אני נמצאת היום במצב דומה לשלו
רק שלי אין בן זוג. כתבתי לפני ימים מספר פה בפורום את סיפור חיי, שרציתי להתגרש לאחר לידתו של בני , כיום בן שנה וחצי. והיום לאקס שלי (לא היינו נשואים) יש חברה שאני מכירה וקשה לי מאוד עם זה . יזמתי פעמיים שיחה לחזור אליו אך הוא טוען שהוא במקום אחר ואני לא מעניינת אותו. התחלתי לקחת טיפולים פסיכולוגיים כי מאוד קשה לי עם זה . קשה לי לראות את הרכב שלו אצלה בשבת (היא גרה ליידי) במקום להיות עם הבן שלו. קשה ל כשהבן שלי שומע צלצול בטלפון או באינטרקום ומיד רץ וצועק אבא אבא. אני רוצה רק להזכיר כי מה שקרה לי אחרי הלידה היה הצפה של כל הדברים הרעים שהוא עשה לי שנים לפני כן (אני בטוחה שהיו דברים רעים שגם אני עשיתי, לא משחקת אותה חסודה), והיו המון אבל עם כל זאת, היו גם המון טובים והמון אהבה. הצעתי לו שנלך ליעוץ ונתחיל הכל מחדש מבסיס טוב ואיתן. אך הוא בשלו. מגיע אליי הביתה לילד פעמיים בשבוע וזה הורס אותי, כל פעם מחדש התקווה שמא אולי יפתח שיחה . כל יום מתקשר לדבר עם הילד (עד כמה שניתן לשוחח עם ילד בן שנה וחצי). אתמול אמרתי לו שלא רוצה שיעבור דרכי בכלל בטלפון ואם רוצה לדבר עם הילד, שישלח SMS ואנחנו נתקשר אליו וידבר עם הילד ישירות. אין לי כוחות כל צלצול שלו לפתח ציפיות אולי יפתח שיחה וחשב על מה שאמרתי לו וירצה לחזור. אני, מבחינתי, יודעת שעשיתי הכל למען הילד ולמען הצלת משפחה שיכלה להיות משפחה יפה (שוב, רק בעזרת יעוץ!). לפני מס' חודשים, נפרד מחברה קודמת שלו ולא היה לו איפה לישון ואני כמו מפ.. נתתי לו לישון אצלינו ואלק ניסינו לחזור.. ככה זה נראה בדיוק ואחרי חודש נפרדנו שוב. הפעם רציתי חזרה שונה, מתוכננת היטב אבל הוא עם החברה שלו נמצא בהיי ואני אפס אפסים פתאום... זהו, סליחה שנכנסתי לשרשור ככה עם הסיפור שלי , אבל הייתי חייבת. שבוע פלא לכולנו.
