איך להתמודד

[ליאל ד]

איך להתמודד../images/Emo201.gif

היי בנות.. אני פשוט לא יודעת מה קורה לי.. אני כל הזמן בדיכאון, והיום בוכה כל היום.. אני לא מצליחה להתמודד עם המחלה.. כל כך עצוב לי, לא מעכלת שיש לי אנדו.. לא מעכלת שיש לי ציסטות שוקולד חדשות.. לא מעכלת שאצטרך ניתוח נוסף... אני מבינה שאני חייבת להתמודד ולהיות חזקה - אבל פשוט אין כוח.. מצד אחד אני מבינה שצריך לחיות את היום ולהגיד תודה על כל יום שעובר ללא כאבים, אבל מצד שני אני חושבת על העתיד - והעובדה היא שכל התוכניות שלי לעתיד - לא כללו התמודדות עם אנדו'. ועכשיו פשוט מפחיד אותי לחשוב על העתיד.. כבר עברו כמעט 4 חודשים מאז האבחנה, ומשום מה חשבתי שעם הזמן - יהיה לי יותר קל - אבל זה הולך ונעשה יותר קשה.. אני מצטערת על הקיטורים, אבל אני איכשהו לא מצליחה להתמודד ולהתרגל לרעיון האנדו'. רוצה להגיד תודה לכן שאתן כאן! אני מאחלת חג שמח לכן ולבני משפחתיכן!

 

[galim29]

ליאל יקרה../images/Emo24.gif

כולנו עוברות את השלב הזה ואת לא צריכה להיאבק בו. מאוד מובן שאת מרגישה ככה. לא פשוט להכניס את האנדו כאורחת קבועה לחיים. לי הייתה תקופת הסתגלות קשה מאוד עוד לפני הבניתוח שעשיתי לפני כשנה וחצי עוד מעט. וגם לניתוח נכנסתי די באופוריה וציפיה של להיפטר כבר מהכאבים בלי לחשוב על ההשלכות שיש למחלה והצורך להתמודד איתה ביום יום. בשביל זה הפורום קיים: לבכות, לקטר, לשאוב כוחות ולהתנחם והכי הכי: לראות שאפשר גם אחרת, שיהיו תקופות טובות יותר וזה לא תמיד ככה. אי אפשר להיות חזקה כל יום כל היום. יש תקופות שבירה ואז פשוט תנסי לשמור אל מנוחה, למצוא את הדברים שעושים לך טוב גם בתוך כל הכאבים והסבל. המממד הנפשי בהתמודדות והצורך למצוא כל הזמן אנרגיות לא פשוט בכלל. אני כל כך מבינה אותך. הדבר שהכי מפחיד אותי זה הרגע שאצטרך ניתוח נוסף כשכל כאב מסוג לא מוכר במקום חדש מכניס ללחץ. אבל ליאל יקרה, אני באמת מאמינה שאנדו זאת מחלה שאפשר לחיות איתה לא רע. באיזה שהוא שלב בחרתי להשתמש בה כדי לעשות שינוי גדול בכל צורת המחשבה שלי. מבחורה פסימית ושעסוקה בבריאות ובכאבים, היום אני מנסה למצוא את האופטימיות, את הכוס המלאה לצד הכאבים שיש גם נהיום ולצד כל הסימפטומים שלא נעלמו. והרבה יותר קל לי... יש רגעי שבירה ואז מתחפרת מתחת לפוך, לוקחת פסק זמן מהעולם, עוברת לעולם של דמיון קצת (טלוויזיה, ספרים, מה עשוה טוב) ומחכה קצת שהאנרגיות יחזרו.... והחברות המקסימות שלי פה בפורום תמיד עוזרות, תומכות ומחבקות.... אז את רואה שאת לא לבד? תני לעולם להיות עסוק קצת בלעדייך ותחזרי אליו עם כוחות מחודשים ו-

להראות לו מי החזקה מבין שניכם

 

[מייקילולי]

ליאל חמודה ../images/Emo24.gif

אל תחשבי על מה יהיה בעתיד, תחשבי על היום ועל מחר. כשיגיע העתיד ואיתו בעיות אנדו חדשות תתמודדתי איתן אז. איך את מרגישה כרגע? יש כאבים? הכי חשוב שעכשיו תרגישי טוב. הכי חשוב שאת מודעת למחלה ושאת מטופלת ועם היד על הדופק כל הזמן. סיפרת לי שעוד שבועיים יש לך תור לגניקולוג, תעשי שוב US ותשמעי את דעתו מה כדאי לעשות, תתייעצי איתו לגבי הזריקות. ועכשיו בלילה כזה

תפתחתי

שימי

טוב תיכנסי מתחת לפוך החם עם

ו-

, אל תחשבי על כלום ותני לחבר שיפנק אותך קצת. וקבלי מליון

 

[מייקילולי]

ועוד משהו

אני זוכרת שאמרת שאמרו לך בתה"ש על ציסטה אחת חדשה לא? ראו עוד ציסטה? עשית מאז שוב US?

