איך להשתנות ?

איך להשתנות ?

היתה לי תקרית לא נעימה עם קרובת משפחתי בת ה 13 לפני חודש שעוררה אותי אחר לכעוס עליה על פגיעה באמון שנתתי בה. היא סיפרה לי שאחותה הקטנה הלכה למכולת, התלהבתי שהיא משתפת אותי בזה. אז גם אני שיתפתי אותה בחיי היומיום שלי ואמרתי לה שאלך לדודה שלנו. ואז מתוך דאגה אמיתית, סיפרתי לה שלדודה יש גזזת ולכן לא אשב על הספה שלה. הטיפשה הזאת, במקום להעריך את הכנות והדאגה שלי (כי חשבתי שאנחנו מעין "חברים כאלה"), הראתה את זה לנכדה שלה ומאז נהיה בלאגן, ואבא שלה אמר שזה לשון הרע. כולם מאשימים אותי בלשון הרע וברכילות, אבל לא מבינים שהיתה לי דאגה אמיתית, אבל גם לא אכפת להם בכלל. אני יצאתי רכלן. איך משקמים את התדמית שלי בחזרה. עשיתי הרבה חשבון נפש, והגעתי למסקנה שאני נוטה להיקשר רגשית, ואז גם נותן אמון ענקי שנוצר רק בין הורים לילדים, ואז אני דואג ומתוך דאגה אומר דברי דאגה בלי לשים לב שהתוכן של הדברים הוא רכילות שפוגעת באחרים. ואז כך נוצרת לי תדמית רעה. והשאלה היא איך אוכל להשתנות לטובה בדרך הבעת דאגה כלפי אנשים שאני מאמין בהם מבלי שהדאגה שלי תפגע באחרים (כי אז זה יוצר אצל מי שאני אוהב כאילו אני רכלן) ? הפגיעה בתדמית שלי פגעה בקשר שלי לכל המשפחה ואני חש מנודה מהמשפחה. וחש גועל מעצמי וששונאים אותי.
 
איך להשתנות -

קודם כל כדאי לזכור שילדים בני 13 הם עדיין ילדים, תפיסת העולם שלהם עדיין ילדותית ומוגבלת והם עלולים להבין דברים באופן שכלל לא התכוונו אליהם ולעשות דברים שכלל לא כיוונו אליהם. כמובן שאין לעשות הכללה גורפת, ילדים בני 13 יכולים להיות מאוד בוגרים לגילם אבל עדיין יש לנקוט באמצעי זהירות. באופן כללי, לא לספר להם דברים שעלולים לפגוע באחרים או בהם עצמם. לגבי המשפחה, התגובה שלהם היתה כנראה מאוד קיצונית, עשית טעות, אך היא לא טעות קריטית (לא טעות שעלתה בחיי אדם למשל או הסבה נזק קשה ביותר לאדם אחר) ואני מקווה שתוכל לסלוח לעצמך וללמוד להבא. חשוב ללמוד מטעויות ולהפיק לקחים. אז א', לברור מלים לא רק מול ילדים בני 13, אלא בכלל. לחשוב קצת הלאה - מה עלולות להיות התוצאות של המעשים. לגבי תגובת המשפחה - כשסערת הרגשות שמשפחה תישכח, אני מקווה שתוכל להסביר לאנשים שדעתם חשובה לך (לא צריך את כולם, מספיק אחד או שניים שאתה מרגיש שאתה יכול לבטוח בהם) שעשית טעות, נכון, לא היית צריך להגיד את הדברים האלה, אבל המטרה שלך לא היתה לרכל אלא להגיד שזה מציק לך, שאתה חושש להדבק. דברים כמו שאמרת, דרך אגב, צריך להגיד לאדם או שניים הקרובים ביותר, הם צריכים להשמר בסוד כדי שלא יצאו החוצה ויפגעו, גם באחרים וגם בך, כפי שנוכחת. עם הזמן העניין הזה ישכח במשפחה, אני בטוחה, ופחות יכעסו עליך. תן גם לזמן לעשות את שלו. לגבי הגזזת עצמה - הדבר הכי טוב הוא כמובן לדבר עם חולת הגזזת ולבדוק אם היא מטופלת תרופתית, אם זה לא אפשרי מבחינתך אולי אפשרי לבקש ממי שקרוב אליה לדבר עם חולת הגזזת כיוון שזו אכן מחלה מדבקת מאוד.
 
למעלה