כוסס הציפורניים
New member
איך מורידים הילוך?!
הבוקר בדרכי לעבודה אחרי סוף שבוע שהיה אמור להיות קל ומרגיע חשבתי על השבוע שמחכה לי ובכלל על שגרת חיי ופתאום הבנתי שאני פשוט מגזים. השכמה בכל בוקר ב6,עבודה בחלק מהימים עד 4 ואז לקיחת הבנות אליי עד 8 בערב,ארוחת ערב ולקראת חצות הליכה לישון, בימים אחרים עבודה עד 6 בערב,חדר כושר,נכנס הביתה אחרי 9,ארוחת ערב ושוב שינה רק לקראת חצות. פעם בשבועיים הבנות באות אליי לסוף שבוע ונשארות עד 8 בערב ביום שבת (כל ניסיונותיי לבקש מגרושתי להחזיר אותן יותר מוקדם לא נענו). בגלל שהן ילדות קטנות ומלאות אנרגיה הן מתישות אותי ובסוף השבוע הזה אני לא מצליח לנוח בכלל. כל סוף שבוע שני שהן לא באות אני עדיין מקדיש את שישי בבוקר לקניות ונקיון ורק אחה"צ סוף סוף יש לי מנוחה אמיתית שמסתיימת תוך פחות 48 שעות הרבה יותר מדי מהר!!! אני יודע שאני חייב,פשוט חייב להוריד הילוך,אני מרגיש עייף רוב הזמן, אני ישן רוב הלילות 6 שעות מקסימום ומרגיש שהגוף דורש יותר, לא מוצא רגע לנשום,כל הזמן בריצות ועל האפשרות לצאת לבלות או לעשות קצת כיף לעצמי בכלל אין מה לדבר. אתמול בערב למשל שקלתי ללכת להרקדה וכיון שאין לי רכב חבר שלי הציע לי לקחת אוטובוס לעזריאלי ומשם הוא יאסוף אותי. אמרתי לו שאחשוב על זה ובסופו של דבר נשארתי בבית!! הרגשתי שאין לי כוח לצאת!!! האם זו עצלנות?! אני לא בטוח. יותר נדמה לי שחסרות לי קצת הפסקות במירוץ החיים המטורף הזה, קצת יותר שעות מתות למלא מצברים. אולי לא כל אחד צריך שעות מתות כאלה. אני יודע שיש אנשים שמגיעים הביתה בערב ואח"כ ממשיכים לעשות עבודות בבית ובסופו של יום צונחים באפיסת כוחות והולכים לישון אבל מרבית האנשים לפחות נחים פעם בשבוע בסוף השבוע. אני מצליח לנוח במקרה הטוב אחת לשבועיים. אני לא חושב שזה יכול להמשך ככה. אני אצטרך לותר על משהו אבל אני לא יודע על מה. אני בטח שלא יכול להקטין את תדירות המפגשים עם הבנות המקסימות שלי כי הן העדיפות הראשונה ואני בחיים לא אותר על לראות אותן. אני לא יכול לעבוד פחות שעות כי בעולם המחשבים עובדים הרבה שעות, זו הנורמה וזה מה שמצפים ממך. אני לא יכול לותר על חדר כושר כי זו ההזדמנות היחידה לשמור על הבריאות שלי. אני לא יכול לותר על כלום אבל אני גם לא יכול להמשיך ככה. מה עושים?!
הבוקר בדרכי לעבודה אחרי סוף שבוע שהיה אמור להיות קל ומרגיע חשבתי על השבוע שמחכה לי ובכלל על שגרת חיי ופתאום הבנתי שאני פשוט מגזים. השכמה בכל בוקר ב6,עבודה בחלק מהימים עד 4 ואז לקיחת הבנות אליי עד 8 בערב,ארוחת ערב ולקראת חצות הליכה לישון, בימים אחרים עבודה עד 6 בערב,חדר כושר,נכנס הביתה אחרי 9,ארוחת ערב ושוב שינה רק לקראת חצות. פעם בשבועיים הבנות באות אליי לסוף שבוע ונשארות עד 8 בערב ביום שבת (כל ניסיונותיי לבקש מגרושתי להחזיר אותן יותר מוקדם לא נענו). בגלל שהן ילדות קטנות ומלאות אנרגיה הן מתישות אותי ובסוף השבוע הזה אני לא מצליח לנוח בכלל. כל סוף שבוע שני שהן לא באות אני עדיין מקדיש את שישי בבוקר לקניות ונקיון ורק אחה"צ סוף סוף יש לי מנוחה אמיתית שמסתיימת תוך פחות 48 שעות הרבה יותר מדי מהר!!! אני יודע שאני חייב,פשוט חייב להוריד הילוך,אני מרגיש עייף רוב הזמן, אני ישן רוב הלילות 6 שעות מקסימום ומרגיש שהגוף דורש יותר, לא מוצא רגע לנשום,כל הזמן בריצות ועל האפשרות לצאת לבלות או לעשות קצת כיף לעצמי בכלל אין מה לדבר. אתמול בערב למשל שקלתי ללכת להרקדה וכיון שאין לי רכב חבר שלי הציע לי לקחת אוטובוס לעזריאלי ומשם הוא יאסוף אותי. אמרתי לו שאחשוב על זה ובסופו של דבר נשארתי בבית!! הרגשתי שאין לי כוח לצאת!!! האם זו עצלנות?! אני לא בטוח. יותר נדמה לי שחסרות לי קצת הפסקות במירוץ החיים המטורף הזה, קצת יותר שעות מתות למלא מצברים. אולי לא כל אחד צריך שעות מתות כאלה. אני יודע שיש אנשים שמגיעים הביתה בערב ואח"כ ממשיכים לעשות עבודות בבית ובסופו של יום צונחים באפיסת כוחות והולכים לישון אבל מרבית האנשים לפחות נחים פעם בשבוע בסוף השבוע. אני מצליח לנוח במקרה הטוב אחת לשבועיים. אני לא חושב שזה יכול להמשך ככה. אני אצטרך לותר על משהו אבל אני לא יודע על מה. אני בטח שלא יכול להקטין את תדירות המפגשים עם הבנות המקסימות שלי כי הן העדיפות הראשונה ואני בחיים לא אותר על לראות אותן. אני לא יכול לעבוד פחות שעות כי בעולם המחשבים עובדים הרבה שעות, זו הנורמה וזה מה שמצפים ממך. אני לא יכול לותר על חדר כושר כי זו ההזדמנות היחידה לשמור על הבריאות שלי. אני לא יכול לותר על כלום אבל אני גם לא יכול להמשיך ככה. מה עושים?!