 

[ליאל ד]

תודה בנות

גלים - קודם כל זה כל כך נכון מה שאמרת לגבי הפחד מהניתוח בעקבות כאבים חדשים ותחושות חדשות, כל פעם יש תחושה שהכאב עלול להחמיר ואז יהיה צורך באישפוז. די התביישתי להודות בזה, אבל זה הפחד שמלווה אותי כל היום - פחד מההגעה הפתאומית לבית חולים. פשוט 2 האישפוזים מתוך 4 שהיו לי היו אישפוזי חירום (1 בעקבות תאונת דרכים קשה ו-1 בעקבות גילוי של ציסטות שוקולד ענקיות בבדיקה אצל גניקולוג) ומאז יש לי פחד מאישפוזי חירום וכמובן ניתוחים למיניהם (2 אישפוזים נוספים היו למטרות ניתוח שרק אחד מהם יצא לפועל). מייקילולי - לגבי ציסטות - אז עוד לא הייתי בבדיקה - רק בעוד שבועיים, אבל יש לי תחושה מוזרה בצד הבטן - כמו שהיה לי כשהופיע ציסטה בשחלה ימנית - אז עכשיו יש את התחושה גם בצד שמאל. נכון להיום - אין לי כאבים חריפים. אבל אני בנאדם מאוד רציונלי ותמיד חושבת על מה יקרה בעתיד, והכי מפחיד אותי מה יביא עימו אנדו'. הוא התפרץ בגיל 24, יש לו עוד הרבה זמן להשתולל

. והלא-נודע מפחיד אותי בטירוף. כשאני קוראת את הסיפורים של הבנות כאן - אני מזדעזעת ומתחילה לפחד עוד יותר.. תודה רבה לכן על התייחסותכן! אתן פשוט מדהימות!

 

[מייקילולי]

ליאלי

תאמיני לי שגם אותי הסיפורים של הבנות מאוד מפחידים, מה עוד שאני לא יודעת כלל מה מצב האנדו אצלי בגוף ולאן לעזאזל הוא הצליח להגיע. וגם אותי הנושא מעסיק מאוד במהלך כל היממה, וכל כאב מייד אני מקשרת אותו אוטמטית לאנדו ומייד מפחדת. אבל אני יודעת שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי להיות בשליטה כמה שיותר על המחלה, אני בדיכוי ובמעקב צמוד גם אצל הגניקולוגית שלי וגם בתה"ש - יותר מזה אני לא יכולה לעשות כרגע. וגם אני מאוד מבוהלת מה יהיה בעוד פחות מחודשיים כשאעבור לגלולות (במיוחד לאחר ה- US האחרון), נראה לי שאתייצב לפחות פעם בחודש אצל הגניקולוגית לבדיקת US. כולנו באותה

(=תחשבי שזאת סירה, זה הכי קרוב לסירה שמצאתי

)

 

[ליאל ד]

אהבתי את הסירה!../images/Emo8.gif

תודה מתוקה, פשוט אצלי כל החיים תמיד היו מתוכננים : תיכון-צבא-תואר ראשון-תואר שני-מציאת עבודה-משפחה. ובכל התוכנית הגרנדיוזית הזאת אף פעם לא נכללו בעיות בריאות. ועכשיו אני מתחילה להבין שאני צריכה לפנות לבעיות האלה חלק נכבד מהמקום בתוכניות שלי. אני אף פעם לא סבלתי מסימפטומים חריפים של המחלה והיא התגלתה בין לילה - הפכתי מבריאה - לחולה כרונית. וכמו שאתן נוהגות להגיד כאן : ניסתרות הן דרכי האנדו - וזה מה שמפחיד אותי - חוסר ידיעה.

