איך לתקשר

קוקי25

New member
איך לתקשר

שלום לכולם. אשמח לקבל עצות ורעיונות ממנוסים ממני. בתי בת 11 וחצי, מאז ומעולם היתה מופנמת ולא נוטה לשתף אותנו בחוויותיה וברגשותיה. כששואלים היא עונה אך רמת הפירוט תלויה בנושא: אם מדובר בנושא כללי, פעילות וכו' היא מפרטת יותר, ככל שהנושא קשור לרגשות ולעניינים אישיים שלה היא בקושי מגיבה. אנחנו (הוריה) מקבלים את העובדה שזוהי תכונת אישיות (גם אנחנו כילדים היינו די מופנמים) ולא לוחצים עליה, אך מוטרדים מכך בעיקר בשל החשש שיקרה לה משהו רע ואנחנו לא נדע ולא נוכל להגן עליה ולעזור לה.
 
אני חושבת

שצריך לחשוב למה היא מופנמת? האם זוהי באמת תכונה, ואז היא כזאת בכל מקום או עם כל אחד, או שיש מישהו איתו היא יותר פתוחה. איך היא מבחינה חברתית? האם יש לה חברות או חברים טובים שאולי אותם היא משתפת? אני חושבת שחשוב שיהיה לה לפחות אדם אחד בעולם, איתו היא תרגיש בנוח לשתף יותר ברגשות, וזה יכול להיות הורה, חברה, סבא או סבתא, וכו...
 
עוד משהו...

אני חושבת שבכל מקרה תנסו אתם לתת יותר דוגמא אישית. לדוגמא לשתף אותה במה שעבר עליכם, באיך אתם מרגישים או הרגשתם. ובדרך זו לתת לגיטימציה לרגשות שונים, ז"א לספר שכעסתם, שנעלבתם, ששמחתם, שהתאכזבתם וכו'...
 

פלגיה

New member
לדבר על רגשות

זה לא פשוט, בעיקר במשפחה מופנמת. אני מניחה שאתם עדין לא מרבים לדבר על הרגשות שלכם, ורק מספרים חוויות "סיפוריות". אז ההתחלה היא לדבר "רגשנית": "אני כועסת כי היום בעבודה....", "אני מרוצה כי...", "היום היה לי יום מצחיק..." , וכך הלאה. בנוסף לא לשאול "איך היה היום בבית הספר?" כי זאת שאלה סתמית שדורשת תשובה סתמית, אלא לשאול מה היה מעניין, מה היה מרגש, מה היה מכעיס וכדומה. בגלל שזאת התחלה "פתאום באמצע החיים" חשוב לשבת ולדבר איתה ולהסביר לה שאתם מתכוונים לדבר יותר על הרגשות שלכם, ולמה זה נראה לכם חשוב". הספר "ציפור הנפש" של מיכל סנונית יכול לעזור, אם כי הוא אולי קצת ילדותי לגיל הזה. המלצה נוספת - להכין "שעון רגשות" במקום בולט בבית. שעון שבו במקום ספרות יש שמות של רגשות שונים "שמח" "עצוב" "כועס" "מתוסכל""מאושר" "עצבני" "רגוע" וכך הלאה, והיא צריכה בכל יום לסמן בעזרת המחוג מה מצב הרוח שלה היום. ועוד המלצה - לראות טלנובלות יחד. כמה שהתוכניות האלה נראות טיפשיות לפעמים, יש בהם הרבה מקום ל"איך היית מרגישה אילו זה היה קורה לך", וגם הרבה הזדמנויות לדבר על "דברים רעים" שעלולים לקרות.
 

