איך מחליטים?

[ליאת +]

איך מחליטים?

אני מרגישה שיותר ויותר אביתר מציב אותי במצבים שבהם אני צריכה לקבוע כללים: מספיק ארטיקים להיום. עכשיו עושים אמבטיה. סיפור אחרון ולישון. אבל חלק לא מבוטל מההחלטות האלה הוא שרירותי, ברמה מסוימת. נניח, אני לא רוצה שהוא יאכל ארטיקים כל היום, אבל שניים זה בסדר, או רק אחד? אני חושבת שזה לא טוב שהוא ילך לישון ב 11, אבל אם בשמונה וחצי הוא עוד רוצה לשחק, אז למה לא בעצם? הבעיה היא, שאני חוששת שהגמישות הזו (שמאוד מתאימה לאופי שלי) נופלת על בדיקת הגבולות שלו ויכולה להיות מבלבלת. איך אתן מחליטות מה ומתי, ולמה זה אסור וזה מותר? (לפעמים מתחשק לי להתקשר לאמא שלי ולשאול אותה אם היא מרשה

) אני חושבת על זה במיוחד עכשיו לקראת החופשה שבה יהיו ה מ ו ן הזדמנויות למצבים כאלה.

 

[מיכל ותהילה]

בדיקת גבולות

אני חושבת שמה שעוזר להחליט הוא בדיקת הגבולות שלי. גם לאדם מאד גמיש יש גבולות. עליך לבדוק מה עומד מאחורי ההחלטה כמה ארטיקים הוא יאכל וזה יתוה את הכלל. וכלל הוא לא שרירותי. בקשר לארטיק, אצלי למשל, עניין הבריאות תופס מקום חשוב. אנחנו משתדלים להמנע ממתוקים וצבע מכל, אבל ארטיק זה טעים...אז אוכלים אחד ליום, מקסימום. זה ההסבר שילדיי מקבלים. אני משתפת אותם שיקולים מגיל מאד צעיר. כמובן יש גם דוגמאות שבהן שיקולי לא מובנים להם... באופן כללי אני משתדלת להמעיט באיסורים וחוקים רק במידה וזה הכרחי.

 

[נדיה ומשה]

גם אצלנו זה ככה ועוד לא ראינו בעיות

אנחנו די גמישים אבל הילדים יודעים טוב מאו שיש גבול.

 

[כרמית מ.]

אני מציעה להם, ומסבירה בקיצור למה

אבל משאירה להם את ההחלטה (בדברים האלו, שהגבול המדויק לא ברור, אבל ברורה המגמה). למשל - שתיית קולה, כשהם אוכלים ה-מ-ו-ן פירות (אני אומרת שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא תכאב הבטן) ועוד. הם יודעים שיש דברים לא בריאים, שאוכלים קצת. לפעמים, אני מגדירה להם "אחרון" (מאד מאד עוזר אצלנו כשצריך לסיים, לא משנה מה).

 

[מיכל ותהילה]

אצלנו זה ככה גם לגבי אמבטיה

הם יודעים שאנחנו מתרחצים כדי למנוע זיהום, מחלות... אם הוא אומר לי שלא בא לו, או אם לא תעשי...אני לא מתרחץ, אני עונה שזה הגוף שלו ושיקח אחריות.

 

[חנה גונן]

קודם כל אל תשכחי שעכשו זה חופש

אז מבחינתך זה בהחלט אפשרי להתגמש בתקופה הקרובה ולתת לו ללכת לישון שעה יותר מאוחר כשאת עומדת על כך שזה רק לתקופת החופש,את הארטיקים הייתי מחליפה בקרטיבים שהם קלים יותר לעיכול ובאים במיבחר טעמים וצבעים(תות,לימון,בננה,ענבים וכו)להסכים לו שיאכל אבל רק אחרי הארוחה כקינוח (אפשר אחרי ארוחת צהרים וארוחת ערב). שלך חנה גונן

 

[מלמלה]

אני בודקת את עצמי כל הזמן

אני שואלת את עצמי כל הזמן למה? למה לאכול רק ארטיק אחד ביום? למה ללכת בשעה זו או אחרת? וגם מה התשובה האמיתית למשל שאני רוצה זמן לעצמי ולכן אני שולחת אותן למיטות בשעה מסומימת ארטיק אחד הוזכרו כאן מספר תשובות, וגם נושא הממתקים לפני האוכל אבל אם התשובה לא מספיק משכנעת אותי אני לא מתעקשת אלא מתגמשת אם היא כן "משכנעת" אני לא מוותרת

 

[לאה_מ]

כשאת שואלת "למה לא, בעצם?" אני

חושבת שאת למעשה עונה על השאלה שלך. אני לא חסידה של כללים נוקשים. אני חושבת שצריך להתגמש בהתאם לנסיבות, בהתאם לצרכים, בהתאם לרצונות. האמת שקשה לי לדמיין ילדים (גם חובבי ארטיקים) שיאכלו, נניח, מדי יום 10 ארטיקים. אני הרבה פעמים קונה ארטיקים באריזות משפחתיות, כך שיש ארטיקים נגישים בפריזר, והילדים אוכלים בדרך כלל ארטיק או שניים ביום, ויש ימים שהם לא אוכלים בכלל, אז אני לא ממש רואה בעיה בלאפשר את זה. כמובן שיכולים להיות שיקולים של בריאות (למשל, אורי רגיש לחלב, ולכן אני בכלל לא נותנת לו ארטיקים חלביים - רק קרטיבים ודומיהם) או שיקולים כספיים או אחרים. אבל לא נראה לי שצריך לקבוע מספר שאין לעבור אותו. למשל, אם קבעת ארטיק אחד ביום, וקנית לו בבוקר ארטיק בקיוסק ליד הבית, ואחר הצהרים אתם מוזמנים למסיבת יום הולדת ומחלקים שם ארטיקים - האם תעמדי על העקרון ולא תרשי לו לאכול? אני מניחה שלא. כך גם לגבי שעת השינה - אני בדרך כלל לא מגבילה את הילדים, וגיליתי שהם יודעים ללכת לישון כשהם עייפים ברוב הפעמים. מה שכן, אני מבקשת בשעה מסויימת שיתנו לי ולבן זוגי פרטיות. ולכן, עומר יכול ללכת לישון גם ב-11 אם הוא לא עייף, אבל הוא בדרך כלל לפני 10 נכנס למיטה וקורא ספר. יש ימים שהוא הולך לישון כבר ב-9. אם הייתי רואה שהוא מאד עייף במשך היום, או שקשה לו לקום בבוקר לבית הספר, או שהוא לא מרוכז, יתכן שהייתי מנסה לשכנע אותו שכדאי לו ללכת לישון קודם, אבל הוא מכיר את הגוף שלו מצויין, ועובדה שאין לו בעיות מהסוגים שהזכרתי. וגם - ממש בסדר שבחופשה מתנהגים אחרת מאשר במשך שנת הלימודים. גם אנחנו עושים זאת (לא מתנהגים בדיוק אותו דבר בימים שהם ימי עבודה ובימי חופש).