איך לשחרר?

unzip

New member
איך לשחרר?

היי לכולם


אז הסיפור הוא כזה... אני דתל"שית ובן זוגי חילוני, בני שלושים ואחת, גרים ביחד בערך חודש, בזוגיות כעשרה חודשים ויש אהבה גדולה.
ההורים (הדתיים) שלי מאוד מאוד לוחצים לכיוון חתונה, מעירים הערות מאוד לא נעימות, לא מסוגלים להבין בכלל את עניין המגורים יחד לפני שהתחתנו.
רוב החברים הדתיים שלי מחזיקים בדעה שעצם העובדה שבשלב כזה הוא לא מציע נישואים, מראה שהוא "לא רציני" או "לא אוהב מספיק".
האחים והחברים הדתיים שלי אכן התחילו לתכנן חתונה לאחר שלושה חודשי היכרות או מקסימום חצי שנה. לא מכירה משהו אחר...

לאור כל התגובות הללו, אני מאוד מבולבלת. העליתי את הנושא מול בן זוגי, בשבילו זה מוקדם מדי והוא מאוד לא אוהב את כל הלחץ שיש עליו, הוא רוצה שזה יגיע ממנו, בקצב שלו, בטבעיות. לגיטימי. הכי מובן בעולם ואני מסכימה איתו לחלוטין.

הבעיה היא... שאני לא יודעת מה יהיה הקצב שלו, הוא יכול לרצות להתחתן רק בעוד שנה. מי יודע?. אני מודה בפה מלא שאני לחוצת חתונה, אם הייתי בשנות העשרים, הייתי מוכנה לצאת איתו גם חמש שנים, אבל בגילי אני לא מרגישה שאני יכולה להרשות לעצמי את זה. אני מוכנה להתחתן, הוא מתאים לי מכל בחינה אפשרית, הוא כל מה שחיפשתי אי פעם.

אני לא רוצה להפעיל עליו לחצים, לא רוצה להפעיל עליו איזושהן מניפולציות. הכי הייתי רוצה שזה יגיע בטבעיות, כמו שאני הרגשתי, כמו שהוא רוצה. יש מתח באוויר וזה נושא שמאוד קשה לי לדבר איתו עליו, כי אני מרגישה דחויה מעצם חוסר המוכנות שלו. הוא שאל אותי מה חסר בזוגיות שלנו ואמרתי ש"העתיד שלי לוטה בערפל", אמרתי לו שקשה לי עם כל חוסר הודאות.

אז מצד אחד אני לא רוצה ללחוץ עליו, מצד שני יש את כל הלחצים הפנימיים (והחיצוניים) שלי, שההתמודדות היום יומית איתם לא פשוטה.
אני לא רוצה להיפרד ממנו, וחוששת שאם הנושאים האלה ימשיכו לעלות (אני צריכה ממש להיאבק בעצמי שלא) ויהיה מתח ולחץ, הקשר הזה יתפוגג.

מה הייתם מציעים לי לעשות? ובאמת שפרידה היא לא אופציה. איך לשחרר את כל הלחץ הזה כדי לא לחיות עם תחושה פנימית מעיקה שסופה להעיק על הזוגיות...

תודה
 

nirity1

New member
נראה לי שהחברים הדתיים שלך

נותנים לך עצות מתוך עמדת עולם שלהם. אני לא חושבת שזה חריג בעולם החילוני לא לרוץ ולהתחתן מיד. אני לא חושבת שזה אומר שהוא לא רציני כלפיך
מה הוא ענה לך כשאמרת לו שאת מרגישה שהעתיד לוטה בערפל ?
אני לא חושבת שזה ביזבוז של זמן להיות איתו. אני מבינה שיש עליך לחץ לחתונה אבל כרגע אפילו את יודעת שזה יקלקל אם תלחצי עליו.
תשמעי את בחרת לצאת עם בחור חילוני וכנראה שאת תצטרכי לקבל את זה שיש דברים שנעשים קצת אחרת.
 

