איך להתיידד עם חתול?

[יוביוב הירוק]

לפני כ-3 חודשים התחלנו לטפל ב-2 גורות (אחיות) שהופיעו בחצר הבית (בנוסף לעוד כמה חתולים שכבר גרים איתנו). הבעיה - למרות נסיונות ההתקרבות וההתיידדות מצידנו, הן עדין מפחדות מאיתנו. עם אחת הצלחנו להגיע לליטופים זהירים, אבל השניה לא מוכנה לאף מגע.
יש לנו הרבה נסיון עם חתולים, ובפרט ביצירת קשר עם גורים "פראיים". ותמיד הצלחנו לשבור את המחסום תוך שעות, עד ימים בודדים. אבל כאן מדובר בחודשים בלי שום התקדמות.
המצב פוגע מאוד באיכות החיים של הגורות - שנמלטות בכל פעם שמישהו מאיתנו בתנועה. ולא יכולות למצוא מחסה בבית כשיורד גשם. שלא לדבר על סתם פינוק.
הן מאוד קשורות זו לזו, ואנחנו "חושדים" שזו חלק מהבעיה - יתכן שגורים בודדים זקוקים יותר למגע, ולכן קלים יותר ל-"שכנוע"?

בקיצור - האם יש רעיונות לאסטרטגיה/טקטיקה להתיידדות?

אגב - עכשיו הן בנות 5 חודשים.

 

[Yukita]

יש חתולים שזה אכן באופי שלהם לא לרצות מגע אדם במיוחד, וזה לא קשור לזה שהם לבד או ביחד עם חתול אחר. עם זאת... מנסיוני, אנשים לא מודעים עד כמה דברים שהם עושים מפחידים ומרתיעים חתולים, בלי שום כוונה.

לכן אמליץ לכם לצפות באינטרנט בסרטוני my cat from hell

https://www.animalplanet.com/tv-shows/my-cat-from-hell/

שבהם יועץ חתולים מתעסק ברבים מהפרקים בחתולים בלתי חברותיים לכאורה. הרבה מהעניין נעוץ בתשומת לב לשפת הגוף שלנו.

 

[גורדיאן-II]

השיטה הכי טובה - שוחד.
טונה, פסטרמה, נקניק, נקניקיות, כל דבר שחתולים מתים עליו,
מתחילים כאשר זה מונח ואתם במרחק מסוים, וכל ביקור השוחד קרוב יותר, לבסוף הן יאכלו מכף היד שלכם, ומכאן הכל פתוח, ברגע בו הם רגילים לאכול משהו שריח הגוף שלכם דבק בו הם יפתחו רגשות אמון בריח ובכם.

 

[אלישבע777]

לא תמיד זה הולך, אבל עם הזמן זה יכול להשתפר קצת. היה לי חתול שאימצתי אותו מהרחוב מורעב וקטן אבל נשאר לא ידידותי כל החיים שלו. הוא גדל בביתי 10 שנים ותמיד נהג קודם כל לברוח ממני ואחר כך, כשנרגע - היה מוכן להתקרב, להיתלטף. אהב ליטופים, אבל רק כשהיה רגוע. במיוחד הוא פחד מגברים... כמו כן כל חייו היה נתון לחרדת רעב, ואף כי קיבל מספיק מזון (והיה חתול גדול ושמן), תמיד גנב עצמות של עוף מהאשפה... לקחת אותו לווטרינר זו היתה משימה, כי הוא תמיד ברח והיה קשה לתפוס אותו בבית. חברתי אמצה בזמנו גורה בת שבועיים שלושה והאכילה אותה בבקבוק לחתולים, החתולה היום בת 10 לא נותנת לה ללטף אותה.

 

[יוביוב הירוק]

תודה על כל התשובות.
אני מכיר את ה-"תופעה" של חתולים שחשש פשוט טבוע באופי שלהם. ואפילו כאלה שכגורים היו חביבים ומתלטפים, וכאשר התבגרו, התהפכו. היו לי כאלה מכל הגוונים. אבל הזוג המדובר מפתיע אותי משתי בחינות:
1. אותה תופעה, שאינה שכיחה, קיימת אצל שני חתולים צמודים?
2. הם מוכנים לאכול מהיד, ואפילו לטפס עלי כשאני יושב ומאכיל מהיד. ומוכנים לישון חצי מטר ממני. אבל - לא לגעת. והחרדות מכל תנועה לא נרגעות. הייתי מצפה שלאט לאט ילמדו שלא קורה שום דבר רע כשמישהו מאיתנו הולך בסביבה. כל שאר החתולים למדו לפחות את זה. הן הגיעו אלינו בגיל חודשיים, וקשה לי להאמין שיש לשתיהן איזו טראומה שחרותה כלכך עמוק, שלא מתמתנת אחרי חודשים.

