"איך לענג אישה"

פאלאדה

New member
אז זהו שאני לא גבר

יופי שלגברים הדופמין עולה דרך טלווזיה

אני אדם כל כך לא סלחן להתפלקויות שלי, שאני לא סולחת לעצמי על 6 שעות שבמקום ללמוד ולעבוד, כל מה שהוד מעלתה הואילה לעשות זה לשבת מול האינטרנט ולצפות בריקוד מושחת ואסקימו לימון.

כאילו דה, כבר ראיתי את זה איפשהו כשהייתי ילדה. אז לראות פעם שניה זה בזבוז זמן!

טוב, אני סתם קשוחה עם עצמי. כשרואים סרטים פעם שניה ביחוד אחרי כמה עשורים טובים, מקבלים פרספקטיבה חשה.

העניין הוא, אחת, שאצלי הפוגה מלימודים זה ספורט.

יש לי בבית מדרגה אירובית.

אם אני לומדת 50 דקות ועושה הפסקה 10 דקות, זה אומר, לעשות אירובי על מדרגה.

זה אומר לשחות.

זה אומר לרוץ

יש לי פארק מחוץ לבית. עם עצים, עם צל, ובלילה אין בו סוטים ואנשים מסוכנים. ומה את חושבת, שיצאתי לרוץ בפארק הזה? לא!!!!


תראי, אני ממש קשוחה עם עצמי. בשבילי העלאת דופמין זה בתרגילים לשיפור זיכרון או ריכוז (כמו למשל ספורט או ג'אגלינג שאני עושה או משחקי זיכרון שאני משחקת עם עצמי כדי לשפר זיכרון).

אני יודעת שאני קשוחה עם עצמי, אבל זה מה יש, מגיע לי כאפה על ההתפלקות הזו.

אני שונאת לעשות את זה

אני כל כך הישגית ומצפה מעצמי

ואת אומרת לי כל הכבוד שעמדתי במשימות שהצבתי לעצמי

זה כל הכבוד חלקי

אני אמנם כמה חודשים טובים עשיתי מה שצריך אבל התוצאות עוד לא שם.

כלומר, כדי להגיע לתוצאות הרצויות צריך לא לעבוד כמה שבועות רצוף,

אלא כמה שצריך עד לתוצאות.

ואצלי התוצאות עוד לא הגיעו


לעשות את חצי מהדרך זה לא לעשות את כל הדרך, זה לעשות את חצי מהדרך.

אין דבר כזה חצי תואר. חצי תזה. חצי דוקטורט.

או שעושים משהו או שלא.

ואני עצבנית על עצמי שאני לא מתמידה במה שאני מחליטה שאני אמורה להתמיד בו.

בשביל מי?

בשביל מומו, יודה, ובנצי

שלושה ילדים זבי חוטם עם מנדבוצ'קס במפשעות

ילדים שבעידן של היום היו כבר מזמן מעמידים אותם לדין על אונס, תקיפה מינית, הטרדה מינית, גניבות, ומה לא.

אני לא מאמינה שזה מה שאני עושה בזמן שאני אמורה לשנן חומר. לחזור על חומר. ללמוד חומר.

צופה בשלושה חרמנים מנוזלים זבי חוטם שהולכים לזונות, שזו אמורה להיות עבירה פלילית כי מדובר בנשים בלי בחירה שהגיעו לזנות ממצוקה

שרואים בנות ונשים כמו חפצים

ואני צריכה בכלל להיות בספרים

או אם לא בספרים. בפארק, עם נעלי ספורט ובגדי ריצה


ולרוץ

אוף

אני פשוט חייבת שמישהו יסגור אותי במחנה, ישגיח עלי, וידאג שאני אקרא נניח, 100 עמודים לשעה, או 50 עמודים לשעה.

ושאני אשנן ואלמד.

