איך להתמודד עם בת ה 4?

irena32

New member
איך להתמודד עם בת ה 4?

שלום לכולם, אשמח לעצות ורעיונות איך להתמודד עם הילדה שלי.
בחודשים האחרונים חלה החמרה בהתנהגות שלה, התקפי זעם קשים על כל דבר קטן, מצפה שנעשה מה שהיא רוצה מבלי שהיא תאמר את מה שהיא רוצה (עלינו לנחש מה היא רוצה עכשיו) כשהיא בהתקף היא מרביצה לנו, צועקת, וזה יכול להמשך גם שעה שלמה. הקושי הכי גדול זה שהיא עושה את זה גם בלילות, כמעט כל לילה!
מתעוררת ממשהו (בדרך כלל זה פיפי) ואז מתחילה בטנטרום כי לא הלבשתי לה את המכנס טוב, או לא כיסיתי אותה או לא יודעת מה.
עכשיו מה הבעיה? שהיא לא אומרת מה היא רוצה, היא צועקת עלי "את זה" או "את לא עושה מה שאני רוצה" ועוד כל מיני משפטים בסגנון
ניסינו מספר שיטות אבל נראה ששום דבר לא עוזר.
דיברנו, הסברנו שאמא ואבא לא מבינים אם לא אומרים להם במילים את הרצונות, ניסינו טבלת התנהגות, פרסים, עונשים, התעלמות אבל נראה ששום דבר לא עוזר.
אני מסרבת להיות לידה כשהיא מתנהגת ככה, אז אני הולכת לחדר אחר אבל היא רצה אחרי וממשיכה להרביץ לי.
הגננת ניסתה לדבר איתה, וגם עשתה לה טבלת התנהגות בגן, אבל לא עוזר כלום.
היא ילדה יחידה, לא היה שום שינוי בחיינו בתקופה האחרונה, תמיד היתה מאתגרת ובעלת מזג חם. השנה נכנסה לגן עירייה, ואני רואה שהיא פורחת שם ונהנת מכל רגע. הגננות לא מאמינות לי שככה היא מתנהגת בבית.

מקווה שהצלחתי להסביר טוב את המצב, וסליחה על האורך :)
אודה על רעיונות איך להתמודד עם המצב
 

iameden

New member
בת 4

נשמע אתגר מתיש במיוחד. קודם כל, עלי לומר שלא ממש ברור לי למה בגן דיברו איתה או עשו לה טבלה אם ההתנהגות לא אופיינית לגן... (או שלא הבנתי נכון). שנית, זה יכול לנבוע מהרבה מאוד סיבות. חלקן קשורות לגיל... בגיל 3-4 ילדים ממשיכים לחפש דרכים להיות עצמאיים ובוגרים ולשלוט בסיטואציות בחייהם. חלקן קשורות לגבולות ברורים, אסרטיביים ועיקביים. יכול להיות קשור לכך גם שפשוט הילדה עייפה נורא אחרי הגן. קשה לה להמשיך ולהסביר ולדבר ולהכיל ולקבל ולהיות ממושמעת... לפעמים עוזר לצאת קצת החוצה, לפעמים עוזר להקדים את כל הטקס שינה לזמן מוקדם שתישן יותר ולפעמים זמן שקט כשחוזרת מהגן... גם אופי, קושי כללי בהבעה, קושי למצוא דרכים להרגע, קושי בויסות חושי (צריכה הכל חזק/חלק, כל טיקט ומרקם מפריע לדוגמא) ועוד. בעיקרון, מה שאני עושה זה 2 דברים: ייללות/צעקות/בכי- אני לא מבינה... דברים צריכים להיאמר בטון רגיל כדי שאבין אותם. עד אז, לא יעזור כלום. כן אשקף- קשה/מעצבן/מתסכל/מרגיז שלא מבינים. זה באמת קשה. בואי נסי להסביר לי. זה כנראה ילווה בטנטרום ארוך... במהלכו אני אישית מציעה- חיבוק להרגע, כי אני רואה שקשה לה להרגע ומצד שני לא אסבול אלימות. אם מתנהלת באלימות אקום ואלך, כפי שאת עושה ואם זה אומר לסגור את הדלת לדקה כדי שלא תוכל להכות אותי, אני אעשה זאת. הכל עם הסבר קצר- לא מרביצים! אני לא נשארת ליד מי שמרביץ לי! לא אתן לך להרביץ! את כועסת, בואי נרביץ לכרית/אתן לך חיבוק לעזור להרגע וכדומה. מצד שני, אחזק כל אמירה או בקשה שלה- איזה יופי ביקשת/הסברת את עצמך. כמה בוגרת וכדומה... העניין העקרי הוא להיות עיקביים, אחידים ולא להסכים לאלימות או שתקבל דברים כשמתפרצת... אם עוד לפני ההתקף, תמיד אפשר לנסות לעזור כמובן- להצחיק, להשתמש בהומור, להזכיר שצריכה להסביר כדי שתבינו, להציע מ 2 אופציות ומה שמתאים לכם). לפעמים רק השינוי הפתאומי בסיטואציה, "מוציא" אותם מזה (לקחת בובה ולדבר בשמה, לשנות טון ולומר שאת עכשיו מפלצת הדיגדוגים/ כלבלב החיבוקים... מה שמתאים). בלילה- שווה קודם כל לבדוק שישנה מספיק ושלא שותה הרבה לפני השינה כדי שתתעורר פחות. ככלל, ילדים עייפים מדי מתעוררים יותר בלילה מלכתחילה, כי מופרש להם קורטיזול שמעורר (אדרנלין). מעבר לזה, כמה שפחות אינטרקציה ואם מעדיפה, שתתלבש לבד ו"תיקח" אחריות על מה שמציק או לא מציק. ואם טנטרום, הייתי מתנהלת כמו ביום אבל זוכרת שהיא עייפה ומנסה יותר לעזור לה לרדת מהעץ. אחרי שבמהלך היום יהיה קל יותר אז אולי שווה יותר להתעקש גם בלילה אבל יכול להיות שאם ביום יהיה שיפור, גם בלילה זה יקרה. בהצלחה!
 