אגב, אני מכיר את אותה תוכנית על "חתולים מהגהנום". ויודע מנסיון מר, עד כמה חתולים הם אלופים בקריאת שפת גוף (ויודעים כשאנחנו רק חושבים על וטרינר). אבל יש לנו עוד כמה חתולים, ומורגלים בטיפול בהם. קשה לי להאמין שאנחנו משדרים מתח או משהו, חוץ מחיבה, כשאנחנו מנסים לתקשר עם הגורות.

אולי זה באמת פשוט האופי.

אגב, היום היתה טרגדיה קטנה בגלל זה - אתמול בערב סגרנו את הבית כשהגורות בתוכו. כדי שלא יתקעו בחוץ בגשם. בבוקר, אחת מהן נבהלה מאיתנו ונסתה לברוח החוצה. מרוב פניקה התרוצצה, נתקעה בתריסים סגורים, תוך יללות אימים ולא הצליחה למצוא את הדרך החוצה. מה שרק הגביר את הפניקה. וכמובן שלא יכולנו לגשת לעזור.

כשהחורף יתקדם, תהיה דילמה קשה מאוד.

 

[Yukita]

כן, בהחלט יתכן ששתיים יהיו "כאלה"... יש אלמנט תורשתי לאופי, אז זה בהחלט יכול להיות. זה גם לא כזה נדיר - יש לא מעט חתולים שלא מתמסרים. האמת היא שנראה שהתקדמתם יפה לפי מה שאתה אומר בפוסט האחרון, הגעתם למצב של לאכול מהיד, לטפס עליך, לישון לא רחוק ממך. זאת אומרת שההתנהלות שלך כנראה אכן נכונה וצריך פשוט להמשיך כך ולקוות שימשיכו להצמיח קצת בטחון עצמי.

 

[גורדיאן-II]

תודה על כל התשובות.
אני מכיר את ה-"תופעה" של חתולים שחשש פשוט טבוע באופי שלהם. ואפילו כאלה שכגורים היו חביבים ומתלטפים, וכאשר התבגרו, התהפכו. היו לי כאלה מכל הגוונים. אבל הזוג המדובר מפתיע אותי משתי בחינות:
1. אותה תופעה, שאינה שכיחה, קיימת אצל שני חתולים צמודים?
2. הם מוכנים לאכול מהיד, ואפילו לטפס עלי כשאני יושב ומאכיל מהיד. ומוכנים לישון חצי מטר ממני. אבל - לא לגעת. והחרדות מכל תנועה לא נרגעות. הייתי מצפה שלאט לאט ילמדו שלא קורה שום דבר רע כשמישהו מאיתנו הולך בסביבה. כל שאר החתולים למדו לפחות את זה. הן הגיעו אלינו בגיל חודשיים, וקשה לי להאמין שיש לשתיהן איזו טראומה שחרותה כלכך עמוק, שלא מתמתנת אחרי חודשים.

אגב, אני מכיר את אותה תוכנית על "חתולים מהגהנום". ויודע מנסיון מר, עד כמה חתולים הם אלופים בקריאת שפת גוף (ויודעים כשאנחנו רק חושבים על וטרינר). אבל יש לנו עוד כמה חתולים, ומורגלים בטיפול בהם. קשה לי להאמין שאנחנו משדרים מתח או משהו, חוץ מחיבה, כשאנחנו מנסים לתקשר עם הגורות.

אולי זה באמת פשוט האופי.

אגב, היום היתה טרגדיה קטנה בגלל זה - אתמול בערב סגרנו את הבית כשהגורות בתוכו. כדי שלא יתקעו בחוץ בגשם. בבוקר, אחת מהן נבהלה מאיתנו ונסתה לברוח החוצה. מרוב פניקה התרוצצה, נתקעה בתריסים סגורים, תוך יללות אימים ולא הצליחה למצוא את הדרך החוצה. מה שרק הגביר את הפניקה. וכמובן שלא יכולנו לגשת לעזור.

