ariel thats me
New member
איך להתמודד?
החבר שלי איבד את אמא שלו כשהיה ילד קטן, ואת אחיו (היחיד) לפני שנה. הוא לא מעוניין/מסוגל לדבר לא על אמו ולא על אחיו. לאחר מספר חודשים של קשר, ביום השנה למות אחיו, ניסיתי לשאול אותו על אחיו. הוא סיפר לי קצת פרטים (יבשים) וזהו. לא לחצתי עליו ואמרתי לו שאני שם בשבילו - שיספר מתי שירצה. ביום השנה לאמו חזר אותו עניין - שאלתי, הוא לא רצה לספר, ושוב אמרתי לו שאני שם. אני מאוד מבינה את הקושי שלו להיפתח ולספר. אבל, מצד שני, אני חוששת שהדבר יפגע בו בטווח הארוך. למעשה הוא חי בהכחשה. למה הכחשה? גם כשאנחנו נוסעים לאבא שלו, ואבא שלו מתחיל לספר לי על האח (האבא מאוד רוצה לספר, בדיוק ההיפך מהחבר שלי), הוא מיד הולך לחדר אחר או מתחיל לקרוא עיתון - הכל רק לא לשמוע. גם לי מאוד קשה הסיטואציה - יש לי חיבה עמוקה לאבא שלו (מהרגע הראשון) ואני מאוד רוצה לעזור. כשאבא שלו מתחיל לספר לי על אחיו אני מקשיבה ומתאמצת לא לבכות (בכל זאת, לא הכרתי את האח, ונפגשתי עם האבא רק מספר מועט של פעמים). אני מצליחה להחזיק את עצמי ולהקשיב לסיפורים. רק יום או יומיים אחר כך הדברים מחלחלים ואז ממש קשה לי. אני לא יכולה לדבר עם החבר שלי על זה כי הוא כאמור בורח מהנושא (ניסיתי, אבל ראיתי שקשה לו והוא אמר שהוא לא רוצה לדבר על זה). לסיכומו של עניין, אני לעצמי מצליחה להתמודד עם הנושא - וכשקשה לי אני מדברת עם חברות / אמא שלי. אבל קשה לי לראות את החבר שלי ככה. אני רוצה לעזור לו אבל לא יודעת איך. מצד אחד נראה לי שאם ידבר יהיה לו קל יותר, אבל מצד שני... (למזלי) אני לא ממש יודעת. כל המגילה הזו, כדי לשאול בעצם מה דעתכם - האם לעזוב אותו ולתת לו לספר כשיהיה לו נוח, או לנסות ולהעלות את הנושא? איך אני יכולה לעזור לו?
החבר שלי איבד את אמא שלו כשהיה ילד קטן, ואת אחיו (היחיד) לפני שנה. הוא לא מעוניין/מסוגל לדבר לא על אמו ולא על אחיו. לאחר מספר חודשים של קשר, ביום השנה למות אחיו, ניסיתי לשאול אותו על אחיו. הוא סיפר לי קצת פרטים (יבשים) וזהו. לא לחצתי עליו ואמרתי לו שאני שם בשבילו - שיספר מתי שירצה. ביום השנה לאמו חזר אותו עניין - שאלתי, הוא לא רצה לספר, ושוב אמרתי לו שאני שם. אני מאוד מבינה את הקושי שלו להיפתח ולספר. אבל, מצד שני, אני חוששת שהדבר יפגע בו בטווח הארוך. למעשה הוא חי בהכחשה. למה הכחשה? גם כשאנחנו נוסעים לאבא שלו, ואבא שלו מתחיל לספר לי על האח (האבא מאוד רוצה לספר, בדיוק ההיפך מהחבר שלי), הוא מיד הולך לחדר אחר או מתחיל לקרוא עיתון - הכל רק לא לשמוע. גם לי מאוד קשה הסיטואציה - יש לי חיבה עמוקה לאבא שלו (מהרגע הראשון) ואני מאוד רוצה לעזור. כשאבא שלו מתחיל לספר לי על אחיו אני מקשיבה ומתאמצת לא לבכות (בכל זאת, לא הכרתי את האח, ונפגשתי עם האבא רק מספר מועט של פעמים). אני מצליחה להחזיק את עצמי ולהקשיב לסיפורים. רק יום או יומיים אחר כך הדברים מחלחלים ואז ממש קשה לי. אני לא יכולה לדבר עם החבר שלי על זה כי הוא כאמור בורח מהנושא (ניסיתי, אבל ראיתי שקשה לו והוא אמר שהוא לא רוצה לדבר על זה). לסיכומו של עניין, אני לעצמי מצליחה להתמודד עם הנושא - וכשקשה לי אני מדברת עם חברות / אמא שלי. אבל קשה לי לראות את החבר שלי ככה. אני רוצה לעזור לו אבל לא יודעת איך. מצד אחד נראה לי שאם ידבר יהיה לו קל יותר, אבל מצד שני... (למזלי) אני לא ממש יודעת. כל המגילה הזו, כדי לשאול בעצם מה דעתכם - האם לעזוב אותו ולתת לו לספר כשיהיה לו נוח, או לנסות ולהעלות את הנושא? איך אני יכולה לעזור לו?