איך לשנות
שלום לכולם, קראתי את הודעתה של טליה בדבר דרכים לשיפור הקבלה העצמית, והתחלתי לכתוב לה תשובה. מפה לשם כתבתי כמות של פסקאות וגיליתי שלאחר כל כך הרבה שורות הצלחתי להעביר רק את הגישה שלי לגבי שתי תפיסות בעזרתן ניתן להגיע לשינוי בחיינו. מה שכתבתי זה למעשה התאוריה, ועדיין לא התייחסתי לשאלה הספציפית. לכן, החלטתי לפרסם כאן את החלק התאורטי כהודעה נפרדת (שתוכנה יכול להתאים לכל סוג של שינוי). את תשובתי הספציפית לשאלתה של טליה אצמיד להודעה הרלוונטית שלה בעניין. אז הנה זה בא: ראשית, אני מבחין בין שתי תפיסות לגבי היכולת שלנו לחולל בנו שינוי. תפיסה אחת דוגלת בהליכה אל העבר בנסיון להבין את הסיבות להתנהגות או לתכונה מסוימת. תפיסה זו גורסת שככל שנבין יותר טוב מדוע אנו עושים משהו, כך יהיו לנו יותר כלים לנסות להתנהג אחרת. התפיסה השניה אומרת: עזוב אותך מהעבר, מה שחשוב זה כאן ועכשיו. אם אני רוצה שינוי אני פשוט צריך לשנות ולא להתפלסף על זה יותר מדי. מי שמצדד בתפיסה הראשונה יאמר שהתפיסה השניה היא תפיסת "זבנג וגמרנו". היא "מלאכותית" משום שהיא מחוללת שינוי אך לשינוי הזה אין בסיס איתן, ולכן לא בטוח שהוא יחזיק מעמד. מי שמצדד בתפיסה השניה יאמר שבתפיסת ההליכה אל העבר מבזבזים את כל הזמן על דיונים חסרי תכלית במה היה, במקום להתמקד במה יש עכשיו ובמה יהיה עוד רגע. לדעתי, כמו בכל דבר אחר, גם כאן התשובה "הנכונה" (כלומר, התשובה היעילה, זו שאכן תיצור את השינוי וגם תשמור עליו) נמצאת אי שם באמצע, בין שתי התפיסות. מנסיוני האישי מצאתי ששילוב שתי התפיסות הוא שילוב מנצח. מצד אחד, הליכה אל העבר ובירור הסיבות למעשי אפשר ומאפשר לי להבין מדוע אני נוהג כפי שאני נוהג. ההבנה הזו מבטלת את פעולת האוטומט הטבוע בי, כלומר, אני כבר לא עושה דברים רק מתוך דחף כלשהו, אלא מתוך הבנה מעמיקה של הסיבות לאותם מעשים. כאשר אנו מופעלים על ידי דחף בלבד, אין לנו אפשרות בחירה. לעומת זאת, כאשר אנו מבינים מה אנו עושים, ומשקיעים מחשבה בפעולות שלנו, אנו מקבלים את חופש הבחירה! בחופש הבחירה אני משלב את התפיסה המיידית, כלומר, לצד ההליכה אל העבר שקודם כל לוקחת לא מעט זמן, אני מפגין מעשיות על מנת לחולל את השינוי באופן ממשי, ולא רק בתאוריה. הדברים לא חייבים להיעשות בטור (כלומר קודם הליכה אל העבר ואחר כך שינוי מעשי או ההפך). הם יכולים להיעשות במקביל, ובכך לשפר את יכולת השינוי. העיקר הוא לטפל בשני הקצוות, ולא להזניח אף אחד מהם. הליכה אל העבר ניתן לעשות בדרכים רבות, ועל כל אחד המעוניין בכך למצוא את הדרך הנכונה לו (או שילוב בין מספר דרכים). על הסקאלה ניתן למצוא הכל החל מטיפול פסיכולוגי של שנים בקצה אחד, ועד סדנאות בזק לפיתוח האישיות מצד שני. בין שני הקצוות ניתן למצוא טיפול