וכ'. עדיף לא להסתכן ולמנוע מצב שבו הוא ישמע חצאי דברים וירכיב לו סיפור מחששותיך או מחצאי מילים. תשתפי ברגשות שלך, בתקוות ובשאיפות כך הוא ילמד שוא לא לבד ושגם אמהות "גדולות ואמיצות" חוששות מדברים. והוא מצידו ירגיש נוח לשתף אותך באמת שלו. ואני יכולה להבטיח לך שכך הוא יהיה הרבה יותר מוכן אבל עם אמיתות ולא סיבונים למיניהם. ככלל אני נגד להכין את הילדים לעולם יפה, וחלומי מפנטזיות רק מתאכזבים. בתי בת ה-7 היתה שותפה לכל החלטה או התלבטות שהיתה לי לגביה וכל מעבר או חידוש עבר בקלות וכך היא למדה גם לשתף אותי בקשיים. כיוון שלא ציפיתי ממנה להיות מושלמת. כמובן שכל שיחה צריכה להתאים לרמה השכלית ולגיל הילד, לפשט דברים ולהיות ממוקדים וברורים.

 

[ליאת +]

האם את באמת חושבת שיש מקום לשתף

ילד בן פחות מארבע בחששות ערטילאים כמו שמועה ששמענו שאולי יש בעיה מסויימת בגן הזה? זה נראה לי גדול עליו במספר מידות. מצד שני- אולי אני מגוננת עליו יותר מידי?

 

[1פיגי]

ולכן כתבתי לשתף במה שמתאים לגיל ולה

את יכולה לספר לו מה יקרה שנגמר החופש, עוברים לגן חדש ובגן הזה הגננת חדשה ואת מאוד מקווה שהיא תהיה נחמדה, נעימה וכד'. יהיו שם גם ילדים חדשים וכך הוא יוכל להכיר עוד הרבה חברים חדשים. אפשר יהיה (אם אפשר) להיפגש עם חברים מהגן הקודם אחה"צ . למתן להיות אופטימיים אך תמיד לומר את האמת, לא לשקר, לסבן כך גם תשדרי לילד גישה חיובית, תשמעי מה יש לילדך לומר ולהגיב בהתאם. דוגמה: כשבתי היתה בת חמש נפטר סבא רבא שהיא מאוד אהבה, לא לקחתי אותה להלוויה אבל בשבעה היא היתה איתנו בבית הסבא, ביום הזיכרון לחללי צה"ל לאחר כל ההזכרות, כאשר בית הקברות "מקושט בפרחים" לקחתי בקבוק, נרות זיכרון ואת בתי והלכנו לשטוף את קבר סבא וסבתא, להדליק נרות זיכרון (גם לחיילים שאף אחד לא ביקר בקברם) ואצלנו מי שמת לא נמצא רק בגן עדן (כיון שכמו לנו אין לילדים הבנה לגבי מושגים מופשטים) אצלנו מי שמת נמצא בקבר . כך הסתיים ביקור המתים העצוב שלנו באווירה חיובית נעימה ומלאת הבנה. הבת שלי יודעת לאן הולכים כשמתגעגעים לסבא.

 

[ליליה והגמדים]

ממש לא...

יש לי ילד בן 9 שאני לא משתפת בחששות שלי מהמורה החדשה...כי זה גדול עליו, זה מעורר חששות ופחדים, הוא לא בהכרח מבין דאגה בהקשרים ה"תמימים" שלה ועלולה להווצר דמוניזציה שתפגע ביכולת ההסתגלות שלו לשינוי, וכולי וכולי. אז על אחת כמה וכמה בגיל 4. אני בעד לנפות את הרע הלא ידוע וליפות את הטוב הלא ידוע. אם הרע יתברר כאמיתי ותעברנה אותו לגן אחר - תאמרנה לו אז את האמת. מה שכן, בגיל 4 וחצי עברנו מר"ג לרעננה. את המעבר יזמתי כי חיפשתי "פרוור" שמשקיע הרבה בחינוך. מעבר חברתי, סגנוני וגאוגרפי די קיצוני עבורו ועבורי. רשמתי אץ עומר לגן עירוני ברעננה ודיברנו על הגן הזה הרבה זמן מראש. כל פעם שנסענו לראות את דירתנו המשתפצת עברנו וראינו את הגן מבחוץ. פעם אחת היה פתוח ונכנסנו פנימה (בצהריים). היתה שם סייעת ששטפה את הרצפה בדיוק ועשתה לו סיבוב ואמרה שהיא מחכה לו בשנה הבאה. המשבר היה די הכרחי כי המעבר הפריד אותו מילדים שהיו עימו מהתינוקיה, 4 שנים, והיו חברים מאוד טובים שלו. חלק מהאמהות היו חברות שלי והיתה "קלחת חברתית" די תוססת שהתפוגגה בבת אחת. ההכנה והשיחה הפתוחה גם על דברים פחות נעימים כמו געגועים לחברים שלו ולגננת ולמטפלות וכולי, מאוד עזרו.

 

[הילהל]

כמה שאני מזדהה!