אני צריכה איזה מחנה שבו איזה שוטר מקים אותי ב 5 בבוקר לרוץ, מסביב לשכונה, ויש לנו בשכונה מלא גינות ירוקות שאני לא טורחת לפקוד אותן עם נעלי הספורט שלי

מכה שלא כתובה בתורה.

אבוד אבוד





 

פאלאדה

New member
יש לי בלוג ותפוז הרסו לי אותו

היה לי שם משתמש "אני חושבת שאני"


כתבתי שם בלוג עם מאות רשומות, מאז מרץ 2011.


תפוז עשו אתחול לססמאות

ביקשתי מהם שיחזירו לי את הניק הקודם שלי "אני חושבת שאני"

בניק הזה יש אולי 300 רשומות של הבלוג שלי (חלקן לא מפורסמות, והגישה אליהן היא דרך הניק)

תפוז כמובן התעלמו מהבקשה שלי


אז כן, יש לי בלוג, ענקי, מדהים, מפרט את כל חוויותי

ותפוז חירבו לי אותו





 

הייזל

New member
לדעתי זה לא היה בזבוז


למדת משהו או שניים, לא? אז זה לא מה שהיית אמורה ללמוד ועדיין....
 

פאלאדה

New member
"איך לענג אישה"

אז ככה. בסוף השבוע היו לי כל מיני תוכניות כולל ללמוד ולעבוד (אני פרילאנס). הכל התמסמס לי, הזמן נמרח, לא מצאתי דרך לארגן את הזמן.

ואז נכנסתי לקטע של "אם כבר אז כבר". כלומר אם כל המשמעת העצמית התפוררו אז עד הסוף. למרות שבחודשים האחרונים די נגמלתי מגלישות באינטרנט, וחייתי עם סדר יום קבוע ומשמעת עצמית של ביצוע מטלות (האנגלית האקדמית שלי השתפרה פלאים בזכות קריאה יומית של חצי שעה של חומר אקדמי באנגלית)

בחודשים האחרונים ממש לא גלשתי ברשת אלא כאשר ביצעתי את מלוא המטלות היומיות שלי. לפעמים הייתי נושכחת את השפתיים, חורקת שיניים רק לא להכנס לרשת לפני שסיימתי מטלות.

ואתמול בלילה, כשאני לא מצליחה לסדר את המטלות שלי והיום חולף בלי ששום מטלה בוצעה, החלטתי - נזכרתי בקליפ של ריקוד מושחת. בשיר ריקוד מושחת.

לפני כמה ימים הלכתי לבית המרקחת ונגנו שם מוסיקת מעליות כזו, כל מיני גרסאות מרוככות של שירים ידועים כולל את שיר הנושא של "ריקוד מושחת".

אז הקשתי ביוטיוב ריקוד מושחת.

וצפיתי בכמה שירים של ריקוד מושחת, זה סרט שראיתי בילדות המוקדמת שלי וכל הבנות בכיתה היו מאוהבות בפטריק סוויזי.

ואז עשיתי גוגל "ריקוד מושחת לצפיה ישירה".

חשבתי לראות רק חלק קצר מהסרט כדי להזכר. אבל מצאתי את עצמי רואה את כל הסרט מ 5 בבוקר עד 7 בבוקר. כמובן שהיו קטעים של חוסר ריכוז, וראיתי אותם שוב. כשהייתי ילדה בכלל לא הבנתי את נושא הסרט. למשל המיניות הרבה בריקודים, ההפלה של פני, האידיוט שנטש אותה, והרקע הסוציואקונומי של ג'וני - מדריך הריקודים -פטריק סיוויזי, שהוא עני, ויש לו הזדמנות להיות טייח וסיד, והוא מתבטל לפני העשירים שבמחנה הקיץ.