unzip

New member
תגובה


הוא אמר שהשלב הזה של המעבר לגור ביחד מראה שהוא רציני ושמבחינתו זה שלב הכרחי לפני שמתחתנים.
הוא מאוד אוהב אותי, באמת שאין לי שום טענות כלפיו.. בגלל זה כל העניין כל כך מטריד אותי, כי אני לא רוצה לגרום לו להרגיש שהוא דחוק לפינה, רוצה לתת לו את הזמן שהוא צריך ורוצה. רק לא יודעת איך
 
גם לעולם החילוני כללים משלו

קודם יוצאים, אח"כ גרים ביחד, אחכ מתחתנים
אם עברתם לגור יחד אז את לפחות יודעת שהכיוון הוא כן רציני
מתי תגיע החתונה? תתני למגורים המשותפים לפחות שנה ניסיון לפני שאת מתחילה לחפור בנושא חתונה
ובשנה הזאת באמת תנסי ללמוד איך זה לחיות איתו יחד, איך זה לנהל איתו חיים משותפים
מה זה חתונה אצל דתיים? הרבה מזה זה גם המעבר לגור יחד ואת זה יש לכם כבר עכשיו אז תהני מזה ותלמדי מזה
 

seeyou

New member
נכון,בעולם החילונים הכלל הראשון

מבטלים את כול הכללים שקשורים לדת-משפחה-יחסים ואם אפשר גם כללי הפיזיקה

ז"א כול אחד עושה את הכללים כפי שהוא מבין או יכול

בזמני כילד
היו 3 כללי יסוד

1-יד ביד
2-יד ב"צמר"
3-צמר בצמר

צריך תרגום?

בימינו עוברים ישר לשלב ג,"-חבל על הזמן

יוסי
 

קארניו

New member
לא רק שאת בטוחה באהבה שלו אלייך אלא

גם יודעת שלחץ מרחיק ומחבל בקשר . אז גם על שאלת האיך ענית ללא עזרה .

אז בכל זאת איפה קבור הכלב? בחוסר הבטחון שלך בעצמך, אי יכולת לסנן רעשי רקע ובחוסר האמונה שלך בו.

אני מבטיחה לך שברגע שתלמדי את שלושת הדברים האלה ותפנימי אותם את תהיי על גג העולם .
 

nirity1

New member
נשמע לי שהוא אמיתי לגבי הרגשות שלו

אני חושבת שאת צריכה להפסיק לתת לרעל שהסביבה מטפטפת לך להשפיע על הזוגיות
 

קארניו

New member
לא הבנתי מה את צריכה לשחרר

לשחרר את הבחור כי נכנעת ללחץ המופעל עלייך
או
לשחרר את עצמך מהלחץ המשפחתי והסביבתי המופעל עלייך וללכת עם הלב ?

כשתדעי מה את רוצה באמת - תשחררי את המיותר בחייך ולא תזדקקי לתשובה של אף אחד אחר .
 

shirael

New member
התחלת יפה,

כתבת "הסיפור הוא כזה". בזה בעצם אמרת הכל. מה שסיפרת לנו הוא הסיפור שבו את חיה. הרצונות שלך, הרצונות של הבחור, הרצונות של המשפחה והחברים. כולם שבויים במחשבות וברשת של ציפיות, וכמה לחץ זה מפעיל, כמה בזבוז של אנרגיה וצמצום של שמחת החיים.

נשמע שיש לכם מערכת יחסים יפה, שרק לאחרונה גם עשתה צעד ענקי קדימה. כמובן שלא הייתי מייעצת לך להיפרד, מה פתאום? יש לך משהו טוב, ואת בטח לא צריכה אותי להגיד לך כי את כבר יודעת שבעולם החילוני הכל לוקח יתר זמן והנורמה היא לגור קודם ביחד זמן מה לפני שסוגרים על חתונה.

