איך להגיב לאלימות?

איך להגיב לאלימות?

הבכור שלי בן ארבע וחצי, הקטנה בת שנתיים וחצי. היום נכנסתי לשירותים, אני שומעת משם שהקטנה נתנה לגדול מכה, והוא מחזיר לה מכות שאני שומעת את צליל ההכאה עד לשירותים... הוא אומר לה: "זה כואב לך?" והיא עונה "כן", -"הכי בעולם? תעני לי הכי בעולם?" היא ניסתה לומר שכן, והוא ממשיך כל הזמן להכות. צעקתי עליו מהשירותים שיפסיק, אז הוא באמת הפסיק להכות (כבר לא שמעתי את המכות) אבל אז היא צועקת "זה כואב לי... תרד ממני..." ואח"כ מתחילה לצרוח. כשפתחתי את הדלת, היא רצה וניגבה את הפנים במגבת, הייתי בטוחה שהיא מנגבת את הדמעות, אבל המגבת הייתה מלאה דם. היא קיבלה מכה בשפתיים, ונחתכה, והרצפה הייתה מלאה דם, וכל היד שלה... אני מבינה שהוא לא התכוון לתוצאה (כמובן), אני גם יודעת שחתך בשפתיים גורם לדימום רב שנראה מפחיד יותר ממה שהוא באמת. אני לא רוצה לשפוט אותו על התוצאה החמורה, כי לא ראיתי מה קרה ויכול להיות שזו הייתה תאונה שלא נבעה מעוצמת המכות (למשל שהיא תוך נסיון להשתחרר קיבלה מכה בשפתיים). בדיוק חזרנו מהים, ושני הילדים היו מאוד עייפים, ואני מבינה שהקטנה התחילה במכות (שמעתי, וגם הבן שלי הצטדק בכך) - זה לא מצדיק אלימות מבחינתי, אבל אני מבינה שאם מישהו מרביץ לו - יותר קשה להתאפק. למרות כל הנ"ל האירוע נראה לי מאוד אלים, ואני חושבת שאני צריכה להגיב עליו בחומרה. ביקשתי ממנו לבחור עונש שנראה לו מתאים, והוא העדיף שאני אחליט על עונש. בד"כ אני לא מענישה את הילדים, אלא משתדלת להסביר להם, אבל נראה לי שנחצו כאן כל הקווים האדומים. אשמח להתייחסותכן, ואם יש לכן הצעות לעונש מתאים (אוף אני שונאת להעניש!)
 

דיגידוג

New member
../images/Emo4.gifסליחה על הבורות אבל...

זה נשמע כמו אירוע ארוך....
איפה היית כשכל זה התרחש??
אולי היה ניתן למנוע זאת מלכתחילה ולא לעודד את זה. בכל אופן, אין לי נסיון כזה, אבל מחברותיי - אני יודעת ש במקרים כאלה הן באמת מענישות
ואפילו לא נותנות (בטח לא כפרס) לילד "לבחור" עונש אלא פשוט מחליטות בעצמןעל עונש (רוב העונשים שאני יודעת עליהם הם: שלא יגיעו חברים הביתה או לבטל שגרת דברים יומיומיים טובים כמו:
ארטיק או ממתק פעם ביום או להיות בחדר או לא לראות תוכנית טלויזיה או DVD אהוב
או לא להקריא סיפור אהוב וכולי..) בהצלחה!
 
מה עם משפט פשוט

שצריך לחזור על עצמו בעקביות נוקדנית: "אצלינו מדברים עם הפה ולא עם הידיים"? כלומר, האם נתת לו חלופת תקשורת לזו האלימה שהוא השתמש בה? האם לקחת אותו מיד והצבת אותו להרגע בחדרו? האם הבעת כעס חד משמעי? איסור חד משמעי? האם אמרת לה בנוכחותו שאסור לו להרביץ לה או לדבר אליה ככה ושהיא צריכה פשוט לא להרשות לו? לרוץ אליך? איפה היית???? שרותים זה לא קודש קודשים. עם שני זאטוטים בבית אפשר בדלת פתוחה ואפשר גם להפסיק את מעשייך ולגשת??? אישית לא נתקלתי (אולי בסרטי אימה) שאחים בגילאים כאלו מכים אחד את השני/ה עד זוב דם. נראה לי מאוד חמור וראוי לתגובה מאוד נחרצת. לא ל"עונש". עונש זה דרך נפלאה לנקז את הכעס שלך באותו רגע תוך שאת מודאת מעל לכל ספק שהעניין יחזור על עצמו. ענישה היא לא חינוך.
 