מדהים כמה כשהייתי ילדה ביסודי פשוט לא הבנתי על מה הסרט. לא את הקטע המיני, לא את הקטע המעמדי - של משפחת העשירים אל מול סוויזי העני, כלום. זה מדהים כמה מבינים יותר כשמתבגרים. אה, וגם גיבורת הסרט, בייבי, היא בחורה אידיאליסטית שרוצה להצטרף למחנה השלום, היא בכלל לומדת את הריקוד המושחת כדי לחפות על פני בזמן שפני עושה את ההפלה, שכמובן ביבי שילמה עליה. את כל האלטרואיזם הזה לא הבנתי בסרט כשראיתי אותו בילדות.

מסתבר שזה היה סרט קאלט. באמצע הסרט הלכתי למכולת לקנות לחם גבינה וזיתים לארוחת בוקר, והמוכר אמר לי "כבר קמים" (לך תסביר לו שלא ישנת בלילה).

ואחרי שסיימתי לראות את ריקוד מושחת, קראתי בויקיפדיה על כל השחקנים בסרט, כולל להכנס למסד הנתונים שלהם MOMA. ואחרי זה היה לי מן וויב כזה - קרייב כזה לסרטי נוסטלגיה של שנות השישים אז צפיתי באסקימו לימון.

הפעם הראשונה שצפיתי באסקימו לימון הייתה עם החברות שלי בגיל 13, כשאמא שלי עומדת בסלון ואומרת "אוי, זה אסקימו לימון, זה אסקימו לימון" (נוסטלגיה בשבילה).

כשהייתי בת 13 לא התלהבתי כל כך מהנוסטלגיה לתל אביב של שנות החמישים עם בתי הבהוהואס, לא ידעתי מה זה. ולא חשבתי כמה זה אכזרי, מטופש וחולני, כל האלימות המינית הדוחה שם. של כולם כלפי כולם. וכמה הסרט הזה מעודד הטרדות מיניות ואלימות מינית. מזעזע. בגיל 13 בנצי ומומו ויודהלה נראו לי כמו גברים מבוגרים, והיום הם נראו לי כמו ילדים, ודי הזדעזתי לראות את סטלה בת ה 38, נכון למועד הסרט - עושה את הילדים האלו, עם חולצות בית ספר. פדופיליה לשמה. פשוט סרט דוחה ומזעזע שצפיתי בו רק בשל השירים הנוסטלגים.

ואז גיליתי שירדה לי לאינטרנט פרסומת, כנראה בעקבות צפיה בסרטים האלו "גבר, כל הנשים רוצות אותך בתור ידיד?". הם הזמינו אותי להזין את כתובת המייל שלי ולקבל קישור לכיצד משיגים כל אישה, כיצד גורמים לנשים לרצות אותי.

תראו מה זה הפרעת קשב, פשוט הזנתי את המייל ואת השם שלי כדי לקבל את המדריך של "כיצד להשיג נשים בקלות" והיו שם כל מיני מדורים כגון "כיצד לענג אישה". בגלל שהייתי אחרי צפיה בסרט הקאלט אסקימו לימון, החלטתי למלא ברובריקת השם שלי "בנצי וויס" (זה גיבור הסרט של אסקימו לימון).

ואז כשקיבלתי את המדריך לעינוג נשים, הבנתי לאיזה אבסורד הגעתי עם הפרעת הקשב שלי.

כולה הסחה רגעית, נזכרתי בשיר ריקוד מושחת ובא לי לצפות בו ביוטיוב, הובילה לצפייה ב 3 סרטים באורך מלא - ריקוד מושחת + אסקימו לימון 1+2" ולהתעסקות בקולנוע של שנות השישים.

קראתי גם כתבה על זאת ששיחקה את סטלה המגמרת, והיא לא מצטערת שהיא שיחקה בזה למרות שאח"כ לא קיבלה תפקידים בתיאטרון. היא הייתה שחקנית תיאטרון גדולה ברומניה, מה שגרם לי לרצות לשאול את אבי, יליד רומניה, אם הוא הכיר אותה ברומניה.

הסחות הסחות הסחות הסחות. זה מה שאני עושה כשיש לי לימודים ומטלות לבצע. אלוהים הפרעת הקשב שלי תפסה תאוצה.