אז את יודעת הכל. יפה. מה שנשאר הוא להניח למחשבות שהורסות לך כל חלקה טובה, ובשביל זה את נדרשת לעבודה עצמית. את יכולה להיעזר באיזו סדנת מודעות, לקרוא ספר או ללכת לטיפול הומאופתי. זה לא משנה, כל עוד תיעזרי במשהו כדי לצאת מתחום הנוחות של דפוסי החשיבה הרגילים שלך ולנסות משהו אחר. סתם לדוגמה, בסרטון הזה של 4 דקות את יכולה לראות תהליך של עבודה על מחשבה טורדנית, במקרה זה של ביירון קייטי. הבאתי אותו כי זה מה שעלה לי כשקראתי את הפוסט שלך. אמנם המחשבה שהבחורה בסרטון עובדת עליה היא "אני צריכה חבר", אבל אם תחליפי בראש את המשפט הזה כל פעם שהוא מופיע, במשפט "אני צריכה שהחבר שלי יציע נישואין" (או כל גרסה אחרת שיש לך בראש) תראי שזה בעצם עובד עם כל מחשבה.

המציאות היא תמיד האמת. כל השאר שקרים. כל המחשבות שלנו והסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על העולם - הכל נידף ברוח. אם המציאות היא שיש לך קשר טוב שבשלב זה אינו בשל לחתונה, אז זו המציאות הנכונה היחידה. אם את בטוחה שאת רוצה להישאר איתה (ונשמע שאת רוצה) באחריותך לערוך את השינויים הנדרשים בסיפור שאת מספרת לעצמך כדי לחיות איתה בשלום. כל אפשרות אחרת תוביל רק לסבל.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
קשר על תנאי זה לא בריא

ואני לא מתכוון לקשר עם בן זוגך, אלא לקשר עם הורייך. נראה לי שהם בעצם שמים לך סוג של תנאי. אוקיי, נקבל אותך כבת "מתפקרת", לא נחתוך אותך מחיינו, אבל את עדיין כפופהה לאישורים שלנו. ומאחוריהם עומדים האחים, האחיות ועוד אי אלו חברים וחברות שעדיין חיים בסדר הדתי.

מי שמפעיל כאן לחצים ומביא לסיפור אי קבלה אלו הם בני משפחתך. אני כמובן בעד להיות ביחסים טובים עם המשפחה, אבל צריך להיות גבול להתערבות. ממה שאת מספרת - ואולי ההבנה שלי כאן לא מדוייקת - נשמע לי לי שמה בראש מעייניהם איננו טובתך האישית, אלא טובתם הם, מערכת הערכים שלהם, ולא ממש איכפת להם לפגוע בך ובזוגיות שלך. ברור לי שהם אומרים לך ולעצמם שזה רק מתוך דאגה כנה לך - אבל לעניות דעתי, זו איננה האמת.

והעניין הוא שאת מקבלת את המשוואה הזאת. חשוב לך לשמר את הקשר עם הורייך. גילית מן הסתם אומץ רב ביציאה ממסגרת נוקשה ולא סובלנית, אבל יכול להיות שמאגרי האומץ שלך קצת הידלדלו בדרך. ההמלצה שלי היא לחדש את מאגרי האומץ, ולא להיכנע לתכתיבי המשפחה.

אני חושב שבן זוגך נוהג בצורה הוגנת ונכונה, לא רק לו עצמו, אלא גם לך ולקשר שלכם. אם תפעילי שם לחץ, כמצוות "דורשי טובתך", אולי הוא ייכנע ותקבלי את מה שאת לכאורה רוצה, ואולי דווקא יישבר הקשר. כך או כך, טוב זה לא יהיה.

לגיטימי שתהיי לחוצת חתונה במידה סבירה. לגיטימי בעיניי לקבוע יחד מסגרת של זמן, נניח עוד שנה או שנתיים מהיום, אם הכל בסדר, ניערך יחד לחתונה תוך חצי שנה-שנה. הרי את תדעי בכל מקרה האם הקשר מעמיק ומבשיל, או שמא הוא חלילה מחמיץ ומתפספס.

המעבר למגורים יחד מביא המון המון לחצים. יש סיכוי שהחודשים הבאים יהיהו פחות קלים מאלו שהיו עד עכשיו. המגורים יחד הם אכן מבחן לא פשוט, שמציף את כל החרדות של שני הצדדים. הנה, במקרה שלך, זה מעלה בין השאר את החרדות ש"תבזבזי את נעורייך". אבל אלו הן חרדות ותו לא.

