איך להסתדר עם החמות?

[שושנה אמסלם]

איך להסתדר עם החמות?

בואו נקבע כללים שיעזרו לנו להתמודד עם החמות

 

[שושנה אמסלם]

אני אתחיל

לדבר בנימוס, אפילו אם היא עולה לנו על העצבים

 

[איילת המתולתלת]

להשתדל לזכור

שהיא זו שגידלה את הבעל האהוב והנפלא ומגיעה לה לפחות תודה קטנה על זה.
(ומי שבעלה לא נפלא אז החמות היא הבעיה האחרונה שלה)

 

[שושנה אמסלם]

במיוחד אהבתי את הסוגריים

 

[יוליקה]

אני חמות...

אני מפנקת ומפרגנת ללא הפסק לכלתי ולחתני...
ראשית - הם הביאו לעולם את הנכדים שלי
שנית: אני רוצה שיאהבו את ילדי ויעשו אותם מאושרים
שלישית: כשיש אהבה המשפחה שמחה ומאושרת.
רביעית: אף פעם בכל מהלך חייהם המשותפים לא התערבתי בויכוח בינהם
אף פעם לא הערתי להם בענין טיפול בילדים...
חמישית: אם יש לי הערות כלשהם אפנה אותם בשאלה... אולי...אם כך... או כך...
אקבל את התשובה גם אם היא לא לשביעות רצוני אבל לא אתווכח ...

אז יש כאלה שיקראו לזה כניעה... או התקפלות ... או סתימת פה...
אבל האלטרנטיבה יכולה להביא למלחמת עולם במשפחה - ומי מפסיד מזה???

 

[מעמקים39]

כל הכבוד לך. זה סימן שאת אוהבת את ילדייך

 

[האמא הסורגת]

אני מסכימה איתך לגבי "כניעה" והורדת האגו

על מנת לשמור על יחסים טובים , כתבתי בעבר על כך שחמותי לא הרשתה לי כך ואחרת , והסתבר שהסבלנות שלי היתה כדאית והגענו להחלטה לפתוח קלפים ובזה סיימנו ברוח טובה את הויכוח שלא הושמע בקולי קולות אלא ברוח טובה וגם בני התערב וכיום טפו טפו מסתדרים כולם .

 

[האמא הסורגת]

טעיתי כתבתי חמותי במקום כלתי סליחה

 

[שושנה אמסלם]

שמחה שהכל הסתדר על מקומו

בנחת וברוגע

 

[האמא הסורגת]

כן תודה אם המון סבלנות ורצון משני הצדדים לפתור את הבעיה

כל אחד הבין את השני ובכך סיימנו את האי הבנה שהיתה , ולאחרונה הם ביקרו אצלי והילד אכל את האוכל שלי והנה כלתי מסכימה שאסרוג לו אפודות וכבר סרגתי שתים ואם תירצה אסרוג עוד ומתי שתפתחו את החתימה שלי תוכלו לראות בקרוב את האפודות החדשות שלי לנכד שלי ועוד כמה דברים שהכנתי לקראת החורף, ובקיצור כולנו כעת וכרגע רגועים ונקווה לטוב והבנתי את כלתי שהיא מתוחה מאוד מהעבודה ומהצרות מסביב עם הבריאות של הוריה , והבריאות שלי , והחלטתי לבוא לקראת כמו שהיא באה לקראת וניסינו לרדת לשורש הבעיה והגענו .

 

[פרפרי אהבה]

לא יודעת אם כללים, אבל מה שעובד אצלי

לתת כבוד לחמות בתור בנאדם- לכל בנאדם יש מגרעות ותכונות שליליות, צריך להיות אופטימיים, להסתכל על חצי הכוס המלאה ולתת לה כבוד כאדם.
&nbsp

לבלות ביחד- גם אם זה נראה כסיוט, לפעמים זה יכול להיות דווקא נחמד- אני וחמותי בילינו המון ביחד ולמדנו להכיר אחת את השנייה בצורה אחרת. אם חשבתי בהתחלה שאין לנו הרבה משותף- דרך חוויה משותפת למדנו אחת על השנייה המון ומצאנו דברים שמעניינים את שתינו.
&nbsp

לא כיף ולא נעים בביקורים- לא חייבים לבקר כל יום/שבוע. אפשר להפחית מפגשים ואורך המפגשים, אפשר להיפגש בחוץ, א]פשר לפעמים שרק הבן/ת של החמות (כלומר בן/ת הזוג) ילכו לבד לפעמים.
&nbsp

כל אחד מדבר על דברים שמפריעים עם הצד שלו - כל אחד מכיר את ההורים והמשפחה שלו הכי טוב ויודע איך לגשת וכשמדברים רק אתה וההורים שלך זה שונה לעומת שיחה זוגית עם ההורים.