אז את הבחינות שלי אני לא אעבור, כי אני לא לומדת. אבל "איך לענג אישה" בעקבות מדריך ששלחו לי באינטרנט, אני אדע גם אדע.

טוב, אני אומרת לעצמי כאן ועכשיו "פלאדה תחזרי למציאות, תחזרי למיקוד, תחזרי לקשב, צאי מההסחות". קצת כמו שאומרים לכלב שמתפרע בטיול "אלייי". אני קוראת לעצמי "אלייי".

****

אני חושבת שכמו שלאדם שיכור בגמילה יש נפילות של כמה בקבוקי וודקה טובים, וכמו שלאדם בדיאטה יש התקפי זלילה, גם לאדם עם הפרעת קשב שמנסה לשמור את עצמו בתלם של ריכוז ומיקוד, יש נפילות של התפלקות וחוסר מיקוד, כמו למשל לראות סרטון אחד ביוטיוב, שהופך ל 5 שעות של צפיה באינטרנט בקולנוע קאלט של שנות השישים (שנעשה בשנות השמונים ומשחזר את שנות השמונים).

אגב יש עוד איזה סרט שאני רוצה לראות פתאום. שגם כן נעשה בשנות השישים. משהו על רוצח סדרתי במחנה קיץ. ראיתי מזמן מזמן. מישהו זוכר?

****

אז ראיתי את סטלה המגמרת. ואני רוצה גם כן לגמר. לגמר את התואר שלי. התואר השני הזה. ואת כל המטלות. כמו סטלה המגמרת אומרת ע---כשיו, אני רוצה להגיד לעצמי ע-ככשיו - לבצע את המטלות שצריך בלי להתמזמז

אני חייבת להסיק מהדבר הזה מסקנות, איך אני מדרדרת ל 5 שעות צפיה סתמית באינטרנט בסרטים שראיתי כבר בבית הספר היסודי או החטיבה. אוףףף עם ההפרעת קשב.




 

פאלאדה

New member
חחח... זה היה בזבוז

אני נגד אידיאליזציה רטרואקטיבית של פדיחות











 

סתמגדיש

New member
פרדי קרוגר?

ממה שאת מתארת, נראה לי שהיית צריכה לעשות הפסקה יזומה בלימודים באופן מתוכנן.
גם אצלי הסחת דעת של שנייה עלולה לגרום לי לצאת מהפוקוס של הדבר המרכזי.

ואם אני יוזם את ההפסקה, זה כבר לא הסחת דעת, זה משהו שהוא חלק מתוכנית. אולי לנסות ולהיעזר בשעון, ולהחליט שבכל שעה 10 דקות זה fun ו 50 דקות זב ביזנס (ביננו בהרבה מקרים הייתי מסתפק ב 10 דקות בינס ו 50 דקות fun ) , לנסות לקבוע מסגרת, זה קל להגיד, קשה לביצוע

אמנם בהפרעות קש וריכוז אין גמילה. זה יקרה לך, לי, לכולנו עוד הרבה פעמים. לפני שאובחנתי, הייתי מלקה את עצמי בדברים הללו. אחרי האיבחון, סיגלתי לעצמי, ניסיתי לסגל, לא תמיד זה מצליח, תפיסה שיש מחיר בלהיות הק"ר (בצד דברים חיוביים)., לפעמים זה מחיר כלכלי, לפעמים חברתי, לפעמים פסיכולוגי. ואין מה לעשות, כי זה הטבע של ההפרעה, אני יכל לנסות לצמצם נזקים, אבל תהיה גם נפילות, קטנת וגדולות..
 

פאלאדה

New member
יום שישי ה - 13

הסרט שהתחשק לי לראות הוא יום שישי ה 13, כי זה מחנה קיץ בשנות השישים, ואיך שהוא יש בתוכי געגועים עצומים לשנות השישים, למרות שלא הייתי שם, הבטן שלי מתהפכת מגעגוע כל פעם שאני חושבת על שנות השישים. אני חשה יותר מתאימה לשנות השישים מאשר להיום.