חוץ מזה אני רוצה להסב את תשומת ליבך שחתונה - לעניות דעתי - איננה ארוע שבאמת מחזק מערכת יחסים. הדבר המהותי באמת הוא ילדים, ואם יש דבר שראוי לנהל בו דיון זוגי רציני הרי זו שאלת הילדים: כמה ומתי. אך גם זו לא שאלה דחופה, ולא הייתי מתעסק איתה בחודשים הראשונים למגורים יחד. הייתי אולי שם אותה על השולחן, כשאלה חשובה שיש להתייחס אליה מתישהו, אבל לא הייתי מפעיל לחצים בעניין. [גם כאן ישנה המחשבה ה"דתית" שאם יש חתונה, אז אחרי עשרה חודשים יש ברית. בעולם החילוני זה ממש לא כך].

וחוץ מכל זה, אני באמת ממליץ לכל זוג בתחילת דרכו ללכת לייעוץ זוגי פעם בחודש על בסיס קבוע. אני יודע שלרבים זה יישמע מגוחך, אבל אני אומר לך שהרבה יותר בריא ונעים ומוצלח ככה, כי נושאים לא פתורים מופיעים כבר על ההתחלה. ופעם בחודש זה באמת סוג של יציאה שכזאת. השקעה בקשר, במינון נעים ולא מלחיץ.
 
מסתבר שלהיות חילונית זה לא רק חופש

אין מערכת חוקים וכללים ברורה ולחופש שנראה מרחוק כל כך מפתה ומרגש יש גם מחיר של אי וודאות, אבל היי, זה לא מה שחיפשת כשבחרת לעזוב את הדת? משהו חדש? מעניין? הרפתקני? שובר גבולות ומוסכמות?
את רוצה וודאות? את רוצה אירוסין תוך שלושה חודשים, חתונה תוך חצי שנה ותינוק שנה אחר כך? תחזרי בתשובה.
 

גארוטה

New member
אולי בחרת לחיות

כחילונית אבל עולם המושגים, המוסכמות והחוקים שלך הוא עדיין של בחורה דתיה.
נכון שציתת את דעותיהם של חברייך/אחייך/הורייך אבל אם לא היית חושבת ומאמינה
במה שהם אומרים לא היית מייחסת לזה חשיבות ולא היית צריכה להביא אותם כהוכחה.

אני בטוחה שכשאת בעצמך תאמיני/תקבלי/תחיי בשלום עם הקצב "החילוני" זה גם מה שתשדרי
לכל הדאגנים שמסביבך שמערערים את בטחונך.
הלחץ ישתחרר כשתאמיני בעצמך, בדרך שלך ובבחירות שלך. קל מאד לערער בטחון של מישהו
כשהוא עצמו מפגין חשש ודאגה.
 

seeyou

New member
ההורים שלך לא מסוגלים להבין בכלל את עניין

המגורים יחד ?

את האמת גם אני לא-ואני חילוני

לי ברור המטרה לזוכיות שלכם ושל עוד אלפי או מיליונים אחרים
היא לא אותו מטרה שהיה בתקופה של ההורים

ברגע שחצית את כול הקווים האדומים את כבר לא יכולה לצפות להבנה מצד ההורים או החברים הדתים שלך

איזה סיבה יש לו לשנות סידרע עולמו ?

לפי הבנה של החילונים בזוגיות שאתם היתחלתם אפשר גם להביא ילדים ולפתח מסגרת משפחתית מקובלת בעולם החילוני

ברור שלא כול זוגיות "חופשית" מחזיקה מעמד הרבה זמן(יש גם נשואים שלא מחזיקים הרבה זמן)

לדעתי במצבך לא הייתי מעלה את הנושה של נשואים אם את מעונינת בקשר ולתת לגורל לעשות את שלו


יוסי

Marriage (also called matrimony or wedlock) is a social union or legal contract between people
 
קודם כל העתיד תמיד לוט בערפל

אלא אם יש לך איזה כדור בדולח מוצלח במיוחד. להגיד "העתיד שלי לוט בערפל" כסיבה למשהו זה... לא מספק, בלשון המעטה.
שנית, מה ישתנה בעתיד שלך אם תתחתנו? מה ההבדל הגדול בין זוג נשוי לזוג שגר ביחד? איזה סוג של ערפל את מצפה מהחתונה לפזר?
שלישית, זה מאד לא הוגן לדרוש ממישהו במגרש החילוני לשחק לפי הכללים של המגרש הדתי. את עזבת את המגרש שלך מרצונך, אבל את לא יכולה לכפות את חוקי המשחק שאת מכירה על אנשים שבכלל משחקים משחק אחר.
בעולם החילוני לא נהוג לקפוץ לחתונה. ברור שיש חריגים, אבל כאלו הם: חריגים. אתם ביחד עשרה חודשים! הזוגות שאני מכירה התחתנו אחרי היכרות של בין חמש לעשר שנים.