אני הייתי מורידה טונים ובאופן מיידי

כי בדרך כלל כל התעצבנות שלי וכעס מסיבי, כפי שראוי לפי דעתי למצב, גוררת רק יותר אלימות בין הגדולה והקטנים. לכן אני אומרת לה "זה חמור מאד! אני מאד כועסת ומאד מאוכזבת מההתנהגות שלך" "זה מאד כאב לה/לו" "כשמישהו מרביץ לך צריך להחזיק את היד שלו בכוח, להזיז אותה ולומר שאסור להרביץ" אני חייבת לומר לך ששלשום הם שיחקו ודבש נתקעה בקיר בחוזקה כשישבה על עגלת בובה. יש לה סימן כחול עצום על המצח, ותמוז התחילה לבכות בהיסטריה. היא לא רצתה לפגוע בה, אבל המשחק התחיל להיות קצת כוחני והיא לא הבינה מה התוצאות של לדחוף את העגלה עם דבש. היא פחדה שאני אכעס. דוקא מתוך כך שהצלחתי לא לצרוח ולא להעניש, היא הצליחה להרגע ולהמנע מלהכנס למלחמה איתי. כשהיא נלחמת בי היא לא מבינה את חומרת המעשה בכלל, היא רק שונאת אותי בכל ליבה. בדרך כלל, מתוך תסכול, ברגע שהעונש נגמר, היא חוזרת ועושה בדיוק את אותו הדבר.
 

תּמר

New member
לעניות דעתי - הוא כבר נענש

הוא בטח ראה את הדם, נבהל מאוד והצטער על המעשה. ההזדמנות הטובה ביותר ללמד אותו - היא מיד לאחר הפציעה, להראות לו כמה הקטנה סובלת ופצועה (דרך התייחסות מיוחדת לקטנה, ולא אליו דווקא). המפשט שליליה אמרה לך - "אצלנו מדברים עם הפה ולא עם הידיים", זה משפט ידוע ומוכר לילדי, ועדיין לא ראיתי שזה חילחל. אני עדיין מחכה ... מצד שני - ראיתי שלפעמים הילדים שלי נהנים מהמריבה שלהם (ואני הסובלת העיקרית). לסיכום, נראה לי שעונש אינו יכול להועיל. אולי בכל פעם שהוא מתכוון להכות, להזכיר לו למה זה יכול להוביל ("אתה זוכר שפעם רבת עם אחותך וירד לה הרבה דם?" - שאלה כזאת מזכירה מספיק, וגורמת למחשבה שניה).
 

irisgh

New member
לא פשוט לנו.

אני משערת שהסיטואציה הזו הייתה מדכאה אותי. כך שממילא, הייתי מזכירה את זה מספר פעמים. זה נראה לי מספיק לא נעים לו ומספיק רע - עצם זה שאני מזכירה את זה. בעצב גדול. אני ממש לא יודעת איזה עונש הייתי בוחרת. אין שום עונש שהוא 'שווה ערך' למעשה. לפעמים נראה לי שעדיף לא לתת עונש, אלא להראות כמה זה מקשה עלייך לבטוח בו. בסיטואציות שמזדמנות, לא חשוב במה. שאת מצפה ממנו לאחריות, ולשמור עליה. אני חושבת שלילד יותר קשה עם זה שהוא אכזב אותנו, מאשר עם כל עונש. בגלל זה, עצם זה שאני לא מסתירה את כמה אני מדוכאת ומאוכזבת בגלל זה, אלא נותנת לו לחוות את זה, נראה לי שעושה את האימפקט הרגשי המקסימלי. ואז, בכמה פעמים הקרובות, כשאת יוצאת מהסלון למטבח למשל, תוודאי איתו מראש ש'עכשיו אתה יכול לשמור עליה? שהיא לא תקבל מכה משום דבר?'. ובמצבים שבהם נראה לך שאולי הוא 'לא במצב' (עייפות וכל זה), תגידי לו מראש שנראה לך שעכשיו יהיה לו קשה להיות אחראי ובוגר, ולכן ... [אני לפעמים אומרת שעכשיו הם לא יכולים להשאר ביחד, כי הם רבים]. כמו שאמרו: מול עונש, את האויב. קל לכעוס עלייך ולשנוא אותך. מול האכזבה שלך, הרבה יותר קשה לו להתגונן. אם הוא יצליח לטשטש את זה, אז תכתבתי שוב.
 

