תשובה מפורטת יותר:
הקשיים הגדולים לפני הנתוח הם ההרדמה והצום. לגבי הצום - כדאי להקפיד שיאכל וישתה כמה שיותר עד השעה שבה מותר. וממנה ואילך, להסיח את דעתו בכל דרך אפשרית. אני קניתי מראש המון צעצועים קטנים וגדולים, והם עזרו לנו לעבור את השעות הקשות של הצום. בכל פעם שהוא נזכר ברעב או בצמא - שלפתי צעצוע חדש אחר. קחי בחשבון שיהיה זמן שבו הוא יישב על מיטה ויחכה לתורו (ככה זה היה אצלנו, בכל אופן) ואין לו מה לעשות... ההרדמה - ההרדמה בעקרון היא בעזרת מסכת גז. אמור להיות למכה ריח נעים של תות וכו`. אבל אצלנו, אמרה המרדימה, בכנות, הריח כבר פג. הגז מאד מציק להם. הוא מאלץ אותם לישון ובכלל כל המסכה שמוחזקת להם על הפנים... ואצלנו ההרדמה כבר היתה בשולחן הנתוחים, ולא בידיים שלי, כמו שחשבתי, וזה הוסיף ללחץ של יובל. איך אפשר להקל עליו? להיות שם לידו. להחזיק לו את היד. להביע אהבה ובטחון בטפול הרפואי. להגיד שזה רק לטובתו. ואולי זה יעזור... אחרי הנתוח: ההתעוררות היא מאד קשה. הם זורקים את עצמם. לא יודעים איפה הם נמצאים בכלל. יובל ייבב כתינוק בן יומו. הוא היה צהוב מהמשחה ועם ריח של נתוח. אז לכל זה תתכוננו אתם. אחרי האחרי: אצלנו היו עוד תופעות לוואי שלא התכוננתי אליהם. כאבים שונים - תודאו היטב למה עליכם לצפות. דווקא בגלל שאתם כבר לקראת שבת!!! יובל לא הסכים בשום אופן לשכב להתלבשות או להחלפת טיטול. הכל בעמידה! וכמובן שהיו בעיות בהרדמות. רק על הידיים! ואז כדאי לכם לאט לאט להחזיר לו את השליטה בעצמו, לתת לו המון אפשריות לבחור, לתת לו לשחק ברופא וכו` (אצלנו למשל היינו צריכים לשים לו טיפות עיניים, ורק משחק עם דובי שחרר לו את הפחד!) אני לא חושבת שיש מה להכין אותו לפני הנתוח. הוא מאד קטן. אנחנו השתדלנו לא להזכיר מילים כמו רופא, בדיקה , נתוח כדי לא תהיה לו טראומה מהן. ולא הצגנו לו את הרופא שלו, שבבגדי מנתח ממילא נראה שונה, כדי לא יפחד ממנו. אני מאד מקווה שתראי את ההודעה הזו. בכל אופן המון הצלחה!!! וסליחה על החריגה מ``חינוך לגיל הרך``. זה פשוט יצא לי...