 

[lior362]

ליאל יקרה

החיים מתוכננים על ידנו ולמעלה מתכננים אותך איך שרואים לנכון . גם אצלי החיים היו מתוכננים ולא קרה מה שרציתי, החיים תכננו אותי ... . אולי זה הצומת להבין שאנו אחראים עד שלב מסויים בחיים וושעל הרבה דברים אין לנו שליטה . יש מי שיאמין במקריות , מזל , בורא עולם .לא משנה מה אבל אולי תצמחי ותגדלי מהקטע הזה שיש דברים שאנחנו לא בשליטה עליהם . אומרים שגם מכל דבר רע יש דברים טובים רק שלא תמיד אנחנו מודעים אליהם כי התוכנית האלוהית גדולה ומורכבת ואין אנו מבינים אותה .... אני בכל אופן התחלתי לנסות לו ואני מדגישה רק לנסות כי זה קשה ליישם לקחת את מה שקורה כמה שצריך לקרות ... הרבה הצלחה . אנחנו כאן תמיד ... עוד בסוף יצאו לך דברים טובים מאיתנו....חחחחחח לי למשל כבר יצאו כמה דברים טובים מכמה בנות מקסימות פה .... אז אולי האנדו היה שווה ... מי יודע...

 

[זק המקורית]

מנסה אחרת..קצת ארוך קחי נשימה

אתחיל במשפט נדוש :"כל ההתחלות קשות אבל......אח"כ האנדו בהחלט מפתיע

" אני באמת חושבת שכמנסים לומר את המילה אנדומטריוזיס גם נשברות השיניים וגם זה מכניס לדיכאון..לאבד שיניים בגיל כל כך צעיר

מאוד מבינה את הקושי בלקבל את האנדו...במיוחד שיש הרבה הפתעות מצידו (שימי לב גלים מתייחסת למחלה כנקבה ואני כזכר...שהרי רק הזכרים עושים בעיות

אני חושבת שאם האנדו היה נקבה הוא לא היה מתנהג ככה....ועוד פרט קטן למה האנדו זכר....הוא מתפשט....תחביב לגברים בלבד. ואחרי הנסיון להעלות בת צחוק על פנייך עוברת אני לקצת רצינות

......מנסה.... כל הפחד הזה הוא בהחלט טבעי ורצוי...איך אומר לי תמיד דר' סוריאנו אם לא הייתי פוחדת אז הוא היה מודאג.

המילה, הציטסות, מה רוצה ממך המחלה? ולמה אנדו', מה הלאה? איך? כמה? למה? מתי? והשאלה הכי מדכאת זה - למה אני? והתשובה - אין תשובה בעצם אין תשובות (כי כמו ששמת לב יש הרבה שאלות) טוב סתם זה עוד חיוך

שאני מנסה להוציא ממך....יש תשובות קצת אבל תשובות. בואי תעשי עם עצמך הסכם ...בעצם רק עכשיו עשיתם הכרות, את והאנדו.....כלומר זוהי התחלה...כמו מעבר לארץ זרה רחוקה מכל המוכר והידוע.....ועכשיו אחרי שבעצם הבנת שאת כבר במצב מסויים צריך ללמוד להכיר לקבל ולדעת כיצד את ממשיכה מכאן.....כלומר ללמוד....מי היא הארץ.....כיצד מתנהגים התושבים.....ובעצם בגלל שאת הולכת להיות שם קבוע אז גם לדעת איך לקבל את השוני שבעצם את לא רגילה אליו.... ובפשטות בלי לבלבל לך יותר מידי במוח...כשמתחילים משהו חדש במיוחד אם הוא קשה....וזה מנסיוני ..... דבר ראשון זה לבכות

....בדיוק, לבכות לשחרר....להוציא את כל המרירות התסכול והנאחס.....(שימי לב שוב מדובר במספר ימים לא להתמכר.....

.....עכשיו אחרי שבכית קצת...הגיע זמן הלימוד

- לקרוא

.....לשאול.

....לדבר.

....ואת זה את עושה איתנו....ורצוי הרבה.

............עם המשפחה....החברים, ללמד אותם בעצם מה שאת יודעת ככה בעצם את מרגישה שיש לך סוג של שליטה על האיכס....ואז הפתעה

פתאום את מגלה שלמרות הקושי והנאחס וכל השאר....איפה שהוא בפנים כבר קיבלת את העובדה שאת חולה ועכשיו את בעצם לומדת איך לשמור עליה שלא היא תשלט עלייך אלא תמיד ידך על העליונה..