כשהחורף יתקדם, תהיה דילמה קשה מאוד.

מצד שני, אולי עדיף כך, אם הן לא חתולות בית אלא מסתובבות בחוץ הפחדנות הזאת רק מועילה לשרידה שלהן, עדיף שיברחו מכל מיני טיפוסים שעלולים רק להזיק להן.

 

[אלישבע777]

לגבי טראומה יחידה שחדרה עמוק לחייהם של שני חתולים: החתול הקודם שלי היה חתול ידידותי לכל אדם בעולם, פרט לאחת מחברותי שמעולם לא עשתה לו כל רע, אפילו מעולם לא נגעה בו. כל פעם שהיא היתה באה לתארח ליום יומים, החתול היה מבועת ממנה וברח בבהלה כמי שראה שד... נשאר במחבואו שעות ואפילו ימים, עד שהיא הלכה לישון ואז היה יוצא לקופסה לקערת המזון. וכל זאת למה? בפעם הראשונה שהיא באה לבקר אותי בדירתי החדשה, היתה סופת רעמים איומה וכשהיא נכנסה הביתה, רעם איום ונורא נשמע בחוץ והחתול נבהל. אני הייתי בטוחה שהוא ברח מהבית ( בעת פתיחת הדלת) וזינקתי החוצה לחפש אותו בגשם שוטף. הוא נשאר בבית וטיפס על השייש והיה מבוהל ביותר... מאז- ועד יומו האחרון, פחד ממנה פחד מוות. מאחר שהיא לא אהבה במיוחד חתולים, לא ניסיתי לפייס ביניהם וכך זה נשאר.
מקרה נוסף - קניתי לי מכשיר לעיסוי קרקפת ורציתי לעסות גם את מיש מיש החתול של היום. ברקע שנטלתי בידי את המכשיר, מיש מיש עבר במקרה וחמש השינים הארוכות של המכשיר היו מול פניו. מיש מיש נתקף בהלה איומה וזינק על מקומו בזעקות שבר ונמלט. מאז - הוא ראה בחפץ הזה גם סוג של מפלצת... שנים הוא נפלט מזה, עד שהחלטתי לגרום לו להתיידד עם המכשיר. וכך קרבתי את המכשיר מאחור ועיסיתי את גבו והוא דווקא נהנה מאוד, בתנאי שלא הסתכל בו!! אם היה רואה את המכשיר... היה נמלט. במשך השנים, החרדה ממנו קצת התפוגגה, וזה הודות לשנים רבות של אימון ועיסוי מאחורי הגב... אנסה לצרף סרטון שבו רואים את החתול מקבל עיסוי נחמד בגב עם המכשיר, אבל כשהוא רואה אותו הוא בורח...

 

[דגלמנגל]

בעניין השוחד, מניסיון מצטבר - חתולים מסתכלים בנו לתוך העיניים. לא צריך להתרחק, כשמשחדים אותם, פשוט להחזיר מבט, עם כמה מצמוצים ותנודות ראש, (זה לוקח זמן, אבל זה כיף ואם המשחד אינו זר לחתול, הוא גם יקבל תגובות) להניח את השוחד במרחק הושטת יד, במבט מושפל, או כשהראש מופנה הצידה ואז לאט לאט לסובב אליהם את הגב ולהישאר כך. ללא שום תנועה. 5-10 דקות צריכות להספיק. רצוי לעשות את זה בישיבה, כי כמה שיותר נמוך, כך פחות מאיים. אני מקדים את הנחת השוחד בהתזת פירורים ממנו, אליהם, כמו במשחק בלורות/גולות/ג'ולים (יו-ניים-איט). אין תנועה בכל היד, הפירור קטן והם לא נבהלים, אבל יש להם הזדמנות להריח ולטעום. אם התקרובת בגוש, החתול יחטוף אותה ויברח לאכול במרחק בטוח. אם זו ערימת פירורים או משהו רטוב, הוא יאכל בדריכות וייוודא שהמשחד עדיין "לא יודע" שהוא שם. לי יש מראה קטנה בכיס ואני "כן יודע" שהוא שם, אבל אל תספרו.