 

[mykal]

לא בטוחה שיש כללים,

נראה לי, להסתדר אפשר אם יש רצון טוב לשני הצדדים.

מה שחשוב שכל אחד מהצדדים, יבין שהם אינם תאומים סיאמיים,
בתפיסות עולם, בגישה לכל ענין אלא כל אחת היא אישיות עצמאית,
--אבל יש להם מישהו שחשוב לכל אחד,והוא אותו אדם,
ורק כל אחת מצידה תרצה קצת לותר, ולהקשיב--ואפשר לחיות בטוב.

 

[בעלת בעל]

 

[A לוןA]

למצוא את המכנה המשותף

ולא משהו שקשור לבן הזוג/ילדים וכו'- אלא משהו שקשור אליה ואליך. עם חמותי לא היו לי כמעט בעיות- אבל חמי היה נראה לי תמיד סוג של אנטיפת. לא מתַקשר, לא מדבר עושה טובה שנמצא איתנו- בקיצור- לא נעים.
פתאום גיליתי שהאיש אוהב לבשל, וחריף- ובמשפחה הלבנבנה שלנו (אנחנו מעורבים ללא הכר אבל מבחינת חריפות האוכל כולם פולניים נורא)- התחלתי להחמיא לו על האוכל והאיש נפתח- כל פעם שאנחנו באים להתארח לארוחה הוא מקפיד להכין משהו חריף- רק לי ולו, לספר בפירוט איך הכין והתחיל להיפתח גם בנושאים אחרים...
משהו טריוויאלי כמו חריפות באוכל. לך תבין

 

[קליספרה]

לנהל מערכת יחסים בין שני אנשים בוגרים

אמיתית, כנה ומכבדת וללא תיווך חיצוני של הבן/הבת. כל בעייה שלנו תיפטר בינינו תשאירי את הבן שלך/בעלך מחוץ לעניין.

לקבוע מעט מאוד קווים מוגדרים של דברים שהם יהרג לבל יעבור ולהתעקש עליהם. בשאר הדברים להתגמש ולבוא לקראתם - לא יקרה לכם כלום.
(אצלנו למשל זה היה מתקשרים לפני שבאים, ואנחנו לא כל סופ"ש או חג בארוחה אצל ההורים - אותם כללים בדיוק חלו על ההורים משני הצדדים.)

לא להתרגש מדרמות - הרבה פעמים זאת הדרך שהם יודעים להתמודד עם הקושי ולפעמים מאוד קשה להם - תנו להם.

להקשיב להם - הם באמת יודעים משהו ההורים האלה - תקשיבו להם, וגם אם זה נשמע לכם מטומטם באותו הרגע תחשבו עוד שנייה על מה שהם אומרים - לפעמים תגלו פנינים.

זמן איכות - פעם בכמה זמן צאו יחד ארבעתכם/שלושתיכם אם אפשר רק שתיכן גם טוב. כאשר נפגשים באיזור נטראלי בלי חובות אירוח או אפשרויות בריחה (טלוויזיה) - באמת אפשר לדבר ולהכיר.

בסופו של דבר מדובר באנשים, עם חיים משלהם, טעם משלהם וצרכים משלהם - חייבים לקחת את זה בחשבון בהתנהלות מולם ולא להתבאס כל פעם שהתוכניות שלהם לא תואמות לשלכם.

לכולנו יש בני אדם שאתם יש לנו כימיה וכאלה שלא. אם יש מזל ויש כימיה וכבונוס מתפתחח קשר אוהב בין הצדדים זה נפלא. אם זה לא הולך - אותם כללים שלימדו את הדור שלי להתייחס אל מבוגרים מהם: נימוס, חיוך, רצון אמיתי לסייע -

אני יודעת שלא הרבה יאהבו את זה אבל לדעתי קצת אסירות תודה לא תזיק - על הטובות הקטנות והגדולות שהם עושים למענכם. בשורה תחתונה אלה זוג אנשים שהפסיקו על פי חוק להיות אחראים לבן שלהם בגיל 18. הם באמת לא חייבים לכם כלום וכן גם אם הם נותנים ליילד אחד המון ולשני הרבה פחות הם עדיין לא חייבים לתת לכם גם את המעט הזה.

