צודק
וכדי להבהיר: ni ו-e הם\ן כמעט אותו הדבר בפעלי תנועה ושתיהן מציינות יעד. למעשה, ni תמיד מציינת יעד (או תואר הפועל במקרים כמו you ni, shizuka ni) חוץ מבמקרה של פועלי הימצאות (aru, iru, gozaru, oru ודומיהם). היא לעולם לא תציין מקום מוצא. מוצא מציינים עם kara (ובמקרים נדירים וספציפיים יותר, שבדרך כלל לא קשורים למיקום עם yori). מערכת מילות היחס ביפנית מאוד פשוטה בהשוואה לשפות האחרות, לדעתי, מכיוון שאין בה הרבה קביעות שרירותיות ויוצאי דופן. אנחנו כל-כך רגילים ליוצאי הדופן האלה, שהיא נראית לנו מוזרה, אבל בפועל אלו השפות שלנו שמוזרות. תחשוב על 2 דוגמאות קלאסיות, בעברית ובאנגלית (שבמקרה הזה שתיהן לא עקביות כל כך עם השפה, ושתיהן לא חופפות אחת לשניה): "אני מתכוון להיפטר מהספר הזה" "I'm gonna dispose/get rid of this book" בשני המקרים האלה היה נראה טבעי שהספר יהיה מושא ישיר, כי אנחנו מבצעים את הפועל (היפטרות) על הספר. אבל בעברית השתמש ב"מ", מילית יחס שמציינת מקור או מוצא, ובאנגלית ב"of", מילת יחס שמציינת שייכות ("אני מתכוון להיפטר של הספר?"). ביפנית הדברים האלה יותר נדירים, כי יש מעט מאוד מילות יחס מהמעלה הראשונה, ולרובן תפקידים די מוגדרים (שאפשר להרחיב אותם בעזרת שמות עצם מיוחדים כמו במקרה של you ni, koto ga וכו'). המיליות ni ו-kara מאוד גנריות, ומסמנות יעד ומקור בהתאמה. היעד והמקור הם לא בהכרח מרחביים, אלה יכולים להיות סיבה/מטרה (tsukareta kara, katsu tame ni), וגם זמן (niji kara, sanji ni). במקרה של זמן חשוב לציין שהניואנס של ni הוא יעד שמגיעים בדיוק אליו, אבל לא עד אליו וזהו - בשביל זה יש את made. ולכן sanji ni זה "בשעה שלוש", אבל אם רוצים לומר "משעה שתיים עד שעה שלוש" נשתמש ב-made ונאמר "niji kara sanji made".