פסיכולוגי קצר מועד; סוגים שונים של עבודה פנימית אישית כגון: שיחות אישיות עם עצמי, מדיטציה, דמיון מודרך ועוד; יעוץ הדדי (קבוצת אנשים כמוני וכמוך הנפגשת באופן קבוע, ומחולקת לזוגות. בכל זוג פעם אחד הוא המתייעץ, והשני הוא המקשיב ומייעץ, ופעם ההפך); כל שיטה אחרת. לעומת ההליכה אל העבר, תפיסת ה"כאן ועכשיו", לדעתי, ניתנת לעשייה אך ורק בדרך אחת!!! דרך זו היא דרך הבחירה. בוחרים לעשות משהו ועושים אותו. אין "אבל...", אין "טוב, מחר אני בטוח מתחיל/ה...", אין "זה נורא קשה...", אין כל דבר שמטרתו היא לעכב את ביצוע השינוי (עייני ערך "הטורף" בפורום "דרך הלוחמים"). אין, פשוט אין (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) דרך לבחור בשינוי ולקיים את הבחירה, מלבד לבחור בשינוי ולקיים את הבחירה. לאחר שבוחרים, כל מילה שאומרים (בקול, או לעצמנו) שבאה לפני המעשה היא אך ורק מכשיר משוכלל (יותר או פחות) לעיכוב ואי ביצוע השינוי!!!!! שינוי אינו יכול להתבצע "עוד מעט". אם הוא לא מתבצע עכשיו, הוא פשוט לא מתבצע עכשיו, וזה לא משנה למתי הוא נדחה. העובדה היא שהוא נדחה, כלומר כרגע עדיין אין שינוי. מסקנה: אין דחיות! לכן, כדי לא להכניס את עצמנו לתבנית של חוסר הצלחה, כדאי לא לבחור בשינוי אם לא ברור לנו ששבריר שניה לאחר שבחרנו בו אנחנו אכן נעשה אותו. בחרו בשינוי רק אם שניה אחרי זה אכן תשנו!
שלום לכולם, קראתי את הודעתה של טליה בדבר דרכים לשיפור הקבלה העצמית, והתחלתי לכתוב לה תשובה. מפה לשם כתבתי כמות של פסקאות וגיליתי שלאחר כל כך הרבה שורות הצלחתי להעביר רק את הגישה שלי לגבי שתי תפיסות בעזרתן ניתן להגיע לשינוי בחיינו. מה שכתבתי זה למעשה התאוריה, ועדיין לא התייחסתי לשאלה הספציפית. לכן, החלטתי לפרסם כאן את החלק התאורטי כהודעה נפרדת (שתוכנה יכול להתאים לכל סוג של שינוי). את תשובתי הספציפית לשאלתה של טליה אצמיד להודעה הרלוונטית שלה בעניין. אז הנה זה בא: ראשית, אני מבחין בין שתי תפיסות לגבי היכולת שלנו לחולל בנו שינוי. תפיסה אחת דוגלת בהליכה אל העבר בנסיון להבין את הסיבות להתנהגות או לתכונה מסוימת. תפיסה זו גורסת שככל שנבין יותר טוב מדוע אנו עושים משהו, כך יהיו לנו יותר כלים לנסות להתנהג אחרת. התפיסה השניה אומרת: עזוב אותך מהעבר, מה שחשוב זה כאן ועכשיו. אם אני רוצה שינוי אני פשוט צריך לשנות ולא להתפלסף על זה יותר מדי. מי שמצדד בתפיסה הראשונה יאמר שהתפיסה השניה היא תפיסת "זבנג וגמרנו". היא "מלאכותית" משום שהיא מחוללת שינוי אך לשינוי הזה אין בסיס איתן, ולכן לא בטוח שהוא יחזיק מעמד. מי שמצדד בתפיסה השניה יאמר שבתפיסת ההליכה אל העבר מבזבזים את כל הזמן על דיונים חסרי תכלית במה היה, במקום להתמקד במה יש עכשיו ובמה יהיה עוד רגע. לדעתי, כמו בכל דבר