ימימה

New member
פלגיה, ולא המלצת על "איך לדבר"? ../images/Emo6.gif

אז אני אעשה את זה, כי לי הספר נורא עזר בקטע הזה, של לדבר עם הילדים על רגשות. אם עוד לא נתקלת כאן בהמלצות על הספר, מדובר על "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ואיך להקשיב כך שהילדים ידברו" של מייזליש ופייבר. החלק הרלוונטי הוא החלק של "איך להקשיב", והוא פשוט עובד, אם כי עם ילדה בת 11 שלא רגילה לדבר, מן הסתם יכול לקחת קצת זמן עד שתראי תוצאות. בגדול אני אתאר לך איך אני עובדת עם הרעיונות שקיבלתי משם: כשהיא מספרת לי משהו שקרה לה, נגיד "המורה צעקה עלי היום בבית הספר לא בצדק", אני לא שואלת "איך את מרגישה" או "מה את חושבת" לגבי הדברים שקרו, אלא אני מגיבה במשפט מזדהה, שאומר אותו דבר, רק עם פרשנות רגשית "קלה": "הרגשת שהמורה צעקה עלייך לא בצדק" או "נעלבת שהמורה צעקה עלייך". מדהים כמה שזה עובד - זו אמירה מזדהה, לא מאיימת ולא תובענית, והילדים מגיבים אליה, אפילו אם זה רק בשלילה או אישור. זו לא שאלה, שחייבים לענות עליה, ולכן היא מאיימת, אלא אמירה, שנותנת לילדה תחושה שאת מבינה אותה, לא שופטת, ולא דורשת. עם ביתי בת ה 10 וחצי לא צריך הרבה יותר, והיא כבר שופכת הכל, אבל מה שיפה זה איך זה עובד עם בן ה-7 שלי, שהוא מופנם מאד מטיבו ולא משתף בכלל, ואני ממש רואה שינוי לאורך הזמן ברמת הפתיחות שלו. בהתחלה הוא רק היה מגיב כאמור בשלילה או אישור, אח"כ הוא התחיל לתקן אותי - אתמול הוא סיפר לי על משהו שקרה לו בביה"ס ואמרתי לו "פחדת כשהם אמרו לך XXXXX" והוא תיקן אותי "לא פחדתי, הרגשתי שמאיימים עלי" היה לו חשוב לדייק בהרגשה... והיום יש כבר פעמים שהוא ממש מספר לי דברים שהרגיש וחשב, כי הוא פשוט למד את הטכניקה, ולדעתי גם ראה שזה עושה לו טוב. אני שוב מציינת, שזה לא קורה ביום אחד, אצלו אני כבר שנתיים בערך מדברת איתו ככה, ולפעמים זה די מתסכל, אבל העובדה היא שיש שינוי ושיפור, וזה מספיק חשוב, גם בשבילכם ההורים, אבל גם בשביל הילדה ככלי לחיים בריאים ומלאים יותר. וחוץ מזה - מצטרפת להמלצות לשתף ברגשות וחוויות שלכם. גם מהיום, אבל גם בסיפורים מילדותכם שבהם חשתם רגשות דומים לאלו שהיא מרגישה לדעתכם. אם הבת מספרת לי על "אינטריגות" בין החברות שלה, אני מספרת לה על דברים דומים שעברתי, עם דגש על איך הרגשתי - נעלבתי, נפגעתי וכו' וכו', וזה נותן לה תחושה שהיא לא לבד, ואני מבינה על מה היא מדברת.
 

ליאת +

New member
זה נורא קשה ילד שלא משתף

אני הייתי כזו ועכשיו הבן שלי עושה לי את אותו "התרגיל". אני כל הזמן צריכה לנחש מה עובר עליו. לדעתי הדבר העיקרי שאתם יכולים לעשות זה להגיד לה (אולי כבר אמרתם) את מה שכתבת כאן. שאתם יודעים שהיא לא תמיד אוהבת לשתף וזה בסדר, אבל שהיא תמיד מוזמנת לבוא ולשתף אתכם בכל דבר.
 

קוקי25

New member
|תודה לכולם על העצות החכמות.

אני קוראת את הספר ("איך לדבר...") החכם וכבר התחלתי לישם. בשמחות..!
 
למעלה