איך להתחיל בכלל...
מזה כבר זמן מה שאני קורא סמוי פה בפורום. כמו איזה מציצן (מאחר ואני אף פעם לא מייעץ או מחווה דעה בפומבי) שמחפש נחמה בבעיותיהן של אחרים. ולמרבה "ההפתעה", כבר הרבה זמן חשבתי לכתוב על בעיותיי שהרי לא הגעתי לכאן מיצר הסקרנות או מאיזה דחף להיות שותף ללא סיבה באיזו קבוצת תמיכה. אני ממלמל ומתקשקש....... בן 30, נשוי 7 שנים, אהבה ראשונה היא הייתה. אנחנו ביחד מגיל 17. יש לנו ילד אחד בן שנתיים וחצי. אני לא יודע איפה אני עומד איתה. אני לא יודע אם היא עדיין אוהבת אותי. כששאלתי אותה היא אמרה שזה לא רלוונטי למצב שלנו בכלל. היום היא אמרה לי שהיא לא רוצה אף אחד. אמרתי לה בציניות שחבל שאין לי איפה לשהות במשך הזמן הזה היא ירתה "לך תשכיר דירה" ישר מהמותן. חסר טעם......איך בכלל מעלים את הדינמיקה המורכבת של הזוגיות על דף נייר? הייאוש הגיע אליי גם לפה...אולי הפירורים שכתבתי פה בכל זאת יתנו לי איזשהו קתרזיס......
מזה כבר זמן מה שאני קורא סמוי פה בפורום. כמו איזה מציצן (מאחר ואני אף פעם לא מייעץ או מחווה דעה בפומבי) שמחפש נחמה בבעיותיהן של אחרים. ולמרבה "ההפתעה", כבר הרבה זמן חשבתי לכתוב על בעיותיי שהרי לא הגעתי לכאן מיצר הסקרנות או מאיזה דחף להיות שותף ללא סיבה באיזו קבוצת תמיכה. אני ממלמל ומתקשקש....... בן 30, נשוי 7 שנים, אהבה ראשונה היא הייתה. אנחנו ביחד מגיל 17. יש לנו ילד אחד בן שנתיים וחצי. אני לא יודע איפה אני עומד איתה. אני לא יודע אם היא עדיין אוהבת אותי. כששאלתי אותה היא אמרה שזה לא רלוונטי למצב שלנו בכלל. היום היא אמרה לי שהיא לא רוצה אף אחד. אמרתי לה בציניות שחבל שאין לי איפה לשהות במשך הזמן הזה היא ירתה "לך תשכיר דירה" ישר מהמותן. חסר טעם......איך בכלל מעלים את הדינמיקה המורכבת של הזוגיות על דף נייר? הייאוש הגיע אליי גם לפה...אולי הפירורים שכתבתי פה בכל זאת יתנו לי איזשהו קתרזיס......