איך להרדים במיטה

[begonia]

איך הנדסתם את החזרת המעקה?

 

[kita1000]

מאוד מסובך לי להסביר

בעיקר בגלל שעברו לפחות שנתיים...

אבל בעקרון- הוצאנו את הדלת והשארנו את העמודים עליהם היא מושחלת, כך שניתן להשחיל אותה מחדש בכל פעם שצריך.

זה דורש לא מעט תכנון מוקדם כדי שהמבנה ימשיך להיות בטוח.

 

[begonia]

אני יכולה עוד להציק?

פשוט זה נראה לי פתרון מוצלח. את זוכרת איך תכננתם וסידרתם את המיטה בפועל שתמשיך להיות יציבה ובטיחותית?

 

[kita1000]

זאת הבעיה... לא כל כך

היציבות לא היוותה בעיה. המיטה עמדה על 4 רגליים בין המיטה שלנו לקיר.

הבעיה היתה המרווחים שנוצרו- המרווח שהשתנה בין המזרון למיטה והיה תלוי בהמצאות הדלת.
אני זוכרת שהפכנו את הכיוון של הברזלים, וסידרנו מגן לחלק העליון שלהם כדי שזה יהיה בטוח אבל נוכל להשחיל את הדלת במקרה הצורך.

 

[begonia]

תודה על ההסבר!

לא לגמרי בטוחה שהבנתי, אבל ננסה לעשות ניסוי וטעייה בבית ונראה אם יצליח לנו.

 

[ענת רז דארמה]

לא כ״כ הבנתי את השאלה

הבנות שלי עברו לחדר שלהן כשהקטנה היתה בת שנתיים והגדולה בת ארבע. לפני זה ישנו נמוך מאד, בצורה בטיחותית שלא ניתן ליפול.

 

[פלמינגו8]

אבל בגלל זה קוראים לזה מיטת מעבר, לא?

כי עוברים ממנה בלילה...

 

[נפרטיטי3]

או אליה בלילה..

 

[john111]

מסכים לגמרי

 

[נפרטיטי3]

למה ילד צריך להתעורר איפה שנרדם?

קטנצ'יק יודע שאם הוא נרדם במיטה של אמא ואבא הוא ימצא את עצמו מתעורר במיטה שלו. דווקא לאחרונה הוא מעדיף להרדם אצלנו

 

[ענת רז דארמה]

לא צריך שום דבר

אנחנו פשוט גילינו שאצלנו זה תורם לשנת לילה שלווה ורצופה יותר.

 

[yoyo10]

לנו אין בעיה עם אנחנו לא עושים אישיו

לפעמים ילד נרדם באוטו או בסלון או בכל מקום אחר ומעובר לישון בחדר שלו
הילדים יודעים שאין בעיה שהם יעברו עלינו בלילה במידה והם מתעוררים
זה כל כך אבל כל כך נדיר שאחד מהם עובר עלינו בלילה או לפנות בוקר או בכלל.
האמצעית עדיין נרדמת במיטה שלנו מעוברת בלילה למיטה שלה עם הגדול זה היה ככה שנים רק לאחרונה בסביבות גיל 7 הוא הולך לישון במיטה שלו.
מעולם אבל מעולם לא הייתה עם זה בעיה שהם מתעוררים במקום אחר
זה ענין של השקפת עולם

 

[kita1000]

אני מניחה שזה גם תלוי בילד

הגדולה קצת רגישה, בעצם על מי אני עובדת... מאוד.

ובפעמים בהם נרדמה באוטו ועברה למיטה, התעוררה בחרדות ושאלות. בפעם היחידה שנרדמה אצל סבתא, הועברה ישנה לאוטו וישנה למיטה בבית- החרדות ליוו אותה די הרבה זמן. מאז אנחנו מעירים אותה במעבר, ומודיעים לה שהגענו הביתה והיא הולכת לישון במיטה שלה.