לאה_מ

New member
אם את זקוקה לדעות נוספות -

מצטרפת לקודמותי בגישה של לדבר, לא להעניש. עונש יסיט את המשקל מ"עשיתי משהו רע" ל"מה עשיתי שזה מגיע לי". בהחלט לדבר, לשלול באופן מוחלט כל סוג של אלימות, לומר לו מה הוא כן יכול לעשות במקרה שהיא מכה אותו (אגב, אני הייתי מציעה לו דרכים להגיע איתה למצב שהיא לא תכה אותו בכלל, אבל אם הוא לא מסוגל להתמודד עם גילויים פיזיים מצידה, עדיף שלא יגע בה, אלא יפנה אליך לסיוע), לומר לו שאת רואה בחומרה רבה את האירוע הזה (לא רק בגלל התוצאה שלו, אלא בגלל האלימות - ולפי מה שתארת, ללא ספק היתה שם אלימות מצידו!), ושאת מצפה שהוא יבין את החומרה, ושמקרה כזה לא ישנה.
 

לורליי43

New member
קודם כל מעניין לשמוע מה בחר

ואפשר לדבר על זה. עצם זה שהוא היה צריך לחשוב זה כבר טוב. אחר כך תגידי לו שכעסת מאוד וזו הסיבה שהגבת ככה, אבל את מעדיפה שתעשו יחד משהו כי את רוצה שממש יבין למה אסור לעשות את מה שעשה. אפשר לדבר איתו, לשאול מה הוא חושב על מה שקרה, למה זה קרה- לתת לו להבין שזה היה משהו ממש חריג ואסור. אחר כך הייתי מבקשת ממנו לחשוב על דרך להביע עד כמה הוא מצטער בפני אחותו. אפשר לצייר לה ציור, להכין לה משהו (אולי אפילו להכין תאטרון בובות ולהמחיז) שיהיה תזכורת למה שקרה.
 

לורליי43

New member
לגבי ההמחזה, זו גם דרך טובה

לעשות סימולציות על איך להתנהג בעתיד, אם היא עושה משהו שמציק לו.
 

אפרתש

New member
רק לי זה נשמע נורא?

קודם כל - אני מסכימה עם דברי קודמותי. אבל בנוסף לכך - מה שזיעזע אותי בסיפור זה הליווי המילולי שלו למכות. תסלחי לי, אבל זה נשמע לי ממש כמו התעללות. הוא לא סתם מרביץ, הוא חייב לוודא שזה כואב? הוא חייב לשמוע ממנה היכנעות? אני לא אומרת שהוא ילד רע או ילד מתעלל. יכול להיות שהוא ילד שרע לו, אולי הוא היה עד (או חס ושלום קורבן) לסוג כזה של הכאה מלווה בדרישות כניעה, אבל אני יודעת שזה ממש לא נשמע לי טוב. בתי בת 4, ויש לה חברים גם צעירים וגם גדולים ממנה. חלקם ילדים שלפעמים מכים, וגם בצורה שבעיני היא מוגזמת וחורגת מ"משחק". אבל מעולם לא הייתי עדה לסוג כזה של "עינוי מילולי". אני הייתי מנסה לברר מה עובר עליו. הוא שונא את אחותו? מאד מקנא לה? קשה לו? הוא חש "קטן" ומושפל בסיטואציות מסוימות (אני חושבת בעיקר על הגן, לא על הבית)?
 

