מטרת השאלה הייתה להבין את מקור הבעיה; לדוברי רוסית יש בד"כ
קושי ביידוע כי ברוסית אין תווית יידוע. לדוברי שפות שבהן היא קיימת, כמו עברית (כמו גם ערבית, אנגלית ושפות רבות אחרות) זו בד"כ לא בעיה, אף שהיידוע משתנה במידת מה בין שפה לשפה.
 
ייתכן שהקושי שלך לזהות את הצורך ביידוע קשור יותר בחוסר הדיוק בהגיית אותיות היחס בימינו ופחות בעצם היידוע עצמו. כמו כן בשנים האחרונות קיימת בעברית מגמה (בעיקר בקרב צעירים, אבל היא כבר התפשטה הלאה, אפילו לתקשורת) ליידע ללא צורך, גם שמות פרטיים למשל (של חברות, מותגים וכיו"ב).
 
אני שומעת תלמידים קוראים טקסט בקול ופעמים רבות הם אכן לא מיידעים נכון... לא יודעת למה, מודה.
 
בדוגמה הראשונה שנתת זה צריך להיות בדיוק הפוך:
אני יושב בול בְּאמצע השולחן (כפי שכבר כתבתי, בצירוף סמיכות מיידעים רק את הסומך).
אני יושב בול בַּאמצע (של השולחן).
 
אולי זה הטיפ שיכול לסייע לך, בדיוק מה שכתבת: בית מסוים (למשל של מישהו) לעומת בית כלשהו. אם אתה טוב באנגלית, אולי יעזור לך לחשוב מתי אתה מוסיף את התווית הסתמית a, למשל "ראיתי בית" I saw a house, לעומת בית מסוים – "ראיתי את ביתו" I saw his house (באנגלית לא מוסיפים יידוע כשיש שייכות, הוא כבר מיודע).
 
גם בעברית לא מוסיפים יידוע לשם עצם משויך (בכינוי קניין חברו) – אי אפשר "הביתו" כי "ביתו" כבר מיודע (=הבית שלו). אבל אם משתמשים במילית "של" מיידעים: הבית שלו. כאמור, בצירוף סמיכות רגיל מיידעים רק את הסומך (המילה השנייה).
 
לסיכום:
ראיתי בית. I saw a house (בית כלשהו)
ראיתי את הבית. I saw the house (בית מסוים)
ראיתי את בֵּית סבתי / את הבית של סבתא / את ביתה של סבתא (בית מסוים, סוגי סמיכויות שונים).