אצלנו זה קצת יותר קל - כי אנחנו כבר יודעים לאיזה מעון יונתן ילך. אבל אנחנו מכינים אותו למעבר כפול ומכופל - עיר וגן כאחד. אנחנו מדברים על זה לא מעט, ונותנים לו לבטא גם תחושות שמחות וגם עצובות. מנסים להדגיש כמובן את החיובי, אבל לא מתעלמים מהעובדה שזה יהיה עצוב, ומותר לו להיות עצוב. בינינו? אני עצובה נורא! ואני לא יכולה לזייף, אושר מלאכותי. לא הייתי מזהירה אותו מצרות שאולי לא יקרו (נוקשה? ואולי תהיה לו גננת רכה ונעימה) אלא רק ממה שבטוח יקרה - עזיבת החברים, הגננת, אולי שהמסגרת תהיה גדולה יותר וכד'.

 

[ליאת +]

תודה על ההזדהות ../images/Emo13.gif

נוקשה- כן. כי כל מסגרת תהיה יותר נוקשה מהגן המתירני שלנו... שבו הוא מגיע לעיתים עם אחת האמהות שלו לקראת עשר בבוקר, והשניה קופצת בסביבות הצהריים להגיד לו שלום כי בערב היא לא תראה אותו. כי אני לא חושבת שתהיה לו עוד גננת שהוא יפגוש אותה בשעות אחה"צ (הגן במרחק מטר מהבית שלנו) והיא תשאל אותו אם הוא רוצה לבוא איתה לעשות קניות לגן, והוא יעזוב אותי בשמחה ויעלם איתה לשעתיים הקרובות.. זה יהיה גן עירייה שממה שאני מבינה הנהלים בו יותר ברורים, והגננת מפסיקה לעבוד כשנגמר היום (ברבע לאחת אני חושבת) וניהול המקום עובר לצוות הצהרון. אני לא מזהירה אותו, רק מעט חוששת- איך זה יהיה. ברור לי שגם יהיו דברים טובים- תכנים מענינים יותר, פעילויות לימודיות ומאתגרות יותר שלדעתי כרגע חסרות לו. ועדיין- אני לא מכינה אותו כרגע כי אני לא יכולה לתאר לו מה יהיה ואיך זה יראה. כשנדע יותר נוכל אולי לסוע לשם (כן, לצערי הגן המדובר הוא במרחק נסיעה) ואולי לחפש גם ילדים שהוא יכיר. לאה- ההודעה שלך הזכירה לי שגם לאביתר יש הרבה תכונות שמן הסתם יסיעו לו בהשתלבות בגן החדש- הוא חברותי, אוהב ילדים וילדים אוהבים אותו. כמובן שאני צריכה לזכור את זה ולהעביר לו את הביטחון שלי בו. בהחלט יתכן ש"החבר הטוב ביותר" של היום ישכח כעבור זמן קצר וילדים חדשים, ושמות חדשים יתחילו לככב בחיינו.

 

[ת ב נ]

יואב עובר מגן מועצה לחטיבה צעירה

בשנה האחרונה ילדי הגן ביקרו מספר פעמים בבית הספר (בחטיבה הצעירה) ואפילו היו מספר אירועים שהתקיימו אחר הצהריים בבית הספר. כך שהמקום לא חדש לו. רוב הבוגרים של הגן הולכים ביחד לחטיבה הצעירה, כך שיהיו לו לפחות 8 ילדים שהוא מכיר. אבל אני חושבת שלקראת סוף אוגוסט אני אשוחח איתו על המעבר ואולי גם אבקר איתו בתוך המבנה.

 

[mishtal]

גם אני מצטרפת למזדהות...

אנחנו עוברים דירה בעוד כחודש וטל תכנס שם לגן חדש בספטמבר. (כלומר יהיו לנו שבועיים חופש, שבהם אני והסבתא נהיה איתה עד הכניסה לגן). אני די ממעטת לדבר איתה על זה מכיוון שראיתי שהיא אינה קולטת את המשמעות ומבחינת תפיסת הזמן שלה חודש זה המון זמן. נראה לי שכשיהיו ארגזים בבית נדבר על זה יותר וזה יהיה מוחשי. כנ"ל לגבי הגן- כרגע זה בכלל לא מעשי להזכיר את המעבר. כשנגיע ליישוב החדש אוכל להראות לה את המקום ויהיה לנו גם מפגש עם הצוות של הגן. ברובד העמוק יותר, כנראה שאני גם מעדיפה להדחיק את החששות והחרדות שלי. לי מאד אבל מ-א-ד קשה עם מעברים ושינויים. מאידך,יש לי שתי סיבות להאמין שהכל יעבור בקלות יחסית- ראשית, הבית שאליו אנו עוברים אינו זר לטל כי ההורים שלי התגוררו בו ובאנו לבקר שם די הרבה פעמים.(בחודש האחרון דווקא ביקרנו מעט מאד). סיבה נוספת היא הכישורים החברתיים של טל והיכולת שלה להסתדר בסה"כ די טוב בסיטואציות חדשות ולא מוכרות. אני מרגישה שאני סומכת עליה ועל פי התרשמותי גם הצוות של הגן נראה מאד רגיש ואמפתי לצרכים של הילדים. אז,למעשה,כולנו סומכות על הילדים שלנו. אם תתעוררנה בעיות אז ננסה להתמודד ולפתור אותן ב"זמן אמת". בהצלחה לכולנו...