איך להשלים עם זה?

[אשת חתולים]

איך להשלים עם זה?

אני מודה מאד מראש לכל העוזרים ומתנצלת שעדיין לא מסוגלת לתת יותר פרטים.
הבן שלי כבר בן שש, ואני עדיין לא מסוגלת לקבל את העובדה שהוא שונה.
מסוגלת רגשית הכוונה. מוצאת את עצמי (עדיין) בוכה הרבה מרחמים, עלי, עליו.
מיואשת מזה שיש דברים שעדיין לא משתפרים, שמחה מאד גם בהצלחות אבל כאמור
מתקשה מאד להתאושש מהתנהגויות מסוימות (למשל תגובה קיצונית במצבים שציפיתי שכבר לא תתעורר).
יש תקופות שבהן אני יותר אופטימית.
אשמח לשמוע טיפים לדברים ומחשבות שעוזרים לכם ברגעי משבר.

 

[schlomitsmile]

ברוכה הבאה

מתי אובחן בנך?
האם נראה לך שהוא ילד שמח בד"כ?
האם יש אבא בתמונה- אם כן, איך הוא לוקח את זה?

סליחה על השאלות, זה פשוט יעזור לעזור

יש טקסט שנכתב ע"ע אוטיסט,
שאם עדיין לא קראת, עשוי לעזור לך
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=612&aId=104140

 

[מרב געש]

תמיכה רגשית להורים

אנשים שונים אחד מהשני בהרבה דברים. גם בתהליך הזה של קבלת המציאות הלא פשוטה - יש כאלו שיותר קל להם ויש כאלו שמתחבטים שנים עם הנושא. אני מאוד ממליצה לך ללכת לטיפול שבו תוכלי בעזרת איש מקצוע ללבן את כל התחושות שלך סביב המציאות הזו ולמצוא את הדרך שלך להשלמה, לשלווה, וליותר אושר ממה שכן יש.

 

[נועהספרבר]

איך בעלך מקבל את זה?

 

[בוחרת13]

מאד מזדהה

בני אובחן לפני שנה וחצי בגיל שנתיים.
האמת, בהרגשה שלי הכאב מתגבר ככול שגדל בגיל והקשיים הופכים ליותר בולטים.
אוהבת אותו אהבת נפש וכואבת מאד.
מה שאני הכי הרבה שומעת זה לתת לכאב להיות. כי כל הזמן כועסת על עצמי שכך מרגישה. זה מטורף מבחינתי להגיש ככה עצב וכאב כלפי בני.
הלוואי שאוכל פשוט להרגיש את מה שמרגישה כדי לתת לזה ללכת.

לי שיחות עם מטפלת עוזרות גם עם עדין לא חווה משהו אחר.
מייחלת להיום שאהיה עימו בשמחה פשוטה ובלי לחוות את המורכבות הזו.

אשמח גם לדעת על תהליכים שהורים עברו בשרך הזו

 

[אמוש12345]

הכאב תמיד קיים

אני אם לבת 11 .לאחרונה חלה נסיגה בתפקוד החברתי,ללא הסבר הגיוני.
פתאום מנבכי העבר יוצא כאב חד כזה שפשוט משתלט...מרה שחורה...וזה בסדר. אני בעצם תמיד ארצה את הטוב בשבילה, ובתקופות פחות טובות צריך להכיר ברגש שלנו כהורים, זה טבעי לחלוטין...

 

[אשת חתולים]

אצלי זה לא הכעס על ההרגשה עצמה

אלא הכעס שאני לא תמיד מצליחה להסתיר ממנו את ההרגשה הזאת.
ואז יש לי רגשות אשמה נוראיים על זה שהוא רואה אותי במצב הזה ומפרש את זה .... אוי ואבוי.

 

[schlomitsmile]

רגשי אשמה זה פלונטר נוראי

זה סוג של ביצה טובענית
(מדברת מנסיון, גם אם בעניינים אחרים...

).
לא קל להשתחרר מזה, אבל אם מצליחים לנשום עמוק
(כדאי ממש, לא רק מילולית

) ולשנן לעצמנו שזה בסדר,
שלא נפל העולם, שלא הרסתי הכל- אז לאט ובהדרגה הכל משתפר,
כולל הדבר שהיה הגורם המקורי לרגשי האשמה.

נראה לי שאין בכלל טעם לנסות להסתיר מהילד את רגשותינו-
ילדים בכלל, וילדים אוטיסטים בפרט, הם בד"כ אנטנות רגישות מאד.
אוקיי, אז הוא מרגיש מה את מרגישה.
האם לפעמים הוא גם מקבל ממך הרגשה שאת שמחה בו?
שהוא נפלא?
אם כן, תסמכי עליו שהוא יודע שזה העיקר

ואולי ככל שתתמקדי גם את בעיקר הזה,
בלי לנסות לחנוק את הרגשות הקשים,
לאט ובהדרגה עוצמתם ותדירות הופעתם תרד.

 

[אשת חתולים]

תודה, זה מאד עוזר לי.

 

[schlomitsmile]

 

[dina199]

האם את מרגישה 'למה זה מגיע לי' ,

לא מצליחה להסתיר את זה ממנו ואז כועסת על עצמך ?

 

[dina199]

אי אפשר לשלוט על רגשות.

אז למה לכעוס ?

 

[dina199]

לפני כמה זמן היה האיבחון ?

ילד בן 6 הוא עדיין ילד קטן .
את לא חייבת להשלים עם שום דבר , אם את מרגישה שאת לא יכולה.
אולי בעוד שנה, שנתיים, שלוש , חמש יהיה אצלך שינוי בגישה - ועדיין אי אפשר לשלוט על רגשות.
בינתיים לדעתי כדאי הדרכת הורים או טיפול כלשהו לעצמך בלבד.

 

[גור42]

אולי בכל זאת תתני איזושהי דוגמא קונקרטית?

קשה לעזור לך להשלים עם "זה" כשאנחנו לא יודעים מה פירוש "זה".

הרי זה לא עצם העובדה שבנך שונה שמציקה לך. את מדברת על בעיות, ועל "תגובות קיצוניות", ולא סתם עם "שוני". אז אולי אם תפרטי טיפה יותר, נוכל לתת לך כלים טובים יותר להתמודדות.