רויל1

New member
תגובה לפניתך

שלום רב. מדברייך מסתמן כי אכן את חשה מצוקה לגבי התנהגותה של בתך בת הארבע. ראשית, חשוב שתדעי שבגילאים מסויימים ובהתאם לשלב ההתפתחותי שבו נמצא כל ילד- לעתים מופיעות התנהגויות אופייניות לאותו הגיל שמתבטאות ברצון של הילד לשלוט, למרוד, לבדוק את הגבולות שמציבה לו הסביבה המשפחתית או החינוכית ועוד.ביטויים של פחד או נטישה או התפרצויות זעם- אף הם מהווים חלק משלב התפתחותי. חשוב שלפני הכל תבדקו עם עצמכם מספר שאלות: האם היה בכל זאת אירוע מסויים שגרם לאותה התנהגות? האם לילדה יש חברים בגן? האם היא חשה בטוחה ומוגנת בביתכם? כמה שעות ביום היא מבלה במחיצתכם והאם זה מספיק? תוכלו לבחור בגישה אחת מיני גישות רבות כדי להתמודד עם המצב בהצלחה אבל חשוב שתהיו תמימי דעים, עקביים לאורך תקופה ועוד חשוב שתעבדו בשתוף פעולה עם הגננת ותשפתו אותה בבחירת דרכי הפעולה שלכם. לעניות דעתי, אין לאפשר לבתכם לנהוג באלימות כלפיכם או לסכן את עצמה או את האחרים. נסו לזהות מראש מצבים של מצוקה- עוד בטרם הם מתפרצים. למשל- מה כדאי לעשות\להכין\ לשוחח לפני שעת ההשכבה והשינה. בנוסף- לא בטוח שנטישתהילדה ברגעי ההתפרצות- היא הדרך הנכונה.חשוב לעמוד לצדה באותם הרגעים לצד הצבת גבולות ברורים ואמירות כגון:" אצלנו בבית לא מרביצים". אני לא מרשה לך לצעוק עלי". הדברים צריכים להאמר בנחישות , בבהירות ובצורה קצרה ועניינית. בלי להיכנס למונולוגים ארוכים מידי. במידה והמצב לא ישתפר- תמיד תוכלו לפנות לייעוץ מקצועי של פסיכולוג ילדים או מנחת הורים או יועצת חינוכית. בהצלחה בהמשך הדרך.
 
ילדה בת 4

הי, מהתיאור שלך נראה שאת ממש זקוקה לעזרה של יועצת הורית.
אני הייתי בודקת מהם הצרכים הרגשיים של הילדה שלא מקבלים מענה ומשקפת אותם לכם ההורים כדי שתתנו מענה מתאים לצרכים של הילדה. חג שמח
 
למעלה