 

[ענת רז דארמה]

השקפת העולם שלי לא שונה משלך בזה

ומבחינה אידיאולוגית, הייתי שמחה בכלל לא להתעסק עם נושא השינה ולתת לכל ילד להרדם במקום ובזמן שלו בלי לעשות מזה שום אישיו
אבל להפתעתי גיליתי כמה דברים:
* הילדות שלי לא נרדמות אם לא מרדימים אותן עם טקס מסודר, חוץ מבאוטו ובמקרים קיצוניים ממש. זה לא אכפת לי באיזו שעה הן הולכות לישון, אבל ילדה בכיינית ועצבנית שנתקלת בדברים ונופלת- לא ממש עושה לי את זה.
* הקטנה שלי ישנה הרבה יותר טוב במיטה משלה, עם כללים ברורים ובלי טיולים בלילה. אחרי שנתיים של לינה משפחתית איתה (וארבע עם הגדולה) נאלצתי לוותר על חלק מעקרונותי ולקחת יועצת שינה כי פשוט לא תפקדתי יותר, ואז עברנו לחדר משלהן ולמשהו הרבה יותר "מיינסטרימי" וביחד עם תהליך מסודר זה עבד וחזרה אלינו השפיות. אין לזה שום קשר להשקפת עולם, ואם ננסח את זה אחרת, באותו שלב הייתי כל כך עייפה שהייתי מוכנה לנסות הכל- העיקר לישון.

 

[כוכב34]

קושי למשוך שינה ביום- בת שבעה שבועות

הקטנטונת נולדה תינוקת נוחה להפליא , יונקת מצטיינת (בניגוד לבכור) וקלה להרגעה. כל עוד עניתי על הצורך היא הייתה שקטה ושלווה.

מזה חמישה ימים לא מצליחה למשוך שינה לאורך היום מעבר ל20-45 דקות, ואז היא מתעוררת עייפה ובעצם כל הזמן מבקשת לחזר לישון, מה שיוצר יום מאוד קשה של הרדמות חוזרות ונשנות. אם אני מנסה למשוך זמן עירנות בין לבין היא פשוט אומללה ואח"כ עדיין מתעוררת אחרי 40 דקות
כמובן שלא עוזר שאחיה הבכור מתעקש לצעוק ולשיר במלוא גרונו כל פעם שהיא ישנה או לחלופין לעשות חרקות עם הטוסטוס

ניסיונות ללמד אותו לשמור על שקט מסתיימים בקישקושי ג'יבריש בקולי קולת - לא נעים להגיד אבל לפעמים פשוט בא לי לסתום לו את הפה עם היד או לדחוף סמרטוט

צריכה עצות לשתי הבעיות
מידע חיוני :
היא :
יונקת
לא כל כך לוקחת מוצץ רק כאשר מנסים שוב ושוב ושוב לוקחת ומצליחה להרדם אבל אם אני מנסה לתת לה מוצץ מיד כשתעוררת אחרי 20 דקות זה הופך מאבק והיא מתעוררת ממש.
נרדמת בהנקה או במיליון דרכים אחרות אבל סמוך לזמן הנקה ( אוטו,עגלה,מנשא וכו')
לפני שממש נרדמת היא יורקת את המוצץ/פיטמה החוצה ומוצצת לעצמה את הלשון (זה כזה פרצוף חמוד

)
ישנה בעריסה סמוכה מאוד למיטה שלי
בלילה (טפו טפו נכון לעכשיו) ישנה טוב מתעוררת פעמיים לאכול בדרך כלל אחרי הפעם הראשונה נרדמת בקלות וחוזרת למיטה בפעם השניה לפעמים צריכה הרדמות חוזרות

הוא: בן שנתיים ילד מאוד אקטיבי ותזזיתי, אוהב בעיקר משחקי תנועה להיות סגור בבית אחרי צהריים ממש עונש בשבילו , אבל כשיוצאים הוא זקוק להשגחה צמודה (לוקח סיכונים גדול) לכן כשזה רק שלושתינו לא יוצאים

מאז שיעצתן לי הורדתי מאוד את מינון ההערות השליליות (מעירה רק על דברים מסוכנים ודברים שהם טאבו) ויש קצת יותר רגיעה אם כי בימים האחרונים זכינו להרבה טנטרומים (נראה לי שקשור לטוחנת שיוצאת)
מה שכן מאז שהקטנה נולדה הוא אוכל משמועותית פחות (לפחות בבית) וכבר רזה די הרבה, בימים האחרונים ממש מסרב לארוחת ערב. אנחנו לא לוחצים אבל אין ספק שהולך לישון רעב ונראה לי שחלק מהטנטרומים סביב זה

בקיצור (או שאולי לא ממש) קצת קשה אצלנו כרגע ואני מקווה שיהיו לכן עצות פרקטיות, מעבר למה שאני כבר יודעת שזו תקופה והכל בסוף עובר .

