איך מכינים ילד ל...

ליביתי

New member
איך מכינים ילד ל...

שני אירועים משמעותיים למדי בחיינו מעלים בי את השאלה איך להכין את הבן שלי (בן 2.8) אליהם.
האחד - קרוב ופחות משמעותי - בעוד כשבועיים אני נוסעת לחופש בלעדיו
העדרות של 3 לילות מהבית. מאז שנולד, הפעם היחידה שבה נעדרתי בלילות היתה לפני כמעט שנה (בסוף דצמבר) כשאושפזתי בבהילות לניתוח תוספתן. הוא שהה אצל אמא שלי (גרה קרוב), והיה מוקף בהרבה מאד בני משפחה (בלי זה אין לי מושג איך אמא שלי היתה מסתדרת, כי פיזית זה קשה לה מאד). עד כמה שאני יכולה להעריך, זה עבר בסדר גמור. הוא שאל מידי פעם עלי, וקיבל את ההסבר ש'אמא הלכה לרופא שיבדוק אותה, וכשהוא יסיים לבדוק אותה, היא תחזור' (זה ההסבר שביקשתי שיתנו לו, ונראה היה לי שבאותו שלב זה מה שהוא היה מסוגל להבין). אחרי המקרה הזה, הרגשתי שאמנם הוא מסוגל (אולי) לשאת את הפרידה הזו, אבל אני לא...
. רק לאחרונה התחלתי להרגיש שאני מסוגלת להיפרד ממנו לפרק זמן שכזה, ושלא מתוך הכרח אלא מתוך בחירה ורצון. מן הסתם גם ההריון החדש מוסיף לכך (במיוחד הידיעה שאם לא אצא לחופש עכשיו, יקח עוד המון המון המון זמן עד שאוכל לעשות זאת...). הפעם הוא ישאר בבית ויהיה עם 2 בייביסיטריות שהוא מכיר טוב מאד ואוהב (וכן, ההוצאה על הבייביסיטר תשתווה כנראה להוצאה על הנופש). אז איך להכין אותו לפרידה שלנו? ומתי? ומה להכין עבורו לפרק הזמן של ההעדרות? האם כדאי לדבר איתו בטלפון תוך כדי (בפעם האחת והיחידה שעשיתי זאת לאחרונה כשהוא נשאר עם בייביסיטר אחה"צ, הוא פרץ בבכי חזק, אם כי נרגע די מהר).
והשני - רחוק יותר אך משמעותי בהרבה בחיינו - טפו טפו
שבדיקת מי השפיר תהיה תקינה ושההריון והלידה יהיו תקינים, אני צפויה ללדת באפריל. הבן שלי יהיה אז כבן שלוש. בשלב הנוכחי נראה לי מוקדם מאד, ואפילו מוקדם מידי, להתחיל לדבר איתו על התוספת החדשה במשפחתנו ועל המשמעויות של השינוי (יש מי שאפילו לא מזהה שאני בהריון, אוףףףף, כל כך רציתי הפעם להראות בהריון
). יחד עם זאת, בגן שלו יש כמה וכמה ילדים שיש להם אחים/אחיות קטנים יותר, כך שהם מכירים כבר את המושג של הריון ושל תינוק חדש במשפחה. לא הייתי רוצה שהפעם הראשונה שבה הוא יתעמת עם הנושא, תהיה בהערה/שאלה שתופנה אליו בגן. אז מתי ואיך לספר? ומה אומרים? ספרים מומלצים בנושא (לילדים ואפשר גם לאמא
)?
 

