איך מוותרים על חלום?

[מאי יולי]

איך מוותרים על חלום?

איך משחררים אותו ומשתחררים ממנו? איך אומרים לו: "להתראות, אתה כבר לא רלוונטי יותר" או, "אתה קצת גדול עלי, מסתבר" או, "לך, תמשיך לרוץ, אני כנראה אותך כבר לא אשיג"? איך אומרים לעצמי: "ותרי, תמשיכי הלאה" או, "תמצאי כיוונים חדשים"? איך מוותרים על חלום? איך זורקים אתו (ושנים של עבודה שהושקעו בו) לפח? או שלא זורקים? וממשיכים לרדוף אחרי חלום שכבר ברור שהוא לא מושג, מצוידים בתובנות וולט-דיסניות של never give up? או שלוקחים, ושמים בצד (בזהירות, שלא יישבר), ומשאירים מאחור, אבל עם אופציה לחזור ולחלום אותו שןב כשהמציאות תרשה?

 

[tali_le]

קשה לענות

בלי לדעת למה לדעתך את צריכה לשחרר את החלום? כי החלטת שזה לא מה שאת רוצה? כי את לא מצליחה להגישם אותו (ואם, אז למה לא מצליחה?) כי הוא לא מסתדר עם דברים אחרים? מה הסיבה? טלי

 

[orlyt]

לא מוותרים עליו

או לפחות לא מוותרים עליו לגמרי, אולי מוצאים דרך אחרת להגשים אותו, לא בדיוק הדרך שרצית, אבל משהו דומה. בשרשור הקודם אמרתי לך שאני מכירה את ההרגשה, אבל ממקום הרבה פחות משמעותי. ניסיתי בתיכון להתקבל למגמת מוסיקה. היו באמתחתי כבר עשר שנות נגינה, שמיעה מוסיקלית נהדרת ואני, לפחות, חשבתי שאני מאוד מוכשרת. האחראית של המגמה הסכימה לבחון אותי, למרות שהיא אמרה לי שהיא לא ממש חושבת שיש מקום לאורגן במגמה. את המבחן התיאורתי והשמיעתי עברתי בקלילות, וכשהיא באה לבחון את הנגינה שלי (לא היה להם אורגן בבית הספר, אז היא באה לביתה של המורה שלי), הזלזול שהיא הפגינה כלפי הבחינה, ולאחר מכן העובדה שהיא לא קיבלה אותי למגמה, גרמה לי להפסיק לנגן במשך כמה חודשים טובים. אבל אחרי שהעלבון עבר המשכתי לנגן והמשכתי להתפתח (עד שהפסקתי את זה מיוזמתי), כי זה "רק מקום אחד" שלא רצה בי, וזה לא אומר שום דבר. אז נכון, החלום שלך הוא לא מגמת מוסיקה בתיכון. אבל זה רק מקום אחד, אופציה מסוימת ויכולות להיות גם אחרות, שהן אולי לא באותה רמה ויוקרה, אבל הן מאפשרות לך להמשיך לעסוק במה שאת אוהבת. יכול להיות שמה שאת יכולה לעשות כרגע זה כמו שאמרת, לשים בזהירות בצד, ולחכות שהמציאות תרשה שוב לחלום אותו, אולי לא לגמרי בצד, אלא רק להוריד קצת את האש בכיריים, או לחלום בעין אחת פקוחה, או כל דימוי אחר שעולה על דעתך, שפירושו שאפשר לעשות לפעמים שני דברים יחד מבלי לוותר על אף אחד מהם באופן מוחלט. אם כרגע נראה לך שאת לא יכולה להמשיך לרוץ אחר החלום, מצאי אפיק אחר שבו הוא יכול לבוא לידי ביטוי, עד שתרגישי שאת יכולה לחזור למסלול הישיר שמוביל להגשמתו.

 

[מאי יולי]

והרי פירוט:

הגרון שלי ערך שביתה החל מיום רביעי (אורלי, פגשת אותי בדיוק לפני הקריסה הטוטאלית). לא דבר טוב לפני מבחן בשירה, לכל הדעות. עקב טיפולים ומסאז'ים רבים לאורך הסופ"ש, הצלחתי להוציא צליל ביום ראשון. לצערי זה לא היה הצליל הרגיל שלי, וכמובן שזה גם פגע בביטחון ובדברים אחרים שכבר הגעתי אליהם ולא ניכרו בבחינה עצמה. בעקבות שיחה עם המורה שלי היום, התברר שהיה לגבי ויכוח, הוחלט שאני עדיין "לא בשלה", משל הייתי איזו אשכולית, ושלקול כמו שלי (=גדול) לוקח יותר זמן להתפתח, ומפאת גילי הצעיר (22 עוד חודש וחצי) לא יקרה כלום אם אני אעבוד עוד שנה ואז אנסה שוב. בינתיים, אני עצמי עשיתי חושבים, אם אני בכלל רוצה להכניס את עצמי לגוב האריות (בור נחשים, למען האמת, הוא ביטוי הולם יותר), והחלטתי שלא להחליט. המורה שלי (וכאן ההפתעה) הציעה שאמשיך ללמוד אצלה גם השנה - ללא תשלום - מכיוון שהיא באמת מאמינה בי, ולדבריה (ובאופן מפתיע אמא אמרה לי את אותן המלים אתמול) - "לא בטוח שבסוף תהיי זמרת, אבל את חייבת את זה לעצמך - להמשיך לשיר". אז זהו. מכיוון שהחלטתי עוד מקודם שגם אם לא אתקבל לאקדמיה, בחוג לפסיכולוגיה אני לא ממשיכה, הייתי צריכה להחליט מה לעשות - וכרגע אני נוטה להירשם למוסיקולוגיה.

 

[shellyland]

איזו מורה מדהימה!

איזה כיף, שמאמינים בך בכזה ביטחון מלא. ברור לך שיכול מאוד להיות שהם צודקים בעניין הבשלות, כן? קול זה דבר שצריך להתפתח בהדרגה ויהיה גרוע מאוד "לקפוץ שלב" מוקדם מדי, לפני שאת באמת מוכנה. לי זה לא נשמע כאילו את צריכה לוותר על החלום. להיפך - הוא נשמע לי מציאותי מתמיד, רק שפתאום הסתבר לך שתצטרכי לעבוד הרבה יותר קשה בשבילו. מה, לא שווה? שאלת הבהרה: מדובר באקדמיה למוזיקה בירושלים? יפה לראות שאת מכוונת גבוהה. אל תתפשרי על פחות. אם את רוצה, אני יכולה לקשר אותך עם כאלה שלמדו שם והיום הם מורים לפיתוח-קול בעצמם, שתתייעצי.

 

[האגס 1]

טוב, זה לא לגמרי סוף פסוק ../images/Emo20.gif

זה לא שנפסלת לחלוטין מכל תחום השירה - אולי זה דווקא יהיה לטובת העניין אם תיבחני שוב בשלב מאוחר יותר ובינתיים תעבדי על זה עוד - מה גם שמציעים לך את זה בחינם (!). כן, לא לילד הזה פיללת, אבל זה נשמע כאילו יש לך כאן עדיין מספיק אפשרויות להמשיך עם זה, ובעצם לא לוותר על החלום - אבל בטח רצית שהוא יגיע ממש עכשיו. נשמע לי מאוד תמוה שהיא בחרה לאמר לך "לא בטוח שבסןף תהיי זמרת", זה לא נשמע כמו הדבר המעודד ביותר שאפשר לשמוע ממורה, וגם העיתוי שבו היא אמרה לך את זה נשמע לא מוצלח, אבל השאלה היא למה בדיוק היא התכוונה - אולי שההשתלבות בשוק הזה (שאת קוראת לו "בור נחשים") היא לא מתאימה לכל אחד שאין לו מרפקים בלי חשבון, והיא לא ממש התכוונה לכישורים המוסקליים שלך. ובתור אחד שבגיל הרבה יותר גבוה עדיין מפלס את תחילת דרכו בתואר הראשון - אני יכול להגיד לך שבאמת בגיל 22 וחצי אין לך מה להלחץ מהאפשרות לעבוד עוד שנה ולהגיע מאוחר יותר עם יותר נסיון, ואולי גם עם יותר בטחון.

 

[מאי יולי]

גילוי נאות

ניגשתי גם בשנה שעברה. גם אז לא עברתי. אבל אז באתי מהפריפריה, עם חומר לא מתאים לבחינה ומורה לא מוכרת. השנה למדתי במרכז אצל ה-מורה, וכן, עבדתי קשה (אני? חדר כושר? השתגעתם?). בגלל זה זה יותר מאכזב. הקטע של "אולי לא תהיי זמרת" זה כי אני יודעת (ואני מניחה שגם היא), שחוץ מקול ומוסיקליות, צריך עוד כמה תכונות בשביל להיות זמרת - ולי אין אותן כל כך (ואני לא ממש מצטערת על כך). בכל מקרה - הנמכתי ציפיות, בכלל לא בטוח שאני אגש לבחינות של שנה הבאה. בינתיים אני אלמד לי מוסיקולוגיה - בזה אני בטוחה שאני אהיה טובה וגם אהנה, מינוס הלחץ של להיות כל הזמן תחת עין שיפוטית. וכמובן שאני אמשיך ללמוד אצלה - יש הצעות שפשוט אי אפשר לסרב להן.\

 

[זולל מישמישים]

כפי שכבר אמרו כאן לפניי

לא לוותר! אולי בשנה הבאה כן תצליחי? להרבה אנשים מצליחים זה לא הצליח בנסיון הראשון והשני.