המון תודה על העצות והתמיכה

 

[regvuv1]

היא ישנה עלייך במנשא?

אצלנו זה עבד מצויין - גם כשהגדולים צעקו וצרחו הקטן ישן על אמא, ליד הלב (גם על הגב שלי וגם על הבטן) ולא התעורר. במיטה היה מתעורר מצעקות שלהם.
אותה שאלה לגבי יציאות החוצה - אם יהיה לך מנשא טוב לגב תוכלי להיות איתו יותר בחוץ בלי לדאוג.
גיל שנתיים זה ה-גיל של תזזיתיות, הם לא יכולים להיות יותר מכמה דקות במקום אחד. נסי לצאת איתו לטיולים כשהיא במנשא/עגלה - משום מה הטיולים האלה גומרים אותם, גם את הגדולים וגם את הקטנים. הוא יכול לאסוף עלים, אבנים, פרחים בדרך ליצירות שתעשו בבית, או לקנות רשת פרפרים ולרדוף אחרי חרקים - דרך טובה להוציא אנרגיות, אפשר גם עם אופניים.
בקשר למשקל שלו - יכול להיות שרזה בגלל שהוא בתנועה כל הזמן, כך היה אצל האמצעי שלי. אבל נראה לי שזה זמן טוב לעזור לו ולתת לו לאכול יותר דברים שהוא אוהב ואתם מרשים - מה נחשב אצלו "ממתק" אבל בכל זאת בריא לו? אצלנו זה פירות יבשים, בייגלה תוצרת עצמית או קנויים, דייסות... משהו שהוא מאוד אוהב לאכול ואולי יעזור לו להתגבר.
וכרגיל - המון חיבוקים ותשומת לב אישית רק לו, "אתה האח הגדול והנהדר" וכו'.
זה נורא קשה בהתחלה, אצלנו כשנולד השני היו לנו שלושה חודשי הסתגלות (שעם הבכורה לא היו בכלל) עד שקלטנו שעכשיו אנחנו משפחה, ולא זוג עם תינוקת, ועד שלמדנו לג'נגל בין שני ילדים. אחר כך זה עבר. השלישי היה בחינם...

 

[כוכב34]

תודה על התשובה המושקעת

ניסתי להשאר איתה במנשא אבל אז אני מרגישה נורא מוגבלת , לא יכולה לשבת לא יכולה להתכופף לרצפה, לעשות כלים והבעיה הכי רצינית הקטן לא מתקרב אליי כשהיא במנשא. מצד שני אחרת אני במילא מסתגרת איתה בחדר והוא לא איתי אז אולי אני אנסה שוב את עניין המנשא לפחות באחה"צים ממש בלתי נסבלים.

יש לי סאפי מאי דרך אגב והאמת עוד אין לי אומץ לשים על הגב.
לגבי לצאת עם שניהם, לצערי אני גרה בעיר ובאזור שלי עצוב להגיד אין גינה ציבורית ובוודאי לא פרחים ופרפרים

, ומצד שני יש פה המון כבישים עם מדרכות צרות, פעם הלכנו שלושתינו והוא ברח לי ורצתי אחריו עם המנשא והיא ממש נבהלה ובכתה נורא

את משמחת אותי שאת אומרת שהתזזיתיות קשורה לגיל אם כי הוא היה סופר תנועתי כבר קודם וגם אכל בהתאם.
עניין המשקל כרגע פחות מטריד אותי אני בטוח שכשתעבור התקופה הוא ישלים את החוסרים (קישטה מרפי)
בהחלט משתדלת להכין דברים שאוהב ואכן גם אצלנו פירות מתוקים (תמרים צימוקים וחמוציות) הם הנישנושים המתוקים של היום

מרגישה קצת אבודה בכל עניין ההורות לשניים יוצר אצלי לצערי הרבה רגשות אשם לכל אחד מהילדים ואני מרגישה שהיכולת לכיל את הקושי של כולם (כולל שלי ושל בעלי) הוא לפעמים מעבר ליכולתי.