 

[restart2]

זווית שונה

הנושא הכאוב בהמון משפחות יוצר טריגר לקונפליקטים ולדעתי
לפירוד וגירושים רבים.
הבעיות שעולות לרוב אכן מתבססות על ציפיות שנגוזו..
על אי קבלה/הכלה.
חוסר כבוד..
וכמובן תקשורת או אי תקשורת.
העתקה/זליגה של אתגרים זוגיים למשפחת המוצא..
שוני תרבותי/ערכי/התפתחותי..

איך להסתדר עם החמות קשור לעיתים קרובות גם ביחסים קודמים שנצפו בבית משפחת המוצא-
איך אמא/אבא שלי הסתדרו עם החמים ..
כדי לכונן מערכת יחסים זוגית - הזוג אמור לצור בעצמם תקשורת אפקטיבית והבנה משותפת על גבולות שוני..
רצונות/צרכים/ערכים...
כלומר העבודה המשותפת לעיתים רבות מחילה לאחר היום עם ההכנות הרבות.. יום הנישואים.
כאשר משפחת המוצא לא "מניחה" לזוג להתמודד ולהקים את ביתם- הקשיים זולגים..
ולעיתים מתוך רצון טוב לסייע - נוצר פילוג .

בבתים רבים האתגר הוא החם ולא החמות לכן אתמקד בחמים.
אני חושבת שהתמודדות עם מערכות יחסים קשורים לאופן הפרשנות שלנו/גישה/ציפייה
וממנה פועל יוצא התנהגות.
לדוגמא
השאלות הראשונות קשורות בנו - אם הסיטואציה שקרתה/הקונפליקט היה קורה בעבודה-
איך היינו מגיבים?
כלומר לנסות להעביר את הסיטואציה למקום ראציונלי ולא רגשי.
להבין במבחן התוצאה מה רוצים להשיג/להגיע.
לשאול האם זה התפקיד שלי.
לדוגמא- לגונן/לענות /לתקשר..מול משפחת המוצא של הבעל.

יום נעים ומוצלח

 

[יוליקה]

כל הכבוד שושנה - כבר הגעת לראשי!!

 

[שושנה אמסלם]

תודה

 

[פרצלה]

על מה כל הכבוד?על זה שהנהלת הפורומים

מנסה להחיות את הפורום ע״י חשיפה בראשי?

 

[חובטת שטיחים]

תלוי מי חמות

חמותי היא אשה מהדור הישן, די פשוטה, לא משכילה, תלותית בבעלה (כלכלית, להסעות, התנהלות מול רשויות וכדומה) עם בעיות נפשית וריגשיות ובנוסף גם פוסט טראומטית (גם ילדות קשה וגם בחייה הבוגרים) ולא בריאה. אני די ההיפך ממנה (משכילה, עצמאית, חזקה, בעלת ביטחון עצמי ורקע משפחתי תומך). בעלי פעם אמר לי שהיא גם מעריצה אותי וגם מתעבת אותי... כי מה לעשות, עם כל התיק שלה היא מרגישה לידי רגשי נחיתות ובכלל לא חשוב איך אני מתנהגת...
בכל אופן אני יודעת מה חשוב לה ודואגת לספק את הסחורה: תמיד מחמיאה על האוכל שהיא מבשלת (אם צריך גם 10 פעמים בארוחה) ומדגישה כמה הילדים אוהבים את האוכל שלה, מתעניינת איך היא הכינה אותו ומתלוננת איך לי לעולם לא יוצא כל כך טעים. אני גם מביאה לה מתנות קטנות לקישוט הבית שאני יודעת שהיא אוהבת (סבונים ריחניים וכדומה) או שוקולד, מתקשרת להגיד שבת שלום ולשמוע את הצרות שלה ומתנדבת להביא או להחזיר אם צריך (היא אוהבת את הנהיגה שלי ומעדיפה שאני אסיע אותה).
עוד דבר חשוב מאוד זה שאני תמיד מקבלת ממנה בשמחה כל מה שהיא נותנת, גם אם אני לא זקוקה לזה, זה לא שימושי לי או שאין לי בכלל מקום במקרר ותמיד אומרת "איזה יופי, זה בדיוק מה שאני צריכה" (כולל חליפות מכוערות וירודות לתינוקות מ-100% פוליאסטר מייד אין צ'יינה).
כשהיא נותנת לי עיצה (כמו למשל שמפות שולחן צריך לכבס ביד...) אני מהנהנת בעניין (ודוחפת את מפת השולחן למכונת הכביסה בזמני הפנוי).