אחר, גם כאן התשובה "הנכונה" (כלומר, התשובה היעילה, זו שאכן תיצור את השינוי וגם תשמור עליו) נמצאת אי שם באמצע, בין שתי התפיסות. מנסיוני האישי מצאתי ששילוב שתי התפיסות הוא שילוב מנצח. מצד אחד, הליכה אל העבר ובירור הסיבות למעשי אפשר ומאפשר לי להבין מדוע אני נוהג כפי שאני נוהג. ההבנה הזו מבטלת את פעולת האוטומט הטבוע בי, כלומר, אני כבר לא עושה דברים רק מתוך דחף כלשהו, אלא מתוך הבנה מעמיקה של הסיבות לאותם מעשים. כאשר אנו מופעלים על ידי דחף בלבד, אין לנו אפשרות בחירה. לעומת זאת, כאשר אנו מבינים מה אנו עושים, ומשקיעים מחשבה בפעולות שלנו, אנו מקבלים את חופש הבחירה! בחופש הבחירה אני משלב את התפיסה המיידית, כלומר, לצד ההליכה אל העבר שקודם כל לוקחת לא מעט זמן, אני מפגין מעשיות על מנת לחולל את השינוי באופן ממשי, ולא רק בתאוריה. הדברים לא חייבים להיעשות בטור (כלומר קודם הליכה אל העבר ואחר כך שינוי מעשי או ההפך). הם יכולים להיעשות במקביל, ובכך לשפר את יכולת השינוי. העיקר הוא לטפל בשני הקצוות, ולא להזניח אף אחד מהם. הליכה אל העבר ניתן לעשות בדרכים רבות, ועל כל אחד המעוניין בכך למצוא את הדרך הנכונה לו (או שילוב בין מספר דרכים). על הסקאלה ניתן למצוא הכל החל מטיפול פסיכולוגי של שנים בקצה אחד, ועד סדנאות בזק לפיתוח האישיות מצד שני. בין שני הקצוות ניתן למצוא טיפול פסיכולוגי קצר מועד; סוגים שונים של עבודה פנימית אישית כגון: שיחות אישיות עם עצמי, מדיטציה, דמיון מודרך ועוד; יעוץ הדדי (קבוצת אנשים כמוני וכמוך הנפגשת באופן קבוע, ומחולקת לזוגות. בכל זוג פעם אחד הוא המתייעץ, והשני הוא המקשיב ומייעץ, ופעם ההפך); כל שיטה אחרת. לעומת ההליכה אל העבר, תפיסת ה"כאן ועכשיו", לדעתי, ניתנת לעשייה אך ורק בדרך אחת!!! דרך זו היא דרך הבחירה. בוחרים לעשות משהו ועושים אותו. אין "אבל...", אין "טוב, מחר אני בטוח מתחיל/ה...", אין "זה נורא קשה...", אין כל דבר שמטרתו היא לעכב את ביצוע השינוי (עייני ערך "הטורף" בפורום "דרך הלוחמים"). אין, פשוט אין (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) דרך לבחור בשינוי ולקיים את הבחירה, מלבד לבחור בשינוי ולקיים את הבחירה. לאחר שבוחרים, כל מילה שאומרים (בקול, או לעצמנו) שבאה לפני המעשה היא אך ורק מכשיר משוכלל (יותר או פחות) לעיכוב ואי ביצוע השינוי!!!!! שינוי אינו יכול להתבצע "עוד מעט". אם הוא לא מתבצע עכשיו, הוא פשוט לא מתבצע עכשיו, וזה לא משנה למתי הוא נדחה. העובדה היא שהוא נדחה, כלומר כרגע עדיין אין שינוי. מסקנה: אין דחיות! לכן, כדי לא להכניס את עצמנו לתבנית של חוסר הצלחה, כדאי לא לבחור בשינוי אם לא ברור לנו ששבריר שניה לאחר שבחרנו בו אנחנו אכן נעשה אותו. בחרו בשינוי רק אם שניה אחרי זה אכן תשנו!