איך לספר להורים ??

[0433]

איך לספר להורים ??

יש לי זוג חברות מקסימות שחיות במשותף מזה כארבע שנים. האחת בת 29 והשנייה בת 25. עננה המעיבה על היחסים המתוקים הללו הינה העובדה שהבחורה הצעירה מהשתיים טרם סיפרה להוריה על מערכת היחסים ועל בחירתה. אשמח לקבל תגובות בנושא ועצות לאור ניסיון, אם לספר, מתי לספר, איך לספר, למי לספר וכ"ו... תודה מראש.

 

[0433]

אין לכם דעה בנושא?

אף אחד/ת לא חווה/תה זאת על בשרו/ה ???

 

[הטרמפיסט]

אז ככה..... ../images/Emo120.gif

נורא קשה לחוות דעה על סיטואציה ספציפית, כשלא מכירים את האנשים המעורבים. סביר להניח שחברתך מכירה את ההורים שלה מספיק טוב בשביל להעריך פחות או יותר מה תהיה התגובה שלהם, ולהחליט לפי זה אם שווה לה כל העניין. אם המסקנה היא שכן, אז ה-איך זה כבר פחות משנה. אני אמליץ רק על נקודה אחת למחשבה לחברתך: כשמישהו מגיע למסקנה שהוא הולך לספר להורים, הוא עושה את זה קודם כל בשבילו, לא בשביל ההורים. ולכן הדרך שבה היא מספרת צריכה להיות בסיטואציה שהכי נוחה לה, ולא בהכרח זו שתהיה נוחה להורים. לגבי עצמי אני יכול להגיד שהחלטתי לספר להורים ברגע שהייתי במקום שבו התגובה שלהם כבר לא יכולה להשפיע עלי. כדאי גם לדעתי שההורים יזכו לפגוש את בת-זוגה, כדי שהם יבינו שמדובר פה באדם, באהבה קיימת, ולא ברעיון ערטילאי. אולי תציעי לה שתיכנס ותשתתף בדיון, שנוכל לשמוע ממנה יותר על הסיטואציה.

 

[eig]

בעיה משהו

תראה. כמי שנמצא מחוץ לארון, קשה לומר למישהו אחר לעשות כן גם, למרות שלרבים קיימת הדיעה שצריך לעודד אנשים לצאת המארון. כל אחד מכיר את עולמו, את חבריו ואת משפחתו. כל משפחה מגיעה ממנטליות שונה, ולכל אחד המקרה הפרטי שלו. צריך לשים הכל על כף המוזניים, האם היציאה מהארון כלפי המשפחה תשנה משהו ביחסים ? תערר את הבטחון ? תרחיק ? או להיפך תקרב. ואז לראות אם המצב כיום שהוא קשה , יותר קשה מהצפוי להיות או שעלול להיות יותר קל, וזה השיקול. מה שחשוב שלכולנו יהיה כמה שיותר נוח לחיות, אם היציאה מהארון הולכת להרוס את זה אז לא בהכרח כדי ללחוץ. אני אישית בעד כי אני מוצא בזה יתרונות, אבל זה מהעולם שבו אני חי, בן זוגי למשל , הוריו לא יודעים וזה מה שנכון לו. אני לא לוחץ עליו בנושא וגם לא מתכוון לעשות כן.

 

[חנה בית הלחמי]

למרות שלא יצאתי מעולם מארון הנטייה

המינית שאיני שוכנת בו - יצאתי גם יצאתי מארונות אחרים. כפמיניסטית, כ"סרבנית ניזואין", כאם חד הורית, כחילונית לוחמת וכולי. ארונות קטנים מבחינת התפיסה הסובייקטיבית אבל יכולה לומר רק דבר אחד לגבי נסיוני שלי לגביהם ותצפית על חברים וחברות שגילו להורים על נטייתם המינית - לא כ"כ משנה איך אומרים...משנה רק שאומרים. התקשקשות יתר עם המתודיקה של הגילוי היא קטצ´ רציני, כי יש בה אלמנט של לקחת אחריות על תגובות של אחרים (=המשפחה) והאחריות הזו בדיוק היא שמשאירה את היוצאים מהארון בתוך מגירה בארון של ההורים לשארית חייהם. התחשבות תמידית שיש בה טעם לפגם לטעמי וחמור מזה - היא מקלקלת למתחשבים הללו לא מעט בחיים. תזהר מזה. אם אתה שלם עם התהליך ועם שלב הגילוי שאתה מצוי בו - פשוט תספר. ירצו, יאכלו. לא ירצו, לא יאכלו. למען בריאות חייך.

 

[חנה בית הלחמי]

ניזואין=נישואין