איך יוצאים מזה...
היי כולם... צריכה עזרה, עד כמה שאפשר לקבל במצב כזה, או סתם לשפוך את הלב... הייתי (?) מאוהבת בשנה האחרונה במישהי... אהבה שגרמה לי הרבה הרבה סבל ובכי. לא הצלחתי לצאת ממנה ולשכוח כל זמן שהיא הייתה לידי וכל זמן שהייתי רואה אותה כל יום... הייתי מתוסכלת וסבלתי, המון. כמו שאף פעם לא חשבתי שאני אסבול מאהבה... ואז הגיעה איזשהי תקופה שלא ראיתי אותה כמעט 4 חודשים. זה עשה לי ממש טוב, הרגשתי שאני חושבת עליה פחות, היא כבר לא בראש שלי יותר מדי זמן, היא כבר לא הכל. באמת הרגשתי שזה נעלם, שאני שוכחת.. ואז, אז ראיתי אותה... פעם אחת. רק אחת. אחרי כ"כ הרבה זמן, ואיך להגיד את זה.. הכל חזר. כאילו ה-4 חודשים האלו לא היו קיימים בכלל. שוב חיפשתי אותה בכל מקום, שוב חשבתי עליה יותר מדי, שוב זה היה בדיוק כמו שזה היה קודם... ואז בעצם הבנתי שלא שכחתי ושאני רחוקה מאוד מלשכוח, כי אם 4 חודשים לא עזרו לי אז מה לעזזאזל כן... אז בעצם מה שאני מנסה להגיד... או לשאול... זה איך יוצאים ממצב כזה, אני פשוט כל כך מתוסכלת מזה ומזה שכמה שאני מנסה אני פשוט לא מצליחה, היא הפכה להיות יותר מדי חלק ממני... זה פשוט עושה לי כל כך רע. אני מתה כבר לעבור הלאה אבל אני פשוט לא מסוגלת, ואני מפחדת שאני אתקע במצב הזה יותר מדי זמן כי בקרוב אני אצטרך לחזור לראות אותה יום יום.. ואני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה... אני יודעת שאולי יעזור לי להתאהב במישהו אחר... או להכיר... הבעיה היא שאף אחד לא יודע עליי והאמת שאני גם לא יודעת בוודאות על אף אחת אחרת שאני מכירה... קשה ככה... ויצאתי עם בנים במשך השנה הזאת אבל כנראה שזה לא זה, וזה באמת מתסכל. =/ אני לא יודעת אם אפשר לעזור בכלל במצב הזה אבל כמו שכבר אמרתי אף אחד לא יודע עליי ואני לא מרגישה כל כך מוכנה לזה עכשיו, ככה שאני סתם הייתי צריכה להוציא את זה איכשהו... המצב הזה מבאס אותי לגמרי. לחשוב שבאמת האמנתי שזה מאחוריי... תודה מראש למי שקרא.
היי כולם... צריכה עזרה, עד כמה שאפשר לקבל במצב כזה, או סתם לשפוך את הלב... הייתי (?) מאוהבת בשנה האחרונה במישהי... אהבה שגרמה לי הרבה הרבה סבל ובכי. לא הצלחתי לצאת ממנה ולשכוח כל זמן שהיא הייתה לידי וכל זמן שהייתי רואה אותה כל יום... הייתי מתוסכלת וסבלתי, המון. כמו שאף פעם לא חשבתי שאני אסבול מאהבה... ואז הגיעה איזשהי תקופה שלא ראיתי אותה כמעט 4 חודשים. זה עשה לי ממש טוב, הרגשתי שאני חושבת עליה פחות, היא כבר לא בראש שלי יותר מדי זמן, היא כבר לא הכל. באמת הרגשתי שזה נעלם, שאני שוכחת.. ואז, אז ראיתי אותה... פעם אחת. רק אחת. אחרי כ"כ הרבה זמן, ואיך להגיד את זה.. הכל חזר. כאילו ה-4 חודשים האלו לא היו קיימים בכלל. שוב חיפשתי אותה בכל מקום, שוב חשבתי עליה יותר מדי, שוב זה היה בדיוק כמו שזה היה קודם... ואז בעצם הבנתי שלא שכחתי ושאני רחוקה מאוד מלשכוח, כי אם 4 חודשים לא עזרו לי אז מה לעזזאזל כן... אז בעצם מה שאני מנסה להגיד... או לשאול... זה איך יוצאים ממצב כזה, אני פשוט כל כך מתוסכלת מזה ומזה שכמה שאני מנסה אני פשוט לא מצליחה, היא הפכה להיות יותר מדי חלק ממני... זה פשוט עושה לי כל כך רע. אני מתה כבר לעבור הלאה אבל אני פשוט לא מסוגלת, ואני מפחדת שאני אתקע במצב הזה יותר מדי זמן כי בקרוב אני אצטרך לחזור לראות אותה יום יום.. ואני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה... אני יודעת שאולי יעזור לי להתאהב במישהו אחר... או להכיר... הבעיה היא שאף אחד לא יודע עליי והאמת שאני גם לא יודעת בוודאות על אף אחת אחרת שאני מכירה... קשה ככה... ויצאתי עם בנים במשך השנה הזאת אבל כנראה שזה לא זה, וזה באמת מתסכל. =/ אני לא יודעת אם אפשר לעזור בכלל במצב הזה אבל כמו שכבר אמרתי אף אחד לא יודע עליי ואני לא מרגישה כל כך מוכנה לזה עכשיו, ככה שאני סתם הייתי צריכה להוציא את זה איכשהו... המצב הזה מבאס אותי לגמרי. לחשוב שבאמת האמנתי שזה מאחוריי... תודה מראש למי שקרא.