בשנות השישים לא היו מחשבים ואינטרנט, ולו חייתי בתוך שנות השישים לא הייתי עושה התפלקויות כאלו במטלות לטובת 5-6 שעות צפייה בסרטים סתם!

העניין הוא שזו לא הייתה הפסקה יזומה, אלא הפסקה יזומה של 5 דקות שהפכה לכמה שעות טובות של צפייה באשפה קולנועית ישראלית מסוג "אסקימו לימון".

סיימתי את שעות ההסחה האלו בלקבל פרסומת של "איך להתחיל עם נשים" - שכמובן נרשמתי לרשימת תפוצה שלה, כאילו בשביל צחוקים. זה מראה איזה אדם מוסח אני.

להתחיל עם נשים, ממש כך.

זה מדהים לאלו מחוזות אני בורחת כשאני צריכה לעשות דברים, ובמה אני מתעסקת. כלומר זה לגלוש באינטרנט, לקבל כל מיני פרסומות ספאם קופצות, ולהרשם לרשימות תפוצה שלהן בקטע של צחוקים, רק, רק, רק כדי לחמוק ממטלות ומשימות. אין מחילה ואין סליחה!

אני ממש עצבנית על עצמי.

אני כבר כמה ימים במולטלי הסחה. לא מזמן לחצתי על קישור של "אתם תשארו פעורי פה מהסוף של הסרטון הזה". לחצתי. כלומר, זה כל הקטע של ההסחה. שקישורים באינטרנט מפתים אתכם. כמובן שהסרטון הזה גרר לעוד ועוד ועוד ועוד סרטונים. מה נסגר?



ובכל זאת, אני מנסה לנתח איך נפלתי למקום הזה.

ובכן,

אני חושבת שאדם עם הפרעת קשב צריך תוכנית עשייה מאד ברורה. לאו דווקא לפי שעות כמו רצף של פעולות, של מה שצריך לעשות.

ביום שבת למדתי לבחינות.

וחלק מהליך הלימוד שלי זה להקליט את עצמי מקריאה את החומר על רקע מוסיקה - ואז להאזין לזה בכל מיני מקומות כמו בנסיעות וכו'. או תוך כדי הליכה.

ביום שבת תכננתי להקליט כמה דברים ולהאזין להם.

ואז, לא רק ש MP3 שלי חדל לעבוד פתאום, גם כל ההקלטות של החומר שעמלתי על הכנתם שעות, היו תקועים בתוך הMP וטרם גיביתי אותם למחשב.

וניסיתי לחפש כל מיני מכשירי השמעה ישנים שלי, כדי להאזין לחומר, וזה לא עבד.

ואיך שהוא כל התוכנית היומית שלי התפרקה.

ואני אדם שפועל מאד מסודר כשיש תוכנית,

כלומר אם אני יודעת מה לעשות בכל זמן ומה לעשות אחרי מה, אני מתפקדת יופי

הקטע הוא שבלי תוכנית, הפרעת הקשב משתלטת.

ואני עצבנית על עצמי על בזבוז הזמן הזה.



|בלון-כ|

 

פאלאדה

New member
המ.... כי החשיפה קצת בעייתית

היא יכולה לשרוף אותי בעולם המקצועי

כאילו מופרעת קשב

למרות שאני חושבת על זה הרבה.

אני מאד רוצה לכתוב פעם ספר כזה על כל החוויות שלי עם הפרעת הקשב, כולל כל השלרטנים שנתקלתי בהם, וגם על דרכים לעזרה עצמית למופרעי קשב, וכמובן כל החוויות.

אבל אם זה יקרה, זה יקרה עוד המון זמן, לא עכשיו. כשאני אהיה כל כך מבוססת במקצוע שלי, עד שחשיפה שכזו לא תפגע בי



 
למעלה