...ככה זה בארץ נוכריה. הפחד מאישפוזים ניתוחים טבעי ........לגבי התכנונים שלך להמשך החיים את בהחלט יכולה ליישם רק בהילוך נמוך ...קצב איטי ...אז יקח קצת יותר זמן ממה שחשבת ......יהיה לך עיסוקים עד גיל זיקנה לפחות לא תשתעממי........

חוסר הידיעה - בקרוב מאוד את תשלטי ברזי האנדו' כאילו היית רופא עוד קצת זמן איתנו .....נכון שעדיף היה בלעדינו אבל אנחנו כל כך מקסימות ונחמדות

שאם כבר אנדו אז איתנו.....

מקווה מאוד שלא נפגעת מסוג התשובה אבל ...לפעמים זה שיש את האנדו גם לאחרות לא תמיד מנחם ואני חושבת שהדרך להשתלט על כל מצב קשה הוא בחיוך ואם אפשר קצת צחוק אז עדיף....... אם נפגעת מראש סליחה..... מיליוני חיבוקים

 

[galim29]

ז'קוש את פשוט מדהימה../images/Emo23.gif

אני כמעט בכיתי כשקראתי את התגובה המקסימה שלך... אם כבר אנדו אז רק בחיוכים וב-

מצטרפת לכל משפט שכתבת... למה אני קוראת לה נקבה? כי היא חלק ממני ואם אני רוצה לאהוב אותה אז זו הדרך.. גם לאוטו שלי (ג'סטי) התייחסתי כאל נקבה... סוגיה מעניינת בהחלט

שיהיה סופ"ש מקסים לכולם.. אני בדרך לקונצרט בנצרת בגשם ובקור...

 

[ליאל ד]

זקוש

קודם כל כל מה שאמרת זה נכון ולא פוגע בכלל. המציאות החדשה בינתיים קשה לי! זה נכון שקשה בגלל חוסר ידיעה וגם חוסר שליטה.. כשאני ארגיש שיש לי שליטה במצב, שידיי על העליונה - בהחלט ארגיש יותר טוב. בינתיים נושא האנדו' רק מפתיע ומבהיל אותי ושלב הדמעות די מתארך. וכמובן האנדו' שולט במצבי הפיזי והנפשי.. עוד לא מצאתי את הכלים לשליטה עליו.. ולכן אני תמיד פונה אליכן - המלאכיות המקסימות

- שתמיד יודעות לנחם, להקשיב ולהסביר. אני מודה לכן שאתן כאן!

 

[זואילי]

ואחרי הבכי

יש גם כעסים. ושיחרור כעסים זה גם משהו. אז אמנם לא תמיד יש על מה להתפוצץ (או על מי...), אבל אפשר למצוא עיסוקים שבהם תוציאי את כל התיסכול והעצבים. אני עושה את זה בבישולים, וגם מקבלת מזה ערך מוסף.... (טעים לי..) אז דווקא מהאנדו המנוול אני כבר לא בוכה, אבל משחררת פיוזים לכל עבר.

 

[ליאל ד]

זואילי../images/Emo140.gif

אם אני אתחיל לבשל - אז זה יראה כאילו אני מוציאה את הכעסים שלי עליהם!!!! הבישולים שלי פשוט ירעילו אותם - אני נורא גרועה בלבשל

!!!!!!! אז על מנת לשמר את בריאותם של אהוביי - אני נמנעת מלהיכנס למטבח

!!!!!!!

 

[רחלי104]

היי בנות חדשה אחרי ניתוח

לפני חודש עברתי ניתוח ניקוי בתל השומר שכלל הורדת חצוצרה,ניקוי כיליה,וניקוי המעי....אני מדוכאת כי הנפיחות בבטן עקב הניתוח לא ירדה,למרות שעבר כבר חודש....אולי מישהי יודעת אחרי כמה זמן הנפיחות יורדת?...אני דואגת אולי משהו לא בסדר....מפחדת להשאר תקועה עם הבטן הנפוחה...אם משהי יודעת משהו אשמח לעזרה....

 

[בואינג 707]

האנדו' לימד אותי לחיות יום אחרי יום

אני לא מתכננת ולא מתוכנתת (גם לפני שאובחנתי לא הייתי מתוכנתת יותר מידי..) אין ספק שזה לא קל, לשלב עבודה עם אנדו,חיי משפחה ללא קריזות והתקפי זעם הורמונאלים.. הורות ואנדו',, כאן זה המקום לקטר.אם לא פה אז איפה תקטרי?

מקוה שהיום יותר טוב