לאור כל האמור, השאלה האחרונה שלך היא הכי במקום: איך לשחרר את כל הלחץ. תרשי לי לפרגן לך ששאלת את השאלה הנכונה
, כי רוב האנשים מגיעים לכאן עם שאלות הזויות שלא קשורות למקרה שלהם...

את צריכה להפנים שאת משחקת במגרש אחר עם כללים אחרים מזה של ההורים שלך. ברור שכדורסלן חושב שכדורגל הוא משחק ארוך מדי. אם תצליחי להפנים את זה לבד או בעזרת גורם מקצועי שיסייע לך במעבר הקשה קשה קשה הזה מדתיה לחילונית- את זה אני לא יודעת.
אחר כך להסביר להורים ולחברים שלך. לא לשכנע, אלא להסביר בדיוק פעם אחת ולדרוש שיעזבו אותך בשקט. במקומך הייתי מוסיפה להסבר גם שהקיום שלך כאישה לא תלוי בחתונה וברחם שלך, אבל אם את לא מרגישה בנוח להעמיד את הורייך במקומך אז תעזבי.
בקשר ללשחרר בעצמך, כדאי שתשאלי את עצמך למה כ"כ דחוף לך להתחתן, מה את מצפה שהחתונה הזאת תשנה בחייך.

יכול להיות שתחליטי שלמרות הכל, על זה את לא מוותרת ואת רוצה להתחתן עכשיו. לגיטימי! במקרה כזה תצטרכי להיפרד ממר בחור ולחפש מישהו אחר שהוא לחוץ חתונה.

בהצלחה!
 

dovk

New member
מנסה לחזק אותך...

האנשים בסביבתך חושבים שהם יודעים מה טוב לך.

את באמת יודעת.

וגם אם את צודקת במשהו בלחץ להתחתן, ה"לחיצוּת" שלך לא תקדם אותך - מקסימום תרחיק ממך בן זוג טוב.

ואם את לא מצליחה לבד להתחזק ולהרגיע את עצמך, שזה לדעתי הדבר הכי חשוב והכי יעיל מבחינתך כרגע - פני לקבלת עזרה מקצועית (פסיכולוג, יועץ זוגיות... משהו מהדברים האלה שעוזרים לחילוניים להתמודד עם קשיים רגשיים מהסוג הזה).

בקיצור, תרגיעי את הלחץ שלך בכל דרך שמתאימה לך, תביני שמשפתך חיה בעולם מושגים אחר... ושזכית, לא כל כך קל להתחבר לבן זוג שעונה לתיאור שלך את בן זוגך!
 

סטנגה Joe

New member
הבעיה היא

בהשקפת העולם השונה בין שני המגזרים.
אצלך, מהמקום שאת נמצאת בו לדעתי הבעיה היא ה - "לחץ חתונה".
החתונה ,כך נראה לי, היא אמצעי ולא מטרה.
אמצעי למסד קשר עם אדם שאיתו את רוצה לבלות את שארית חייך.
אם את נמצאת עם אותו אדם ,מצב מצוין.
למה להכניס למערכת גורמים שיקלקלו אותה?

הכתובה והטבעת יגרמו לך להרגיש בטוחה יותר? זאת אשליה מטופשת.
את מוזמנת לבקר בפורום 1288 ולהתבונן מה הולך שם.
לכולם יש טבעת וכתובה ...

חיים טובים ומאושרים עם בן זוג אינם תלויים בחותמת רשמית של מישהו או משהו.
כל שנותר לך הוא להתמודד עם הלחץ החברתי.
 
למעלה