תודה לך שאת תמיד מקפידה לענות ולתת עצות לא מאמינה שמצאת זמן לענות לי עם המעבר דירה

שמחה לשמוע שאת מתקדמת עם ההחלמה ובתור פיזיותרפיסטית אני רוצה לאמר שאין מה לפחד המטרה לעזור ואם כואב אין צורך לסבול (ההפך זה מפריע לתהליך ההחלמה) אלא לקחת משככי כאבים .

מעבר קל ומאחלת לך שתעמדי מהר על הרגליים (תרתי משמע)

 

[aurora0]

מנשא כריכות כשהיא יונקת תוך כדי אפשרי?

כלומר היא בערסול אבל מצליחה להגיע לינוק.
אצלי זו היתה אחת הדרכים לשקט ושינה רצופה (שלה).
אם את מהאיזור שלי אני יכולה להשאיל לך מנשא "צמד".

 

[כוכב34]

תודה את חמודה

לצערי החזה שלי גדול ואין סיכוי להניק במנשא.

 

[regvuv1]

אין על מה

אני דווקא לא תמיד מקפידה לענות, רק כשיוצא לי. איכשהו תמיד יוצא שאני עונה לך...

דרך אגב - את הסאפי מאי לא קנית ממני במקרה? בפעמים הראשונות שלבשתי את קטנצ'יק על הגב עשיתי את זה בהשגחה צמודה של בעלי, התאמנתי כמה פעמים - ואז התחלתי לבד, אחרי שתפסתי אומץ. זה שווה את המאמץ, זה פשוט הציל אותי המון פעמים כשהייתי צריכה את הידיים. עם תינוק על הבטן אי אפשר לעשות כלום! לא כלים, לא כביסה, לא לטאטא ובטוח לא לתת תשומת לב מלאה לילד גדול יותר. רק תקפידי להקטין את הפישוק במנשא, כי היא עוד פיצית ממש ואסור לה פישוק גדול.
בקשר לטיולים: גם באמצע העיר אפשר למצוא דברים לאסוף - עלים שנושרים מעצים, עטיפות שאנשים זרקו על הרצפה, הילדים שלי למשל מוצאים חרוז שבור וקוראים לו אוצר. יש נמלים שאפשר לעקוב אחריהן (במשך שעות!!! זה לא ייאמן!) כדאי לך להתאמן איתו בהליכה משותפת לטיול, שלושתכם, במקום שאת מרגישה בו בטוחה יותר - תחזרי עם הילדון על הכללים שלכם לטיולים, ותוודאי שאת מצליחה לעצור אותו בזמן לפני שהוא מתרחק. יש לכם עוד הרבה זמן לצאת לטיולים משותפים, חבל להסגר בבית רק בגלל שאין גינה קרובה.
להיות הורים לשניים (ומעלה) זה קשה, אבל כמו שמישהי פה אמרה פעם - את נותנת לשניהם את המתנה הכי טובה, ולכל החיים: אח/ות. כמו שכתבתי קודם, לנו היה נורא נורא קשה בשלושת החודשים הראשונים, ואחרי שסיפרנו את זה לחברים גם הם הרגישו סוף סוף שמותר להם להודות, ומסתבר שאצל כולם הילד השני יצר קושי בהתחלה. אצל חלק מהחברים שלי הקושי נמשך חצי שנה ויותר. תקחו נשימה עמוקה, ותרשו לעצמכם בייביסיטר מידי פעם (אפילו אם זה רק לשעה וחצי, אחרי שהגדול נרדם. והכי טוב - סבתא שיכולה להשגיח עליו גם כשהוא ער!), ללכת רק שניכם עם התינוקת. זה נורא מצחיק שפתאום להיות "רק" עם תינוקת זה צ'ופר

ותודה על העידוד, אני משתדלת להרשות לעצמי לקחת משככי כאבים, אבל אני ממש מרגישה רע בכל זאת - כבר חודש שאני לוקחת לפחות שני כדורים ביום. אני, שלא לוקחת אקמול אלא אם כלו כל הקיצים... אשתדל לזכור מה שאמרת, אגיד את זה לבעלי כדי שהוא יזכיר לי. הוא ממונה על להכניס אותי לפרופורציות...