איך להגיב ?
הפרוד שלי משגע אותי עושה הכל ע"מ למרר את חיי כל כך כואב לו לראות שאני מצליחה להתגבר ולחיות בלעדיו כל כך כואב לו לראות שאני יוצאת מבלה ומכירה אנשים חדשים שאני מסתדרת מכל הבחינות למרות כל הקשיים שהוא מערים בדרך , הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית והוא ממש לא מצליח או יותר נכון לא הצליח עד היום . הוא מפעיל לחץ כבד על הבנות ובוכה להן בכל הזדמנות על כמה שהוא בודד וכמה רע לו , ו....שתבינו הוא כמעט ומעולם לא יוזם פעילויות משותפות איתן ולא לוקח אותן מיוזמתו - רק אחרי שהן מתקשרות ואומרות לו שהן מתגעגעות אליו , וזה יכול לקחת גם חודשים שלמים . היום חזרתי מהעבודה וגיליתי מכתב מהבת שלי שאומר שאחרי שהיא גרה איתי שנה שלמה היא "החליטה" לעבור לגור עם אבא , היא כתבה שהיא אוהבת אותי מאוד ויודעת עד כמה אני אוהבת אותה אבל.. היא לא מוכנה שאבא ישאר לבד . ארזה תיק , יצאה לחוגים שלה , אמרה שתבוא בערב לקחת אותו ושמהיום תישן אצל אבא , אני שבורה - לא יודעת איך אחזיק מעמד , הילדים הם כל עולמי והוא יודע את זה , אני כל כך דואגת שדווקא עכשיו שנראה שהכל מתחיל להסתדר הוא יצליח לשבור אותי . אחרי ההלם הראשוני שוחחתי איתה .... אמרתי לה שזכותה המלאה להיות איפה שטוב לה ושזהו ביתה ותמיד אקבל אותה בחזרה והכל היה טוב ויפה, היא אמרה שתבוא המון ושאנחנו בעצם לא נפרדות רק גרות בבתים שונים (חייבת לציין שאנחנו גרים מאוד מאוד קרוב אחד לשני ). אחרי שעה בערך הבנתי את המשמעות של כל המצב ,נישברתי התקשרתי אליה וממש התחננתי שתשנה את דעתה , אני יודעת שטעיתי ושהיה אסור לי להעמיס את כל זה עליה אבל אני פשוט לא מסוגלת לחשוב על האפשרות שהיא תהיה רחוקה ממני אפילו אם זה במרחק של 2 רחובות . אני יודעת שרבים מכם נתקלו בסיטואציה דומה ... מבקשת את עצתכם איך להגיב ? האם "לשחרר" אותה בקלות או לנסות ולהשפיע ? אני יודעת שיהיה לה טוב שם - הוא יעשה הכל בשביל שהגדולה תראה כמה כיף להם ואולי תחליט להצטרף בשלב יותר מאוחר . אבל מה שהכי כואב לי זה שברור לי שהמניעים שלו לא טהורים , מה שמניע אותו זאת הנקמה או המחשבה שכך הוא יחזיר אותי הביתה.
הפרוד שלי משגע אותי עושה הכל ע"מ למרר את חיי כל כך כואב לו לראות שאני מצליחה להתגבר ולחיות בלעדיו כל כך כואב לו לראות שאני יוצאת מבלה ומכירה אנשים חדשים שאני מסתדרת מכל הבחינות למרות כל הקשיים שהוא מערים בדרך , הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית והוא ממש לא מצליח או יותר נכון לא הצליח עד היום . הוא מפעיל לחץ כבד על הבנות ובוכה להן בכל הזדמנות על כמה שהוא בודד וכמה רע לו , ו....שתבינו הוא כמעט ומעולם לא יוזם פעילויות משותפות איתן ולא לוקח אותן מיוזמתו - רק אחרי שהן מתקשרות ואומרות לו שהן מתגעגעות אליו , וזה יכול לקחת גם חודשים שלמים . היום חזרתי מהעבודה וגיליתי מכתב מהבת שלי שאומר שאחרי שהיא גרה איתי שנה שלמה היא "החליטה" לעבור לגור עם אבא , היא כתבה שהיא אוהבת אותי מאוד ויודעת עד כמה אני אוהבת אותה אבל.. היא לא מוכנה שאבא ישאר לבד . ארזה תיק , יצאה לחוגים שלה , אמרה שתבוא בערב לקחת אותו ושמהיום תישן אצל אבא , אני שבורה - לא יודעת איך אחזיק מעמד , הילדים הם כל עולמי והוא יודע את זה , אני כל כך דואגת שדווקא עכשיו שנראה שהכל מתחיל להסתדר הוא יצליח לשבור אותי . אחרי ההלם הראשוני שוחחתי איתה .... אמרתי לה שזכותה המלאה להיות איפה שטוב לה ושזהו ביתה ותמיד אקבל אותה בחזרה והכל היה טוב ויפה, היא אמרה שתבוא המון ושאנחנו בעצם לא נפרדות רק גרות בבתים שונים (חייבת לציין שאנחנו גרים מאוד מאוד קרוב אחד לשני ). אחרי שעה בערך הבנתי את המשמעות של כל המצב ,נישברתי התקשרתי אליה וממש התחננתי שתשנה את דעתה , אני יודעת שטעיתי ושהיה אסור לי להעמיס את כל זה עליה אבל אני פשוט לא מסוגלת לחשוב על האפשרות שהיא תהיה רחוקה ממני אפילו אם זה במרחק של 2 רחובות . אני יודעת שרבים מכם נתקלו בסיטואציה דומה ... מבקשת את עצתכם איך להגיב ? האם "לשחרר" אותה בקלות או לנסות ולהשפיע ? אני יודעת שיהיה לה טוב שם - הוא יעשה הכל בשביל שהגדולה תראה כמה כיף להם ואולי תחליט להצטרף בשלב יותר מאוחר . אבל מה שהכי כואב לי זה שברור לי שהמניעים שלו לא טהורים , מה שמניע אותו זאת הנקמה או המחשבה שכך הוא יחזיר אותי הביתה.
