איך יודעים?
**טריגר**
איך יודעים על העבר?
שנים רדפה אותי המחשבה שאולי קרה לי משהו בילדות, תסביך נפשי אחרי תסביך נפשי שהמאמרים הפסיכולוגים מציינים שעבור כל אחד מהם גורם עיקרי הוא חוויה של תקיפה מינית. כמה שנים אחרי נתתי לעצמי לצאת מזה, צריכים להסתכל קדימה ובכל מקרה כנראה המוח שלי ממציא הכל..
אבל הנה, קצת לפני פורים נסעתי באוטובוס ובדואי החליט שמתאים לו לגעת בי, אני לא יודע אם זו הייתה תקיפה, זה כל כך מבלבל. ההרגשה הייתה אמבוולנית, הוא נגע לי באיזורים מוצנעים והחזיק אותי בכח. גם כשהתנגדתי.
למה לא עברתי מקום? אולי כן רציתי את זה? כל הסיטואציה ממש מבולבלת. זה גרם לי להיות עצוב. ושוב חזרו התחושות של פעם..
ואולי כן קרה משהו פעם...
אני לא רוצה להשתקע בזה.. כי אני רוצה להמשיך קדימה, אני רוצה מעצמי יותר. אני יודע שאני מסוגל ליותר.
אז אני לא בזוגיות אף פעם. כי קשה לי כשנוגעים בי..... אבל זה בסדר. אולי זה משהו שאפשר לוותר עליו. כי זוגיות זה לא הכל בחיים.. ויש לי כל כך הרבה מעצמי לבנות עם עצמי..
וזה.. ממשיך לרדוף אותי.
איך אני יכול לדעת בוודאות ששום דבר לא קרה?
שזה כבר יצא לי מהראש..
היה לי חלום.. לפני כמה זמן..
שמישהו תופס אותי ונוגע בי.. והיו הרבה אנשים מסביב ואף אחד לא בא לעזור.
זה הרגיש לבד..
צעקתי..
והרגשתי שאני סתם משוגע שצועק.
כי כמה באו להקשיב ולתמוך.
אבל אף אחד לא הבין..
זה היה רק חלום...
ובחלום גיליתי את הפרצוף של זה שנגע בי. ואז חשבתי "מה עכשיו?" אני מכיר פרצוף.. אבל איך זה עוזר לי? מה עכשיו?
אני לא רוצה להכיר פרצוף..
וסיכוי גבוה שהמוח שלי המציא את הקטע בילדות..
אני רוצה להאמין שכן ולהמשיך הלאה.
יש טכניקה שמאפשרת לדעת שכלום לא היה?
היפנוזה? מישהו/י פה עשה?
קצת מפחד לגלות דברים שאולי יש סיבה טובה שאני לא זוכר...
להמשיך קדימה להמשיך קדימה.
זוגיות זה לא כזה אישו..
למרות שכן הייתי רוצה מישהו להזדקן איתו..
אבל אני מניח שזה גם איפשהו טוב לפעמים לצאת מהחלום ולבנות חלום אחר, טוב יותר.
מישהו פה מבין אותי? מישהו מזדהה?
מה עושים כדי שזה יפסיק לרדוף?
אולי איפשהו זה סוג של פינוק ואני פשוט נחמד לי בפינה החשוכה של עצמי.
ובסופו של דבר אנחנו אדונים לעצמנו.. ויש לנו כח לעשות לעצמנו טוב.
אני רוצה מעצמי יותר.
**טריגר**
איך יודעים על העבר?
שנים רדפה אותי המחשבה שאולי קרה לי משהו בילדות, תסביך נפשי אחרי תסביך נפשי שהמאמרים הפסיכולוגים מציינים שעבור כל אחד מהם גורם עיקרי הוא חוויה של תקיפה מינית. כמה שנים אחרי נתתי לעצמי לצאת מזה, צריכים להסתכל קדימה ובכל מקרה כנראה המוח שלי ממציא הכל..
אבל הנה, קצת לפני פורים נסעתי באוטובוס ובדואי החליט שמתאים לו לגעת בי, אני לא יודע אם זו הייתה תקיפה, זה כל כך מבלבל. ההרגשה הייתה אמבוולנית, הוא נגע לי באיזורים מוצנעים והחזיק אותי בכח. גם כשהתנגדתי.
למה לא עברתי מקום? אולי כן רציתי את זה? כל הסיטואציה ממש מבולבלת. זה גרם לי להיות עצוב. ושוב חזרו התחושות של פעם..
ואולי כן קרה משהו פעם...
אני לא רוצה להשתקע בזה.. כי אני רוצה להמשיך קדימה, אני רוצה מעצמי יותר. אני יודע שאני מסוגל ליותר.
אז אני לא בזוגיות אף פעם. כי קשה לי כשנוגעים בי..... אבל זה בסדר. אולי זה משהו שאפשר לוותר עליו. כי זוגיות זה לא הכל בחיים.. ויש לי כל כך הרבה מעצמי לבנות עם עצמי..
וזה.. ממשיך לרדוף אותי.
איך אני יכול לדעת בוודאות ששום דבר לא קרה?
שזה כבר יצא לי מהראש..
היה לי חלום.. לפני כמה זמן..
שמישהו תופס אותי ונוגע בי.. והיו הרבה אנשים מסביב ואף אחד לא בא לעזור.
זה הרגיש לבד..
צעקתי..
והרגשתי שאני סתם משוגע שצועק.
כי כמה באו להקשיב ולתמוך.
אבל אף אחד לא הבין..
זה היה רק חלום...
ובחלום גיליתי את הפרצוף של זה שנגע בי. ואז חשבתי "מה עכשיו?" אני מכיר פרצוף.. אבל איך זה עוזר לי? מה עכשיו?
אני לא רוצה להכיר פרצוף..
וסיכוי גבוה שהמוח שלי המציא את הקטע בילדות..
אני רוצה להאמין שכן ולהמשיך הלאה.
יש טכניקה שמאפשרת לדעת שכלום לא היה?
היפנוזה? מישהו/י פה עשה?
קצת מפחד לגלות דברים שאולי יש סיבה טובה שאני לא זוכר...
להמשיך קדימה להמשיך קדימה.
זוגיות זה לא כזה אישו..
למרות שכן הייתי רוצה מישהו להזדקן איתו..
אבל אני מניח שזה גם איפשהו טוב לפעמים לצאת מהחלום ולבנות חלום אחר, טוב יותר.
מישהו פה מבין אותי? מישהו מזדהה?
מה עושים כדי שזה יפסיק לרדוף?
אולי איפשהו זה סוג של פינוק ואני פשוט נחמד לי בפינה החשוכה של עצמי.
ובסופו של דבר אנחנו אדונים לעצמנו.. ויש לנו כח לעשות לעצמנו טוב.
אני רוצה מעצמי יותר.