 

[מאי יולי]

ותודה |חבוק|

זה נשמע לי הרבה יותר דומה ממה שאת חושבת - במבחינתי מה שמשנה זו הדחייה עצמה, לא מאיפה דחו אותי.

 

[מאי יולי]

כן, הכוונה הייתה ל-../images/Emo24.gif

 

[עופר כלף]

לא מוותרים !!! אבל עושים חשבון נפש.

גם אני לא התקבלתי בשנה הראשונה לאקדמיה אבל לא ויתרתי ולבסוף התקבלתי למכינת קיץ ולאחר שעברתי אותה התקבלתי למכינה ולא לשנה א'. אם את חושבת שזה מה שאת צריכה לעשות אז אל תוותרי, גם אלף מורים לא יכולים להגיד לך שאת לא יכולה כי אף אחד הוא לא נביא ולא יודע מה הפוטנציאל האמיתי שחבוי בך. כיום אני שר למחייתי כי לא וויתרתי ואני מלמד פיתוח קול ומורים מהאקדמיה שולחים אלי תלמידים. אל תיקחי את הסירוב באופן אישי אבל יש כאן מקום לחשבון נפש. כמה שאלות: מי הזמר או הזמרת האהובים עלייך ? מה התקליט האהוב עלייך ביותר ?

 

[האגס 1]

../images/Emo32.gif ברוך הבא! ../images/Emo13.gif

 

[מאי יולי]

תודה

ואני מעריכה את ההתיחסות. העניין הוא כזה: ברור שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה מוסיקה. איפשהו לאורך הדרך אני החלטתי שאני רוצה לעשות את זה דרך המחלקה הווקאלית באקדמיה מסוימת. נדחיתי משם פעמיים. מאד הגיוני שאם אני אמשיך לעבוד אני אתקדם, והאמת היא שמאד ייתכן שבפעם השלישית אני כן אתקבל. סימן השאלה הגדול שבגלל קיומו בי פתחתי את השרשור הזה, הוא - האם תהיה פעם שלישית? (כמעט) אין מצב להצליח בתור זמרת (בעיקר קלאסית) בארץ. למרות שזה לא נראה כך מבחוץ, זה שוק מוצף. חוץ מזה - אין לי מרפקים, וגם בתחום הביטחונצמי יש מקום לשיפור, כך שבמבט הכי אובייקטיבי שיש - גם אם אני אתקבל בשנה הבאה, כנראה שפרנסה לא תהיה לי מזה. ביום הבחינה, לאחר ששמעתי ש(שוב)לא התקבלתי, הצהרתי ונשבעתי שאני עם מוסיקה גמרתי, לא רוצה להיכנס לעולם הזה (וכמעט מסרתי את אוסף הדיסקים שלי) - כי אם כל כך קשה לי להתמודד עם הדחייה הזאת, איך אני אתמודד עם כל ה"לא"ים, הדחיות והאכזבות שאני אשמע לאורך הדרך? כמובן שמפרספקטיבה (אפילו של יום-יומיים) מתגלים כמה גוונים של אפור בין השחור והלבן, דיברתי עם המורה שלי כמסופר לעיל, היום נרשמתי לחוג למוסיקולוגיה, שיהיה, בינתיים. ובינתיים החלטתי שלא להחליט, אבל את חלום ה"אני-על-במה-שרה-את-הErbarme dich" אני דוחה בינתיים. ולשאלותיך: הזמר הוא איאן בוסטרידג', הזמרת היא רנה פלמינג, הדיסק הוא "סטאבט מאטר" של פרגולזי בביצוע קירקבי ובאומן.

 

[אשר נופש]

איך מתמודדים עם חלום שלא התגשם ../images/Emo20.gif

זו השאלה שהיית צריכה לשאול. והתשובה שלי: בודקים מאיפה הוא בא. על איזה צורך הוא בא לענות. אם תמהרי לוותר (באופן זמני או קבוע, לא משנה) ו"להמשיך הלאה", הוא יחזור להציק לך בלבוש אחר. למשל, בצורת קנאה באלה שכן הגשימו אותו.