אלדורית

New member
נראה

1. הוא עדיין צעיר מאוד ותפיסת הזמן שלו מוגבלת. מבחינתו כל העתיד הוא בערך "מחר" וכל העבר הוא בערך "אתמול" או "כשהייתי תינוק" (שזה לא ממש נתפס אולי). לכן אין טעם להתחיל לספר לו כבר מעכשיו על הנסיעה שלך. עשי את כל הסידורים שצריך, תכנני הכל עד לפרט האחרון עד כמה שאפשר (אצל מי יישן, מי יקח אותו מהגן, מי יבלה איתו את אחה"צ, ואם הוא לא ישן בבית איזה דברים הוא יקח מהבית איתו) ובערך שלושה ימים לפני הנסיעה ספרי לו על כך--עם כל הפרטים שתכננת (את יכולה אולי להגיד לו שכשתחזרי תביאי לו מתנה--אבל לא הייתי מפריזה בהבטחות, כדי לא לשדר לו שמגיע לו "פיצוי"--יותר הייתי מדגישה הנאות שצפויות לו תוך כדי נסיעתך, נניח עם סבתא). הבהירי לו כל בוקר שזה עוד לא היום (עד הבוקר שזה כן כמובן). אם תגידי לו מעכשיו הוא יתקשה להבין את הענין ויחכה כל הזמן שזה יקרה כבר. 2. מתי לספר על ההריון? מה שבא קודם: או כשכל הסביבה כבר יודעת (שלא יצא שהוא יקלוט את זה "מהאויר" כששכנות וחברות יעירו הערות בענין--ולכן עד שאת מספרת לו כדאי לבקש דיסקרטיות מכל שותפי הסוד לידו), או כשאת בטוחה שההריון נשאר (
). איך לספר? אולי קודם לספר לו על עצמו, איך הוא היה אצלך בבטן ואז לספר שעכשיו יש לך תינוק חדש. בכל מקרה מוקדם מדי לתכנן את זה.
 

הילהל

New member
רק לגבי האירוע הראשון והקליל

כי לגבי השני אין לי שמץ של מושג... אנחנו גילינו שבערך בגיל הזה, יונתן היה מאוד מאוד בשל ומוכן לבילוי בלעדינו (מה חבל שההורים שלו לא ממש בשלים לבילוי בלעדיו). אני מקווה שבדומה ליונתן, גם השדוניהו שלך ידהים אותך כשיהנה ויבלה עם הבייביסיטריות שלו ולא יטרח להזיל אפילו דמעה ייצוגית. אני הייתי מספרת לו יום לפני (בגלל מושגי הזמן שהזכירה אלדורית) ומדגישה את החלק הכייפי והחיובי (לא "אמא יוצאת לחופש בלעדיך" אלא "אתה תבלה כאן בלעדי"). ליתר בטחון - מכינה מכתבים חביבים שאפשר להקריא לו בבוקר ובערב (ליונתן, גם כשהוא לא עצוב מהפרידה, זה עושה שמח וטוב כשמקריאים לו מכתב שנכתב במיוחד עבורו). אומרת לבייביסיטר איפה אפשר למצוא קצת תמונות של אמא (משום מה גיליתי שהרבה ילדים שמתגעגעים נרגעים רק מלראות תמונה של נשוא הגעגוע ולדבר עלי). ויוצאת לחופש עם חיוך על השפתיים ושיר בלב ובלי אף מחשבה שלילית. תחזרי ותספרי לנו איך היה. שנקנא קצת.
 

ר ו ח ל ה

New member
מסכימה עם אלדורית

שאין מקום לעסוק בהעדרות שלך זמן ארוך ומעמיק. שלשה ימים זה מספיק כדי לטפטף את עובדת נסיעתך הקפידי להדגיש את חזרתך. הטלפון לדעתי הוא מכשיר נוראי. כי גם ככה קשה להפרד וכששומעים את הקול, הבוכה המבקש ממך לחזור עכשיו. זה ממש לא לעיניין אני מניחה שגם לקטן קשה לשמוע אותך ולא להיות מסוגל למלא את הצורך המיידי לגעת בך. (כך נראה לי.) אני מציעה לתכנן לו ימים מלאים בפעילות מעניינת ויציאה מהבית. בהכנה לשים דגש על מה שהוא יעשה עם הביבבי.. ועם סבתא ואיזה כיך יהיה לו. ואיך הוא ישן פעם עם ... ועוד אחת עם ...ואז אמא תחזור. ספרות ילדים בצפייה לאח/ות יש הרבה: אני זוכרת את: ספר הפילפילים / אלונה פרנקל (לדעתי הכי מתאים) הבטן הגדולה של אמא ללירון נולדה אחות הילדים אוהבים את השיר: הבטן של אמא שמנה, מה יש לה בתוך ביטנה? אולי אבטיח? לא אולי... (כל מיני דברים ואז..) שטויות שטויות שטויות, תפסיקו לצחוק, בבטן של אמא יש תינוק. לא זוכרת באיזה דיסק, אמצא לך.
 