טאשקה

New member
גם לי נשמע שעובר עליו משהו. יכול

להיות שמישהו בגן הפעיל עליו סוג כזה של אלימות (מכות מלוות בדרישת כניעה). כדאי לך מאוד לברר זאת בהקדם. ובלי שום קשר לזה אני מסכימה מאוד עם העצות של קודמותי בדבר הטיפול במקרה.
 
תודה לכולכם על התגובות

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבתם לגבי מתן הסברים במקום להעניש. כמו שכתבתי, אני שונאת להעניש - עונש בא מתוך גישה מתנשאת, לא מחנך ובעצם בורח מהתמודדות עם הבעיה. כשאני מגיבה לילדים, אני מנסה לחשוב איך אני הייתי מרגישה אילו היו נוהגים כלפי כך, ועונש - היה משפיל אותי ולא מלמד... חשבתי שלאור החריגות של האירוע כדאי להעניש, אבל כשנרגעתי וגם כשקראתי את התגובות שלכם - חזרתי בי. אני חושבת שאתן צודקות, גם אני הרגשתי כמו תמר שהעונש היה בעצם התוצאה הקשה של כל הדם (ילדים מאוד נלחצים מדם). נתתם לי רעיונות נהדרים בנוגע לדרכי תגובה (אהבתי מאוד את הרעיון של ההצגה - תודה, להזכיר את האירוע בעתיד כמניעה), וגם לקבל משפטים חדשים נגד אלימות, להעשיר את הרפרטואר שלי.... המשפט של מאיה: "כשמישהו מרביץ לך צריך להחזיק את היד שלו בכוח, להזיז אותה ולומר שאסור להרביץ" מאוד עוזר לי כדי לתת דרכי תגובה אלטנטיביות, ולא רק לשלול אלימות. לגבי מה שנכתב בסוף ע"י אפרתש וטאשקה - זה בדיוק מה שהפריע לי - יותר מן הפציעה והדם - לתוצאה יש אמנם משמעות, אבל להתנהגות יש בעיני הרבה יותר חשיבות. זה היה לי מאוד מוזר וחריג, כי הוא ילד שלא מכה כמעט אף פעם. את הכעס שלו הוא מבטא באופן מילולי, שאני גם לא מתלהבת מזה - אבל זה עדיף על מכות (למשל - "את מתה"). הוא גם מאוד אוהב את אחותו. אתמול בדיוק חזרנו מטיול בקייטנה בגן שלו, אני ליוויתי את הטיול והוא עמד על כך שנביא גם את אחותו. לא ברור לי מאיפה מגיע הקטע האלים הזה (מאחר והייתי איתו כל היום, אני יודעת שלא הציקו לו, והוא חזר והוציא את העצבים על הקטנה). אני תוהה אם אני צריכה לטפל בזה, או להמשיך ולעקוב, ובינתיים לא להתייחס לזה יותר מדי, לאור העובדה שזה באמת אירוע חריג, הן במערכת היחסים שלהם והן בדרכי ההתנהגות שלו.
 

michal@gal

Active member
מנהל
מהתיאור שלך נראה שהם עשו תחרות

מי נותן את המכות החזקות ביותר. יכול להיות שהיתה ביניהם שיחה לפני זה באותו נושא שהובילה לענין. כדאי לתחקר את הגדול מה היה הרעיון שעמד מאחורי המכות. אני זוכרת את האחים שלי כילדים קטנים משתעממים בחדר, ואז אחד מהם אומר: "בוא נלך מכות" וישר שניהם מתגלגלים על השטיח בחילופי מכות רציניים ביותר. בלי שום פרובוקציה, פשוט היה להם משעמם ורצו להעביר את הזמן. וקרה גם שאחד מהם (דוקא הגדול) פתח את הראש על הרדיאטור תוך כדי "משחק מכות" כזה.
 

לורליי43

New member
לגבי ההתנהגות החריגה

גם לזה את יכולה לנסות לקבל תשובה דרך המחזה. תוך כדי לשאול אותו למה הבובה הזו מתנהגת ככה, מאיפה היא שמעה את המילים האלה. בדרך כלל יותר קל להם לדבר על התנהגות של מישהו אחר (הבובה) ולא על ההתנהגות שלהם.
 
למעלה