איך לדעת לשחרר?

[Schnapii]

איך לדעת לשחרר?

לכולנו היו רגעים שלא יכולנו לשחרר אהבה שכבר שוכבת אצלנו בידיים מתה או גוססת... היא לא תקום יותר ולא תחזור יותר להיות בריאה ולחייך.. ובכל זאת את הלוויה אנחנו לא מוכנים לעשות... זה מצב כל כך עצוב להבין שהרגו לכם אותה וכל כך קשה לוותר על לנסות שוב ושוב בפעם באלף להחיות אותה ולקוות שהפעם הנה בדיוק הרגע היא תחזור כמו בימים האחרונים. איך עושים את זה? איך אתם מגעים למצב שבו אתם יודעים לעשות את הטקס ולהשאיר אותה בעבר...?

 

[a2a1]

וואוווו....

זאת השאלה הכי לא פשוטה..הכי כואבת...

מבינים זאת ביום שנופל האסימון שהחיים שלך לא מתקדמים לשומקום...
שכל יום הוא כמו יום האתמול...
שכולם כבר נמצאים מדרגה מעלייך...
ובוקר אחד לפני שאתה שם לב מגיעה החלטה לליבך לא ברורה קצת מטושטשת בהתחלה תנסה להילחם ולשכנע את עצמך שזה לא מה שאתה רוצה אבל אם תעצים את הרגע היחיד הזה שבו ההחלטה מגיעה אלייך זה יגרום לך להבין שאתה פשוט רוצה להמשיך הלאה...
ברגע שמבינים - צריך לעזוב את המושכות ולאט לאט החיוך יחזור לפנים (והפעם באמת) אז.... באמת משתחררים..אבל זה לא קורה מהר זה תהליך שצריך לעבור עם עצמך אם לבד ואם עם הסביבה בסופו של דבר זאת צריכה להיות החלטה שבאה ממך!!

פשוט לתת לזמן לעשות את שלו...לא לשקוע באיך להתגבר?!
אלא פשוט להתגבר עם הזמן...!!!

"כדי לחוות אהבה מסעירה צריך לעבור כאב אמיתי".....

 

[תפוח נגוס]

למה נותנים לה למות כשזה טוב ?

את זה אני ממש לא מבין

לגבי השחרור זה גם תהליך לא פשוט וזה כבר תלוי באישיות של אותו אדם/חווה

 

[לימור 3880]

אף אחד לא רוצה שהאהבה שלו תמות, או הקשר..

אף אחד גם לא אוהב את המעמד בו נאלצים להודות שזה כבר לא זה..
רוב האנשים יעדיפו להאמין שמה שיש להם, בר הצלה, או יחיו בסטטוס קוו רגיל של שגרה, העיקר לא לטלטל יותר מדי את הקשר הקיים.

אני אחת מאלה שסחבה קשר שנים... עד שיזמה את הצעד העצוב של פרידה.
זה בא הרבה מדי מאוחר, אין ספק, אבל לומדים.

ברגע שנפרדים, חשוב להגיע להבנות עצמיות.
להבנה שעכשיו זה זמן לבד, להתאפסות אישית, להבנת לקחים חשובים, להרגע, לבכות, לכעוס, לחזור לתחביבים, להכיר אנשים חדשים,
להשען על אנשים קרובים..

אחר כך, הזמן עוזר להבין דברים שפשוט סרבנו לקלוט בזמן אמת.
ואחר כך, אתה מתפנה להכרות מחודשת כשאתה נקי.

יש הרבה אהבות שכן אפשר להחיות...
את אלה שאבודות, חשוב להניח מאחור לא משנה עד כמה זה כואב - זה פשוט לא היה זה .

בינתיים.. אנחנו פה

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

אני לא יודע מה זה לשחרר. כשאדם שאהבנו עוזב אותנו, רק טבעי שנמשיך לאהוב אותו ותמיד. אפשר לאהוב הרבה אנשים ביחד כל החיים. אני מאמין שדרך טובה להתמודד עם צער על אהבה לא ממומשת היא לעסוק הרבה בדברים שאוהבים כדי לאהוב יותר את עצמנו.

 

[lital10000]

לייק.

ובאמת, לא מזמן תהיתי בדיוק בעניין הזה בפורום אחר. מצחיק איך ישנן כל כך הרבה תגובות של אנשים ש"היו בסרט הזה". לפעמים אני מופתעת (לטובה) לדעת שזה הסרט של כולם.

כולם (חוץ מאלה שהתחתנו מאוד מוקדם, ויש להם צרות אחרות עם קשר שהוא לאו דווקא בוגר ובשל) סוחבים עליהם כאבים ישנים, זכרונות (שאני מעדיפה לנצור ולקדש), ואנשים שהם כבר לא מכירים, אבל הזיכרון של מי שהם היו פעם יצבוט להם את הלב.

אה, יש גם את אלה שלא מסוגלים לאהוב באמת. אבל גם הם די מיעוט.

קרה לי פעם אחת בחיים, שהבחור שיצאתי איתו כאילו יצא מתוך ההגדרה הפרטית שלי לבחור יפהפה. אולי בגלל זה אהבתי אותו ממבט ראשון.

ולמרות שבסוף, היום, הוא סתם עוד בנאדם, אני רוצה לעטוף את זכרון הרגע ההוא בצלופן לנצח.

 

[lital10000]

נ.ב: אבל בעצם, יש גם מקרים בהם האהבה לא נשארת

אם הקשר פשוט ממצה את עצמו ומתיש אותך. וגם זה קרה לי.

בכל זאת העדפתי שקשר מקסים ועוצמתי ימצה את עצמו, ולא ישאיר לעד תחושת פספוס וכאב לב.