irisgh

New member
ועוד שיר באותו נושא

בנוסף לשיר הנ"ל, שהוא אחד היחידים של הדצים שאני אוהבת, יש מאחד הדגדגדוגים, שיר שאני מאוד אוהבת דווקא, בגלל המנגינה: הבטן של אמא לפתע שמנה הבטן של אמא כלכך משונה איך זה קרה לה לפתע פתאום אולי היא בלעה אבטיח אדום ... יניבי נתפס אליו עוד לפני ש'ידע פורמלית' שיש לי בכלל תינוק! ביקש כל הזמן שאשיר לו אותו וכד'. זה היה בשבילי סימן שהוא כבר יודע משהו באיזו רמה, ושהגיע הזמן לפתוח את הנושא.
 
אנחנו לא התחברנו אל "ספר הפילפילים"

ובטח שלא לפני הלידה. ולמה? לא בגלל הסופרת שהיא נהדרת. לא בגלל הציורים המקסימים... אלא בגלל שיש בו משהו שקובע מראש מה הילד מרגיש לגבי הולדת אח/ות. כאילו שמים לילד רגשות שאולי לא כל ילד ירגיש, בטח שלא מיידית. לפחות אצלינו במשפחה ה"גדול" היה בן שנתיים ומה שהכי עזר היה לתת לו המון תשומת לב(במיוחד פיזית) ולהסביר לו בלי ספרים מה קורה.וכמובן, לשקף לו רגשות אבל באותו רגע שזה קורה ולא לחכות שנקרא על זה בספר כלשהו. אני מניחה שיש נם ילדים שיתחברו אל הספר אבל לא להתאכזב אם לא.
 

irisgh

New member
גם אנחנו לא.

לא לפני ולא אחרי. זה מתאים רק לאחר שסצינות של קנאה כבר מתרחשות. למה להכניס להם לראש מראש תסריטים רעים וסצינות. והרי ממילא, הסצינות שונות בכל בית. מה שיניב אהב מאוד אחרי, ונראה לי מתאים גם לפני, זה 'אח חדש לגמרי'. נדמה לי של דויד גרוסמן.
 

לאה_מ

New member
../images/Emo45.gif גם אני לא אוהבת את ספר

הפילפילים (הרבה יותר מדי "מגוייס" לטעמי). וגם אצלנו "אח חדש לגמרי" הולך לא רע, אפילו כשאין תינוק באופק.
 

אמאילי

New member
גם אני לא אוהבת את הפילפילים

אם כי אילי דוקא חיבה אותו הוא פשוט ארוך ומייגע אותי וגם אני מסכימה שלא בהכרח הילד יהיה מתוסכל ועצוב ולא יתיחסו אליו וכו'. "האח הקטן של פספס" לעומת זאת היה אצלנו להיט גדול. אצלו (אצל פספס) הבעיה לא כל כך נפתרת אבל התינוק גדל והוא מגלה שאפשר גם לשחק איתו וגם לנצל את תשומת הלב של שני ההורים כשהתינוק נרדם. אגב, המון זמן חיכיתי לשלב הזה שהאח של אילי יגדל וגם אצלינו יתממש: אז את אחי חיבקתי והוא עלי נתלה הסעתי אותו בעגלה מגדל גדול בנינו - קוביה שם לא נפלה השתוללנו יחד וזה היה נפלא והיום גל בן שנה וארבע וזה אכן קורה ואכן נפלא (כמובן יש גם בכי...)
 
למעלה